במשך שנים משפחות לא ששו להתקרב ליישובים שבאזור בית שאן. בכל זאת, לא היה קל להתמודד עם תנאי מזג האוויר הקשים, בעיות התעסוקה והמרחק ממרכז הארץ. אבל נראה שהמצב הזה הוא נחלת העבר, בטח אם שואלים את ראש המועצה האזורית עמק המעיינות, יורם קרין, שנולד במקום וחווה את המהפך.
“בשנות ה–80 וה–90 המשבר הכלכלי במדינה השפיע על האזור", הוא הסביר כשנפגשנו. “הוא הלך והזדקן, אבל היום יש פריחה בכל המדדים. יותר ילדים, משפחות, מפעלים. נהיינו סיפור הצלחה".
המועצה האזורית עמק המעיינות עוטפת את העיר בית שאן. הגבול הדרומי הוא קיבוץ טירת צבי, ואילו הצפוני הוא המושבה מנחמיה. 24 יישובים שפרושים על פני כ–30 קילומטרים. כשקרין נכנס לתפקיד, לפני תשע שנים, היו שם כ–11 אלף תושבים. היום כבר יש 14 אלף. הצפי הוא שהמספר ההתחלתי יכפיל את עצמו.
“המשימה המרכזית היא הנעת תהליך הצמיחה", סיפר קרין. “אנחנו עוסקים בייצור סיפור יישובי ואזורי שמעביר משפחות מהמרכז לפה. התחלנו במיתוג כשהפכנו ממועצה אזורית בקעת בית שאן לעמק המעיינות. מיתוג, מטרתו ליצור תחושת שייכות, גאוות יחידה. זה אומנם לא משנה את הטמפרטורה ביום אחד, אבל זה נותן זווית אחרת. היום מתוך 24 יישובים, 16 בתהליך צמיחה. 150 משפחות חדשות שמגיעות מדי שנה".
אדמה משגעת
יש משהו חלוצי באזור. חלק גדול מהיישובים עדיין מתבסס על חקלאות. 30% מיצוא התבלינים של מדינת ישראל לאירופה מגיע מכאן, כמו רוב דגי הבריכות שנמכרים בשווקים. פעם אנשים רצו לברוח מהתנאים הקשים, היום הם חוזרים לשורשים.
אבל קרין יודע שבניגוד למרכז הארץ, שם יזמים עומדים בתור כדי לבנות קניון חדש, את רוב המעמסה הוא צריך להניח על כתפיו וכתפי אנשיו. “כשאתה מקים יישוב חדש, 250 משפחות, אתה צריך לתת לו תשובות", הוא מסביר. “להקים מבנה רב–תכליתי, מועדון נוער, גן ילדים, מעון יום, בית כנסת. זו השקעה אדירה, ואתה חייב שותפים. אתה לא יכול לעשות את זה לבד".
קרין מתייחס למשל לשלפים, שכונה חדשה שהוקמה בין הקיבוצים שלוחות ורשפים. שכונה מעורבת של דתיים וחילוניים, שבינתיים התמקמו בה 60 משפחות והכוונה היא להגיע לקרוב ל–200.
“המשפחות האלה צריכות אולם להתכנסות חברתית וקהילתית", קרין העלה את הבעיה. “קשה מאוד עד בלתי אפשרי להקים אותו בכספי המתיישבים בלבד. אתה מוצא את עצמך ביישוב כזה, או ביישוב חדש שנקים על ההר, עם צורך במבני מוסדות ציבור, תרבות ופנאי. לכן אני לא יודע מה היינו עושים בלי עזרת מפעל הפיס, שתומך בנו".
על פני 24 היישובים פרושים לא מעט בניינים ועליהם סמלו של מפעל הפיס, שסייע בהקמתם. מבנים חדישים, מודרניים, שמושכים מדי יום חלק גדול מתושבי המועצה. “הסיוע של הפיס חשוב דווקא לנו, בפריפריה, היכן שהמנועים הכלכליים פחות עובדים", קרין אמר. “נקודת המוצא של הרשות המקומית היא שחייבים להיות יצירתיים ולהיאבק כל הזמן לייצר כסף. כשאתה בצמיחה, צריך משאבים והם מוגבלים. לכן מעורבות מפעל הפיס בנושא התרבות, הקהילה, הספורט, החינוך והבינוי היא דרמטית. שותפים מצוינים. הם סייעו בהקמת מבנים שמשמשים גם את החינוך וגם את הקהילה. כשמקימים פה יישובים חדשים, אנחנו יודעים שנוכל להיעזר במפעל הפיס. זה חלק מהתוכנית הבסיסית".
קרין שלח אותנו לראות את בית הספר “גלעד" בקיבוץ חמדיה, שמיועד לילדים בעלי צרכים מיוחדים. מבנה חדש, מסודר, שגם על אחד מבנייניו נמצא השלט של מפעל הפיס.
