"חזרתי לבית שאן לפני שש שנים כדי ליהנות מאיכות חיים, ליהנות מהטבע", אומר שמוליק אפוטה (40), תושב בית שאן ויועץ לתחום הסביבתי לרשויות ולעסקים. “העמק הוא כמו חולצה לבנה, ומה שעושים עכשיו הוא להכתים אותה". לתחושתו של אפוטה שותפים תושבים רבים בסביבה, המוטרדים בימים אלה מהחלטה 2592 של הממשלה מחודש אפריל האחרון, שהכריזה על שעת חירום במשק הגז הטבעי ואפשרה ליזמים פרטיים להקים 18 תחנות כוח להפקת חשמל המונעות בגז, באזורים הנפרשים על פני מאות דונמים של שטחים חקלאיים בצפון. לפי ההחלטה, היזמים הפרטיים אינם נדרשים לקבל את אישורן של המועצות האזוריות ואינם חייבים בהתייעצות ותכנון עם הוועדות המחוזיות. לצורך קיום ההליך המזורז נקבע כי משרד האנרגיה יעביר תקן כוח אדם לידי הוות"ל (הוועדה לתשתיות לאומיות) הנמצאת תחת חסותו של משרד האוצר. בעוד שבכמה יישובים כבר נחתמו הסכמי שכירות של מיליוני שקלים עם חברות האנרגיה השונות, תושבים רבים וראשי המועצות מנהלים מאבק בניסיון להביא לביטולה של ההחלטה הממשלתית.
“אני מוטרד מכל תחנות הכוח שעומדות לקום", אומר אפוטה. “הקרובה ביותר אלי היא זו שתקום על שטחי קיבוץ ניר דוד (בבקעת בית שאן – ר"ע). מי שיסבול מהזיהום אלו היישובים מסביב חוץ מאנשי ניר דוד, שהרוח אינה נושבת בכיוון שלהם. העמק התפתח במרוצת השנים, אבל צריך לעצור את התיעוש כי לא בשביל זה אנשים באים לגור בצפון, היכן שהחקלאות צריכה להיות חזקה ולהתמזג עם הטבע. במקום זה המדינה מרעה את הזיהום הסביבתי ומחסלת את החקלאות".
בתסקיר השפעה על הסביבה שערך משרד האנרגיה עצמו בינואר 2017 לגבי אפשרות הקמת תחנת הכוח של ניר דוד, עלה כי קיימת בעיה גיאולוגית במיקום התחנה בשל קרבתה לשבר הסורי־אפריקאי והפוטנציאל לרעידות אדמה, מה שמעלה בהכרח את הסכנה לדליפות ולפיצוצים.
קיבוץ ניר דוד הוא אכן אחד הקיבוצים שנענו לפניית היזמים הפרטיים וחתמו על חוזה. תחנת הכוח אמורה לקום על שטחים חקלאיים שהוחכרו לקיבוץ על ידי המדינה. שטחים אלו מרוחקים 8.5 קילומטרים מהקיבוץ, אך נמצאים במרחק 550 מטרים מקיבוץ שדה נחום, 800 מטרים מקיבוץ חמדיה וכקילומטר מבית שאן.
“הקיבוץ רק סופר את הכסף ולא אכפת לו שתהיה צלקת בנוף", אומר אפוטה. “הייתי מצפה מחברי הקיבוץ להיות אמיצים ולהגיד לא לכסף וכן לאידיאולוגיה".
מה התחושות של אנשי בית שאן?
“התחושה היא שאין אמא ואבא למדינה. בבית שאן, שזה מקום מאוד פלורליסטי, יש 18 אלף תושבים שאין להם שליטה על מה שקורה מסביב. איכשהו התחושה היא שאנחנו תמיד משלמים על החלטות שלא קשורות אלינו. לא סופרים אותנו".
כיצד אתם פועלים?
