"מדברים על ה'צונאמי' של הזקנה, אבל זו הזדמנות שצריך לראות אותה כנכס ולא כנטל", אומר מנכ"ל עמותת מטב, ליאור שטרסברג, המציע לגבש מיידית תוכנית אב לאומית לטיפול באזרחים הוותיקים בישראל. לרגל חודש הקשיש הבינלאומי מטב משיקה היום (שישי), זאת השנה השלישית, פרויקט בשם "מחזירים אהבה", שבמסגרתו היא מזכירה לכולנו להעניק אהבה לבני הגיל השלישי. העלייה בתוחלת החיים מביאה לגידול דרמטי במספרם של הקשישים, והמדינה אינה ערוכה לכך.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף שנת 2015 חיו בישראל כ־939 אלף אזרחים ותיקים (בגיל 65 ומעלה). בשנת 2035 מספרם צפוי להגיע לכ־1.66 מיליון נפש, קצב גידול המהיר פי 2.3 מזה של כלל האוכלוסייה בישראל. אז האזרחים הוותיקים יהוו 14.6% מכלל האוכלוסייה, לעומת 11% כיום. נתון נוסף שחייב להדליק נורה אדומה הוא שיעורם של בני ה־80 ומעלה מקרבם, שכיום עומד על 26%. בשנת 2035 שיעורם יזנק ל־34%.
כבר כיום מדינת ישראל מתקשה לתת מענה לצרכים של רבים מהקשישים הזקוקים לסיוע וסיעוד בבתיהם. מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, אף פרסם לאחרונה דוח ביקורת נוקב על מצבם של הקשישים התשושים והסיעודיים השוהים בבתים.
שטרסברג (42), נשוי ואב לשלוש בנות, הוא בוגר תואר שני במדעי החברה באוניברסיטת תל אביב. קודם לתפקידו הנוכחי כיהן שמונה שנים כמנכ"ל חברת המשקם, המעסיקה אנשים עם מוגבלויות. לרגל חודש הקשיש הבינלאומי שוחחנו עם שטרסברג.
"אנחנו במטב בוחרים בכל בוקר לעסוק מחדש בזקנה על כל היבטיה, ורואים זאת כשליחות", אומר שטרסברג. "אני מבקר בהרבה בתים של אזרחים ותיקים, וישנם מקרים רבים שבהם המטפלת היא הקשר המרכזי של הקשיש לחיים מחוץ לבית. כשהמטפלת מגיעה, היא פותחת את החלון, ואז נכנס אור לבית. היא גם מדברת, שואלת שאלות ומתעניינת במטופל, והרבה פעמים גם יוצאת איתו החוצה. לנו זה נשמע טריוויאלי, אבל לעתים הקשר השוטף של הקשישים עם אנשים הוא מינימלי. גם כשיש משפחה אוהבת וקרובה, לא תמיד מתאפשר להם להגיע על בסיס יומיומי".
עמותת מטב מעסיקה יותר מ־18 אלף מטפלות ומטפלים סיעודיים, המעניקים שירותים ליותר מ־30 אלף אזרחים ותיקים בכל רחבי הארץ. שטרסברג סבור שיש לפעול מיידית לשיפור שכרם ומעמדם. "חוק הסיעוד שנחקק בשנת 86' הוא חוק חברתי חשוב ומוצלח מאוד, אבל כיוון שמאז השתנו הרבה דברים, יש לבצע גם בו התאמות", הוא מסביר ומתריע שאם לא תתבצע רפורמה בהעסקה של המטפלות הסיעודיות ותהיה הכרה במקצוע שלהן, המחסור החמור בכוח האדם ילך ויחמיר, וקשישים רבים עלולים לא לקבל מענה לצורכיהם.
"המטפלות עושות עבודה שהיא שליחות של ממש. העבודה היומיומית שלהן היא בבתי המטופלים, ולמרות הידיעה שהן תורמות הרבה כל כך למטופלים, העבודה היא קשה ושוחקת, המעמד המקצועי שלהן נמוך, ואין הכרה ציבורית מספקת בקושי ובחשיבות של המקצוע", הוא אומר. "תפיסת הניהול של מטב מציבה את המטפלות והמטפלים במרכז. צוות המטפלות והמטפלים מהווה את לב לבה של העשייה שלנו ושל השירות שאנו מעניקים למטופלים שלנו".
שטרסברג סבור שחלק מהותי מהרפורמה הלאומית בתחום הסיעוד חייב להיות בהכרת המדינה בעבודת המטפלות הסיעודיות כמקצוע.