“מפעל הפיס מאפשר מדי פעם לאגם תקציבים גם לשנים הבאות", קרין מספר. “לפעמים כשאתה רוצה להקים מבנים גדולים, פרויקטים, זה מאוד עוזר. בנינו את בית הספר לצרכים מיוחדים, והתקציב שקיבלנו ממשרד החינוך לא הספיק. אתה רוצה לתת תשובה מלאה לתלמידים שבאים מכל אזור הצפון, כולל מבנה רב–תחומי שמשמש גם את הקהילה. מפעל הפיס עזר להשלים את החסר והוקם מבנה מרשים מאוד".
חלק מהקריטריונים של חלוקת תקציבי מפעל הפיס הוא המרחק מהמרכז ומהערים הגדולות, שבהן ניתן לקבל את המענה. אין ספק שהמועצה האזורית עמק המעיינות עומדת בקריטריון הזה, וקרין מברך על השיטה. “הם פועלים על פי אמות מידה וטוב שכך", אומר ראש המועצה. “אבל עדיין למפעל הפיס יש דרישות. הם מקפידים על קוצו של יוד: איך המבנה ייראה והיכן יוצב השלט. התוצאות הסופיות מדברות בעד עצמן".
רק בחופשת סוכות האחרונה נערך במועצה פסטיבל המעיינות, זו השנה השביעית. בין היתר הופיעו אברהם טל, אביתר בנאי ולהקת טיפקס. המוני אנשים הגיעו, וגם כאן היה סיוע מסיבי של מפעל הפיס שנתן את חסותו. “זה הגיע למצב שיו"ר מפעל הפיס, האלוף במיל' עוזי דיין, התקשר בעצמו לברר אם כבר מילאנו את האולם", קרין צחק. “אמרתי לו: ‘אל תדאג, נמלא הכל'. פסטיבל עמק המעיינות ואירועי הפיס מאפשרים לפריפריה להביא מופעים טובים בעלות נמוכה. זה עוזר לתושבים, שלא כולם יכולים להרשות לעצמם לשלם את המחיר המלא".
הנה באה הרכבת
בעבר אזור עמק המעיינות נחשב ל"חור" בהגדרה הישראלית. סוף העולם שמאלה. היום הוא הרבה יותר נגיש בגלל כביש 6 שקיצר מרחקים; כביש 71, שמוביל מבית שאן לכיוון עפולה ובימים אלה עובדים על הרחבתו; ורכבת ישראל שהגיעה לשם לפני כשנה. “הרכבת נתנה תשובה מצוינת לבעיות שהיו בעבר, היא מסיעה לשני הצדדים, גם לכיוון המרכז וגם מביאה נוסעים אלינו", מסביר קרין. “מוקם פה מפעל אמריקאי לסכיני גילוח, שמחפש 150 עובדים. מפעל כזה עונה לא רק על צורכי המקומיים, אלא גם על צורכי תושבי עפולה, מגדל העמק ויקנעם, שבחצי שעה יכולים להיות במקום העבודה".
מתברר שבעיית האבטלה שהייתה בעבר מקבלת היום מענה. גם פארק צבאים, אזור התעשייה המשותף למועצה ולעיר בית שאן, שרק הולך ומתרחב, וגם אזור תעשייה ייחודי שעומד להיבנות מול קיבוץ טירת צבי ויהיה ייחודי בקנה מידה עולמי - ישראלי–ירדני. “הכניסה לאזור התעשייה תהיה בלי לעבור את הגבול", אומר קרין. “זה יהיה פארק בועה שייכנסו אליו עם תעודת זהות ובתוכו יהיו מפעלים שמתאימים לאזור ועוסקים בלוגיסטיקה, מרכזי פיתוח, חקר. המועצה האזורית היא שליח המדינה להקמה. אנחנו בונים כעת את הגשר שעובר מעל נהר הירדן, אורכו 350 מטר ועלותו 60 מיליון שקל. ייווצר כאן פארק יפה. אני מניח שבשנים 2020–2019 המקום כבר יעבוד".
הצעירים לא רוצים לעזוב ומגיעים ליישובי המועצה אפילו מאזור תל אביב. האזור מציע אפשרויות חינוך, תרבות ופנאי, וגם חייבים להודות שהרבה יותר זול לבנות פה בית מפנק מאשר במרכז הארץ.
“הגעתי למועצה מתוך רצון להשפיע על העמק, לחולל צמיחה", אומר קרין. “הקמנו צוות, מבנה ארגוני. ואכן, הגיל הממוצע ירד מאוד בשנים האחרונות, המקום פורח, אבל אני חייב להודות למפעל הפיס ולאלוף במיל' עוזי דיין, יו"ר הפיס, על השותפות. מאוד חשוב שיש שותף שמעמיד סכום שנתי ונותן אפשרות לאגם אותו שנים קדימה. שותף שהולך איתך ועומד לצדך גם בימים הקשים. מפעל הפיס נותן אוויר לנשימה, אופק ויכולת לתכנן ולפתח. תרומתו ליישובי הפריפריה היא עצומה".
הפרויקט בשיתוף מעריב ומפעל הפיס