“אנחנו קבוצה של פעילים ועובדים בשיתוף ראשי המועצות השונים. אנחנו פונים לכל הפוליטיקאים הרלוונטיים ופועלים גם בעמק בעצמנו לשכנע אנשים שלא להתפתות להצעות היזמים".
מקיבוץ ניר דוד נמסר בתגובה: “היוזמה להקמת תחנת הכוח היא של רשות החשמל. ניר דוד לא היה מעורבת בהחלטה. היא התקבלה ללא ידיעת הקיבוץ. לקיבוץ יש על שטח חקלאי זה הסכם חכירה לדורות עם רשות מקרקעי ישראל, והוא מעבד את הקרקע הזאת יותר מ־50 שנה. היה ומדינת ישראל תחליט באמצעות רשות החשמל להקים תחנת כוח בשטח זה, סביר להניח שגם זכויות הקיבוץ בקרקע יילקחו בחשבון".
“הולכים אחורה"
“הכל נעשה במחשכים", טוען אורי השילוני, תושב המושב מולדת במועצה האזורית גלבוע ואחד מראשי המאבק. “יזמים דפקו על דלת הוועד במולדת וביישובים נוספים עוד לפני החלטת הממשלה. חלק מהחוזים עם היישובים נחתמו חודש לאחר החלטת הממשלה".
למה גרמה ההחלטה ביישובים?
“ההחלטה הזו היא בגדר סכסך ומשול. יישובים נקרעים פה לגזרים. זה מגיע לדרגת הילדים שלא מדברים אחד עם השני, חברויות של שנים נהרסו ויש פגיעה קשה במרקם החברתי. הגלבוע הוא אחד המקומות הכי שקטים. 40% כאן הם כפרים ערביים. אבן לא נזרקה כאן באינתיפאדות, ועכשיו זה עלול ליצור מתיחות גם בין יהודים לערבים, אף שיש שיתוף פעולה מצוין בינינו במאבק לביטול תחנות הכוח. לא יעזרו כל הכסף וכל חברות יחסי הציבור והלוביסטים. אנחנו כתושבים לא ניתן להקים כאן תחנות כוח".
היכן אמורה לקום התחנה?
“באדמות חקלאיות מעובדות של מושב רמת צבי. האדמות מרוחקות מהמושב, אבל נמצאות ממש מעל טייבה ומערבית לה. היא תזהם בעיקר את טייבה, את טמרה וגם את מושב מולדת".
אנשים לא מבינים את הסכנה הבריאותית?
“מי שחתמו על ההסכם עם היזמים הפרטיים הם לא אנשים רעים. הם מנסים לשרוד והמניע שלהם כלכלי. מה שהמדינה עשתה הוא בלתי הוגן. במקום לסייע להם לעשות חקלאות, היא מפתה אותה באמצעות היזמים, ועל הדרך גם הורסת את תיירות הפנים ואת השטחים הפתוחים האחרונים שנותרו במדינה, שנמצאים במרחק של שעה נסיעה מתל אביב. מספרים לאנשים סיפורים שמדובר באנרגיה ירוקה. נכון, זה יותר טוב מפחם, אבל זה עדיין מזהם וגורם למחלות. היום בעולם כבר הולכים על אנרגיה סולארית, ופה הולכים אחורה".
מדוע בחרו באנרגיה של גז ולא באנרגיות מתחדשות?
“שאלה מצוינת שצריך להפנות אליהם. זו טעות נוראית, וזה מונע מאינטרסים פרטיים ולא ציבוריים, של חברות האנרגיה. יש לוביסטים שמזיזים עניינים. הרי במקום שחמש חברות ייהנו וייצרו קרטל, יכולים להיות 500 אלף בתי אב שיכולים להרוויח מאנרגיה סולארית. מה עוד שהממשלה נתנה להן חוזים חתומים וקבועים וגם קבעה איזו חברה תלך לאיזה יישוב. המדינה נמצאת בעודף חשמל, ולמרות זאת מחפשים היכן לעשות תחנות כוח כדי לשבור את חברת החשמל".