מה תהיה המשמעות לכך?
"להפיכת עבודת המטפלות למקצוע צריכים להיות כמה נדבכים חשובים: קביעת קריטריונים לגיוס והכשרה, מתן הדרכה, רישוי, תגמול הוגן, וכמובן מסלולי קידום ומתן אופק מקצועי. הביטוח הלאומי קבע יעד להכשרת מטפלות, אבל לא מדובר בכולן. אנחנו במטב בוחרים לעשות הרבה יותר, כי חשוב לנו לספק למטפלות כלים מקצועיים וידע. לניסיון ולידע המקצועי יש תרומה אדירה לאיכות השירות והטיפול באזרחים הוותיקים, וממש לא כל אחד יכול לדעת איך עושים זאת.
"יש פער גדול בין ההכרה החברתית בערך עבודת הטיפול לבין מה שמצופה מהמטפלות לבצע: מתן עזרה בפעולות יומיומיות כמו רחצה ואכילה, סיוע סיעודי מורכב, השגחה והפגת בדידות, לעתים קרובות בהשקעת מאמץ פיזי והרבה סובלנות, מסירות ורגישות. הטיפול הסיעודי צריך להיות מקצוע שצריך ללמוד אותו ולקבל הסמכה עבורו ובכך גם להעלות את רמת הטיפול וגם את ההערכה למקצוע".
איזו מציאות אתם חווים כיום?
"אנחנו רואים בכל יום את הקושי והמחסור במטפלות. בפריפריה הקושי עוד יותר גדול, והאזרחים הוותיקים הסיעודיים שם נפגעים ראשונים. המציאות הזו קשה".
מה הצפי לשנים הבאות?
"היצע נמוך מדי של מטפלות ומטפלים ישראלים יוביל למקרים שבהם קשישים לא יוכלו לקבל את השירות, ומי שיסבלו הם לרוב הקשישים שמצבם קשה ומורכב יותר יותר, וכן אלו שחיים בפריפריה, והביקוש לסיוע רק הולך וגדל. על פי תחזיות המועצה הלאומית לכלכלה, הביקוש למטפלים סיעודיים בשנת 2030 מוערך בתוספת של כ־130 אלף עובדים, מהם כ־75 אלף מטפלות ישראליות, שיהוו כ־24% מתוך סך הנשים שיתווספו לקבוצת האוכלוסייה בגילי העבודה".
מנכ"ל מטב מזהיר עוד שלנוכח הגידול החד הצפוי באוכלוסיית האזרחים הוותיקים בשנים הבאות, המחסור במטפלות רק יחמיר. "רק תוכנית אב לאומית שתכלול רפורמה שבמרכזה הפיכת עבודת המטפלות למקצוע מוכר, שהעוסקות בו יזכו לתנאים טובים יותר, תביא לשינוי מהותי".
ההשלכות החברתיות
שטרסברג סבור עוד שלשיפור מעמדן של המטפלות יש השלכות חברתיות חשובות ולא רק מההיבט של הטיפול בקשיש הסיעודי. "מכיוון שרבות
מהמטפלות הסיעודיות משתכרות שכר נמוך, בהתאם לתנאי המכרז הממשלתי, נדרשת השקעה נכונה ומתגמלת בשכר העבודה במקצוע. נוסף לכך צריכים להיות פתרונות רגולטוריים שיבטיחו שהעובדות יוכלו לעבוד שעות רבות יותר ולהשתכר יותר בלי לאבד את הזכאות שלהן לקצבאות הבטחת הכנסה למשל. שינוי נוסף שנדרש הוא עידוד כניסה של מטפלות צעירות למקצוע באמצעות הכרה בתחום הטיפול הסיעודי כעבודה מועדפת".
איך החברות המקצועיות יכולות לסייע לעובדות שלהן?
"מעבר להקפדה על הכשרה מקצועית ופעילות רווחה כמו כל העובדים שלנו, הקמנו עבורן גם קרן סיוע כלכלי וקרן מלגות ללימודים גבוהים לילדיהן בעלות של יותר מ־600 אלף שקל. ויש לנו מערך הלוואות של 3 מיליון שקל עבורן, כי הבנו שהרבה פעמים הן זקוקות לכך. אנחנו לא מונעים על ידי הרווחים, והוועד המנהל שמנהל את הארגון הזה, בראשותו של עמי ברגמן, מקפיד על כך. חשוב היה לנו ליצור מערך של תמיכה בעובדות האלו, הן חוד החנית של הסיעוד".