הטענה לגבי עודף חשמל נתונה לוויכוח. המדינה מעוניינת להבטיח חשמל עד שנת 2030.
“אם מתכוננים לעוד 20 שנה, אז מדוע החיפזון? בואו נעשה הליך תכנון מוקדם. תשתפו את כולם ואל תגרמו לאנשים לרצות לברוח מכאן ולירידת מחירים".
"ההתנגדות שלנו היא קודם כל עקרונית", אומר יורם קרין, ראש המועצה האזורית עמק המעיינות. "מנסים להוביל החלטת ממשלה על מסלול מואץ לתכנון של הקמת תחנות כוח בלי להידבר ולבחון עם הרשויות. כשהולכים למהלך הזה, צריך שיתוף עם מוסדות התכנון והרשויות המקומיות, כי מדובר באפשרות של פגיעה באיכות החיים של התושבים".
המועצה האזורית עמק המעיינות משתרעת מהגלבוע במערב ועד נהר הירדן במזרח וכוללת 24 יישובים, ובהם מושבים וקיבוצים. המועצה מקיימת חקלאות ענפה ומפותחת: רפת, לול, גידולי שדה, חממות, תבלינים ומטעים. "תחנת הכוח קרובה מדי לשלושה יישובים שלנו וגם לעיר בית שאן", אומר קרין. "יש חשש גדול מפני השלכות בריאותיות וגם מפגיעה בנוף. אנחנו מדברים על מרחק של כ־800 מטרים מהיישובים שלנו ומהעיר".
אולי אין ברירה? הרי חייבים להקים את התחנות קרוב לצינור הגז הראשי.
"אני לא מקבל את זה. אני בטוח שאפשר למצוא מקומות מתאימים יותר שלא יביאו לפגיעה באיכות החיים שלנו. אנחנו מכל מקום לא מתכוונים לוותר".
למי פניתם עד כה?
"פנינו לשר האוצר, לשר הבריאות, לשר האנרגיה ולשר להגנת הסביבה, אבל לא קיבלנו תשובות מספקות".
"החלשים ישלמו"
מיכאל בן ישי (27), סטודנט למשפטים, הוא בן המושבה מנחמיה וכחמש שנים חבר במועצה עמק המעיינות. “אנחנו היישוב הכי גדול במועצה, מונים 2,500 אנשים", הוא מספר. "רוב התושבים מבוגרים. התחלנו כעיירת פיתוח, ובסופו של דבר יש תחושה שגם נשארנו בסטטוס הזה. אחד הקיבוצים חתם על עסקה מול חברת הגז. מדובר במיליונים. מי שישלם את מחיר הזיהום הסביבתי הוא מושבים כמונו ובית שאן. כרגיל האנשים החלשים הם שמשלמים את המחיר. המדינה יכולה להשקיע בכבישים ובתשתיות, אבל מפגע סביבתי מבריח את האנשים הצעירים, שגם ככה מתקשים לחזור לכאן. הרי אין כאן פרנסה או השכלה, אז עכשיו גם איכות חיים לא תהיה".
מה רע בזה שהקיבוצים פשוט מנסים לעזור לעצמם?
“הקיבוצים שסובבים עיירות פיתוח הבינו שתוכניות מתאר משתנות כעת, ואם לא ינצלו עכשיו את השטחים, המדינה תיקח אותם ותעביר אותם בשינויי גבולות לעיירות הפיתוח. במועצה שלי, למשל, אחד הקיבוצים שידע שהוא עומד להיפגע, עשה מהר שינוי ייעוד קרקע לבנייה. אם ראשי המועצות חושבים להחזיר צעירים לפריפריה, אי אפשר להרשות לעצמנו להקים את האתרים האלה. להקים תחנת כוח במקום כל כך ירוק זה גזר דין מוות".
אתה פסימי לגבי עתיד המקום?
“המקום חשוב לי מאוד, ואני לא מתכוון לעזוב. לצערי, במבחן התוצאה הניסיון מראה שראשי מועצות חלשים בדרך כלל מתכופפים מול הכדאיות הכלכלית".
ח"כ אורלי לוי־אבקסיס, תושבת בית שאן, היא בין חברי הכנסת הבודדים שנרתמו בינתיים למאבק. הפעילים השונים מציינים את הירתמותה ומחויבותה לנושא. בספטמבר האחרון היא פנתה במכתב לשר האוצר משה כחלון, ולפני כשבועיים העלתה שאילתה לשר להגנת הסביבה, אך לדבריה טרם קיבלה תשובות. “יש כאן שתי שאלות מהותיות", אומרת ח"כ לוי־אבקסיס, “האחת היא השאלה של זיהום סביבתי והשנייה היא שינוי ייעוד הקרקע".
יש טענה שצורכי התעשייה מחייבים את כל תושבי ישראל לסבול ממידה מסוימת של זיהום אוויר. “העניין כאן הוא אם אנחנו מסתכלים על הפריפריה כעל החצר האחורית של המדינה. הרי התמריץ היחיד של החיים בצפון הוא איכות חיים וטבע, וכעת גם את זה רוצים לקחת ממנו".
מה הבעיה עם שינוי ייעוד הקרקע?
"אם משנים את ייעוד הקרקע, יש דרך לעשות זאת, ומן הראוי שיעשו את זה למען בנייה, במיוחד כשמדובר בצפון שהוא עתודה דיורית של ישראל. תמוה מדוע הקרקע לא חוזרת למדינה, אלא ניתנת במתנה לסחר־מכר עם חברות גז פרטיות. זה מנוגד לבג"ץ הקרקעות (בג"ץ שקבע כי שטחים שהוחכרו ליישובים ואינם משמשים עוד לחקלאות - יוחזרו למדינה - ר"ע)".
מי ישלם את המחיר?
"היישובים שחותמים הסכמים נותנים קרקע שצמודה בדרך כלל לבתים מחוץ ליישוב. באופן הזה הם יקבלו את התמורה, ואת הזיהום יקבלו החברים שלהם. לפעמים אלה קיבוצים אחרים בתוך אותה מועצה, לפעמים עיירות פיתוח קיימות או לשעבר, ולפעמים זו בית שאן. עד שהחלו להירקם יחסי האמון בין בית שאן לקיבוצים, פתאום הגיע הדבר הזה ומעצים את הסכסוך ומחזיר את האווירה הרעה. זה צדק חלוקתי? מדוע הממשלה משדרת שהיא מעדיפה את הרווח של יזמים פרטיים על פני בריאותם ושלומם של תושבי הצפון?"
ח"כ לוי־אבקסיס מוטרדת כאמור גם מהאופן שבו התקבלה ההחלטה. "זו שערורייה בכל קנה מידה", היא אומרת. "אין כאן חלוקה צודקת של משאבי המדינה, וגם הוסרו החסמים ושומרי הסף (ועדות התכנון - ר"ע) בפני חברות הגז. בפנייתי לכחלון ביקשתי לברר אם תהליך קבלת ההחלטות נעשה ללא עיגולי פינות".
במכתבה לשר להגנת הסביבה העלתה בפניו ח"כ לוי־אבקסיס את החשש לבריאות התושבים וציינה כי לפי תסקיר משרד התשתיות הלאומיות, באזור בית שאן ועמק המעיינות מתקיים מצב אקלימי של חוסר יציבות חריף במשטר הרוחות, אשר גורם לזיהום לנחות על אזורים מאוכלסים בתדירות של 11.5% מימות השנה. המשמעות היא שבמשך כ־42 ימים בשנה, השפעת אותם גזים רעילים ומסרטנים גדלה פי כמה. "בשלב זה", טוענת ח"כ לוי־אבקסיס, "לא ברור לי אם נקבעה הגבלה מסוימת לפליטת גזים רעילים בכל תחנת כוח".