אחד השינויים שהתקבלו במדינה בשנים האחרונות הוא האפשרות שניתנת לחלק מהזכאים לקבל גמלה כספית ולא גמלת סיעוד כשירות. במקרים האלו
המשפחות צריכות למצוא ולהעסיק את המטפלות בעצמן וכמובן לפקח על עבודתן. מה דעתך על האפשרות הזו?
"אני חושב שעם רוב הקשישים גמלה כספית לא תיטיב. הקשיש הופך למעסיק היחיד של המטפלת וצריך להתמודד עם ההעסקה על כל ההשלכות המורכבות שלה - גיוס, ניהול, תשלומים ועוד. פרט לכך, ממש לא כל אחד יכול לעשות את זה. מי שבוחר בגמלה כספית צריך להבין שאין פיקוח, הדרכה וליווי של אנשי מקצוע, כלומר עובדות סוציאליות, אחיות וגרונטולוגים. הקשיש והמשפחה נותרים למעשה לבד.
"נקודה חשובה נוספת היא היכולת להבטיח שהכסף ילך לטיפול במטופל הסיעודי, ולא למטרות אחרות. הרבה פעמים הקשישים רוצים לסייע לילדים ולנכדים ומעדיפים לוותר על הטיפול שהם צריכים. לא כל שכן במקרים שבהם באמת יש קשיים כלכליים. בשורה התחתונה, כיום 97% מהאזרחים הוותיקים בישראל מזדקנים בבית ובקהילה, ואין יותר מזה כדי להעיד על ההצלחה של המודל".
מה הערך המוסף הניתן למטופל כאשר ההעסקה היא באמצעות חברה מקצועית?
"חלק מהותי מהשירות של נותן שירותים, כמו עמותת מטב, הוא ליווי מקצועי, הכולל זמינות יומיומית וכן ביקורי בית אצל הקשיש שמבוצעים על ידי עובדת סוציאלית, גרונטולוגים ואחיות למטרת בקרה, פיקוח והדרכה. נוסף לכך, אנחנו נותנים שירותים משלימים - שירותים חברתיים, תוכניות התנדבות והמון שנות ניסיון והערכה מקצועית".
להתמודד עם הבדידות
אחת הבעיות הקשות של הגיל השלישי היא ההתמודדות עם הבדידות. על פי נתוני המגמות הדמוגרפיות של מכון ברוקדייל והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 36% מבני ה־65 ומעלה דיווחו על תחושת בדידות לפעמים או לעתים קרובות (לעומת 28% בקרב בני 20 ומעלה). עוד עולה מהנתונים כי בקרב הנשים שיעור הבדידות עמד על 44% ובקרב הגברים על 27%. הדבר נובע משיעורן הגבוה יותר של האלמנות לעומת האלמנים.
כיצד מתמודדים עם בעיית הבדידות?
"זו בעיה שאינה אופיינית רק לאלו הנזקקים לשירותי סיעוד. אכן, אחת הבעיות הקשות של האזרחים הוותיקים היא הבדידות, ויש דרכים יצירתיות לצמצם אותה. החזון של מטב הוא להבטיח את הזכות של האזרחים הוותיקים להזדקן בכבוד בבית ובקהילה".
גם קשישים בעלי משפחות סובלים מבדידות?
"זה קורה גם לכאלה שיש להם משפחה חמה. גם אם בן משפחה מגיע לבקר פעם ואפילו פעמיים בשבוע את ההורה הקשיש, זה לא מפיג את הבדידות. הרי יש 24 שעות ביממה במשך שבעה ימים בשבוע, ובחלק גדול מהזמן הקשיש סובל מבדידות".
אתם ערוכים לסייע בנושא זה?
"אנחנו מפעילים מערכי מתנדבים ורוצים לתת סיבה לאנשים לצאת מהבית. מטב מפעילה במקביל לשירותי הסיעוד בבית גם 16 מרכזי יום, שמסייעים רבות לחילוץ הקשישים המוגדרים כתשושים ותשושי נפש מהבדידות".
מה הערך המוסף של מרכזי היום?
"במרכזי היום יש מתן מענה לצד החברתי והטיפולי, ורואים את התוצאות בשטח. המרכזים ממוקמים בכל הארץ, גם בפריפריה. למשל מאז שפתחנו את מרכז היום לקשיש במצפה רמון, ירד בהרבה מספר הקשישים שהגיעו לסניף קופת חולים ביישוב. בשכונת כפר שלם בדרום תל אביב הוקם על ידי עיריית תל אביב מרכז רב־שירותי ייחודי המשלב בין קשישים תשושים ותשושי נפש לאזרחים ותיקים יותר וצעירים, שאינם זקוקים לסיוע. הפכנו את מרכז היום הזה למודל. הגעתם של יותר צעירים למרכז היום יוצרת חיבור, ונוצרת אינטראקציה. יש לנו במקביל גם מועדונים חברתיים".