לדבריה מצטרפת ח"כ יעל כהן־פארן (המחנה הציוני). "המדינה יצרה בלגן שלם באופן שבו היא בחרה לתת מענה לצורכי האנרגיה בארץ", היא אומרת. "אני מקבלת מאות פניות של אזרחים, שבטוחים שהולכים לקום סביבם עשרות תחנות כוח. מצד אחד היה הליך תכנוני סדור שהתחשב במגוון האינטרסים לאיתור אתרים להקמת תחנות כוח גזיות על אדמות מדינה. מצד שני, בא משרד האנרגיה והמריץ יזמים להביא תוכניות על קרקעות שיוכיחו אליהם זיקה ולהפקיד אותן דרך הות"ל שלציבור אין בו יכולת התנגדות. מכאן התחיל הבלגן: היזמים פנו ליישובים שונים כדי להגיע איתם להסכמים על קרקעות שבאחזקתם, ונוצרו מתחים רבים בין קבוצות חברתיות שונות בתוך יישובים ובין יישובים, כשליישוב אחד מובטח כסף בזמן שאחרים יקבלו זיהום. המדינה לא צריכה את כל התחנות האלה, אבל אחרי שזה יסומן במפות, זה יישאר שם לנצח והיזמים יפעילו לחץ לממש אותן. בסוף נמצא אותן מוקמות ללא צורך".
ויש גם מי שתומך בהחלטת הממשלה, אך עדיין לא מבין את הדרך שבה התקבלה. "מדינה צריכה חשמל", אומר אריה ונגר, ראש תחום איכות אוויר ואנרגיה מעמותת אדם טבע ודין. "האוכלוסייה גדלה, ויש להיערך ולתכנן תחנות כוח. אי אפשר להקים תחנות כוח על הירח. זה בדיוק הזמן להתחיל לבנות את חלקן, אף שלא יהיה בטוח לבנות את כולן".
החלטת הממשלה מקובלת עליך?
"החלטת הממשלה מדברת על חצי מאנרגיה מתחדשת וחצי מתחנות כוח של גז. הבעיה היא שההחלטה מאוד מפורטת בנוגע לתחנות כוח של גז ששורפות דלק, ולעומת זאת לחצי של אנרגיה מתחדשת אין כלל מיקום ואין לוחות זמנים. זה נראה הרבה פחות רציני, והחשש הוא שהמדינה לא מחויבת להיבט הסביבתי".
ההליך נראה לך תקין?
"לא. אני לא מבין את ריצת האמוק הזו. את כל התחנות הוחלט לקדם בות"ל - אלו לא הליכי תכנון מקובלים. בות"ל אין כמעט שלב של שימוע ציבורי, וקולו של המשרד להגנת הסביבה קטן יותר". הביקורת השלישית ולמעשה העיקרית של ד"ר ונגר קשורה להיעדר חשיבה ארוכת טווח ליצירת מדיניות כוללת של אנרגיה בישראל. "מדינת ישראל מחליטה להקים עוד ועוד תחנות בלי לחשוב על עתיד כוח האנרגיה בארץ - כמה אנחנו צריכים בכלל, כמה אחוז נפיק מרוח, כמה מסולארי וכמה מגז. אין חזון", הוא אומר. "כששורפים דלק, נפלט עשן וזיהום. זה אומנם יותר נקי מפחם, אבל כן נפלטים בכמות משמעותית חלקיקים של תחמוצות חנקן ופחמן דו־חמצני שגורם לאפקט החממה. במקום תחנה פחמית אחת גדולה, בונים הרבה תחנות קטנות של גז. יש לזה יתרון כי ההשפעה יותר קטנה, אבל אם בכל מקום תוקעים תחנה, אז נגרם זיהום סביבתי".
עד כמה יש גמישות במיקון?
"אם הן צריכות להיות בקרבת מערכת ההולכה הארצית, אז יש גמישות מסוימת, והן לא חייבות להיות קרובות לצינור הגז הראשי. את תחנות הכוח המבוססות על גז, שחלקן נועד להחליף את תחנות הפחם המאוד מזהמות שעומדות להיסגר, צריך לבנות לאחר תכנון חכם שמאזן את כל ההיבטים ותוך התחשבות בסביבה ובתושבים".
"לא יקום ולא יהיה"
החשש מהפגיעה הבריאותית שבהקמת תחנות הכוח הטריד גם את ד"ר ארז און, מנהל המרכז הרפואי ע"ש ברוך פדה בפוריה שבטבריה. ד"ר און פנה בספטמבר האחרון במכתב למנכ"ל משרד הבריאות וביקש להתריע מפני הסכנה הבריאותית הנשקפת למטופלים, שרבים מהם מבוגרים, קשישים וילדים, בשל הקמת תחנת כוח באזור מושב הזורעים, בקרבת בית החולים. "הקמת התחנה עלולה לחשוף את המטופלים והמאושפזים לשאיפת תחמוצת חנקן ותחמוצת גופרית הידועים כגורמים למחלות בדרכי הנשימה ומחלה חסימתית של הריאות", כתב ד"ר און במכתבו, וביקש את התערבות משרד הבריאות במניעת הקמת תחנת הכוח. לכתבה זו הוא סירב להתראיין.
מוטי דותן, ראש המועצה האזורית הגליל התחתון המורכבת מ־18 יישובים, הצליח בשלב זה למנוע מהיזמים הפרטיים לחתום על הסכמים עם היישובים במועצה. “הוצאתי מכתב לוועדי האגודות ביישובים וביקשתי שלא יחתמו על שום הסכמים עד שנבדוק את הדברים לעומק", הוא אומר. “תפסתי את העניין בזמן, לפני שהכל יכול היה להידרדר. במועצות אחרות שיש בהן יישובים שחתמו – זה הוביל למריבות נוראיות ולסכסוכים בתוך היישובים ובין היישובים. בסופו של דבר ערבבו הכל, גם עם עניין טורבינות הרוח. כיום כתוצאה מהבלגן כבר יש כאלה שמתנגדים לכל הקמת תחנת כוח, אם באמצעות רוח ואם בגז".
מהי עמדת ראשי המועצות?
“אנחנו חמישה ראשי מועצות שהתאחדנו נגד הדבר הזה. אנחנו רוצים לבקש ממי שחתם לסגת. זה לא יקום ולא יהיה".
מהן התחושות שלך בנושא?
“בשנתיים האחרונות קיים כאוס תכנוני בכל התחומים, אך בעיקר בכל מה שנוגע לתשתיות אנרגיה בצפון. זה מתחיל במחצבות, טורבינות רוח והסוכרייה האחרונה - תחנות כוח מונעות בגז. הממשלה מקבלת החלטות על עתיד התושבים בלי לדבר איתנו".
אולי יש היגיון ביתרון הכלכלי שיעניקו תחנות הכוח ליישובים?
“אני לא מאמין שהחקלאים ייהנו ממיליונים. מי שייהנו אלה היזמים. אני מתנגד לקחת שטחים חקלאיים ולהפוך אותם למיזמי אנרגיה. אני בעד לעסוק בחקלאות, זה הרי הייעוד של השטחים. לנו יש רפתות, דירים, לולים, מטעי שקדים, ליצ'י, מנגו ושטחי פלחה. אנחנו רוצים לשמור על זה ולמנוע זיהום סביבתי. גז זה לא אנרגיה ירוקה באמת. רתמנו את מרכז המועצות המקומיות, הוצאנו מכתבים לכל השרים ואם צריך, נגיע עד לבית המשפט העליון. בשיתוף פעולה ניתן למצוא מקומות מרוחקים לתחנות, אבל זו לא צורה לשלוח יזמים לפתות חקלאים שנאנקים תחת עול הפרנסה. נראה שהמדינה רוצה להוריד את חברת החשמל על הברכיים, אבל על הדרך יוצרת מתעשרים אחרים. אותנו כראשי המועצות מעניינת איכות החיים".