במסגרת סל השירותים של מטב פועלים פרויקטים התנדבותיים ייחודיים. "מטב מפעילה גם קהילות תומכות ברחבי הארץ. בכל קהילה ישנם 200־150 קשישים, והיא מעניקה סל של שירותים לאדם בבית. אנחנו מגייסים את הקהילה לסיוע להפגת הבדידות", מספר שטרסברג. "כל המחקרים מראים שאדם בסביבה הטבעית שומר על היכולות ועל הבריאות שלו בצורה הטובה ביותר".
תשומת לב מיוחדת בסיוע להפגת הבדידות ניתנת לניצולי שואה. מטב מנהלת פרויקט בשם "עכשיו זה הזמן", שהוקם ביוזמת הרשות לניצולי שואה במשרד האוצר ואש"ל. כבר בחודשים הראשונים להפעלתו מאות מתנדבים פוקדים את בתיהם של ניצולי השואה, ובהמשך יגדל הפרויקט לכמה אלפים. "המתנדבים מסייעים בהפגת הבדידות בהתאם לרצונות ולצרכים של ניצול השואה. ישנם כאלה שאוהבים ברידג', ישנם מי שרוצים לצאת מהבית לשתות כוס קפה, יש גם אלה שרוצים לשמוע את פרשת השבוע, לספר את סיפור חייהם או סתם לדבר. נוצר קשר אישי, שבו הקשיש מקבל מענה על פי רצונו והמתנדב רואה בעשייתו שליחות בסיוע להפגת הבדידות".
פרויקט נוסף, שפועל ביוזמת המשרד לשוויון חברתי, הוא "והדרת". 640 מתנדבות המשרתות במסגרת שירות לאומי מגיעות במסגרתו לכ־3,500 אזרחים ותיקים. "זה פרויקט נפלא, ונוצרים בין המבוגרים לבין הצעירים קשרים נפלאים", מציין שטרסברג.
במטב קיים פרויקט מקורי נוסף להפגת הבדידות, באמצעות יצירת קשר עם בעלי חיים. במסגרת "חברים לעת זקנה", מתנדבות ומתנדבים מסייעים לוותיקים לטפל בבעלי החיים שבבתיהם, לקחת אותם לחיסונים ולטיפולים ולסייע בהמשך שהותם בבית הקשיש. "המטרה היא שהאזרחים הוותיקים לא יצטרכו למסור את בעלי החיים שהם כל כך קשורים אליהם", מסביר שטרסברג. "אנחנו מפעילים במסגרת הפרויקט 350 מתנדבים. חלקם גם מגיעים לבתי אבות עם בעלי חיים לצורך מפגשים עם דיירים. הכלב הוא ידידו הטוב של האדם, ורואים את זה בחיי היומיום".
כיצד מתמודדים עם מצוקת התעסוקה בגיל השלישי?
"יש לא מעט אנשים מבוגרים בישראל שיצאו לפנסיה מכל מיני סיבות, ועדיין רוצים לעבוד, בין שזה בגלל צורך ובין שזה משום שיש להם הרבה מה לתרום. המשך הפעילות והעבודה תורם גם להכנסה וגם לחיוניות ולבריאות, ולכן חשוב להקדיש משאבים רבים גם לפיתוח תעסוקה בקרב בני הגיל השלישי. עמותת מטב משתפת פעולה עם עמותת 'והדרת' בפרויקט 'דרוש ניסיון' שעוסק בתחום זה".
הקדמה הטכנולוגית מצליחה להגיע לבני הגיל השלישי?
"בוודאי. אנו מעודדים פיתוח טכנולוגיות ואפליקציות שיסייעו בהפגת הבדידות ובמתן ביטחון אישי לקשיש בביתו. יש לנו הרבה מאוד פיילוטים שנועדו להטמיע את הטכנולוגיה המתקדמת גם בקרב הקשישים ובני המשפחה שלהם וכמובן גם לרווחתם. העידן הטכנולוגי צפוי לכבוש את בני הדור השלישי. אנחנו רואים בחדשנות הטכנולוגית את אחד האפיקים המרכזיים למימוש החזון שלנו. יש צורך בהרבה ניסיון, יצירתיות וחזון כדי לסייע לאזרחים הוותיקים להזדקן בכבוד".