22 שנה מאז הוחלט להקים בתי עלמין אזרחיים ודבר לא נעשה

המאבק האזרחי בין דתיים לחילונים על הפרשנות לצביונה היהודי של המדינה רודף את האזרח עד הקבר. המדינה לקחה על עצמה כבר לפני 22 שנה את האחריות בחוק לייצר אלטרנטיבה של קבורה חילונית עבור אזרחים מכל הדתות ולכאלה שמצהירים על עצמם כחסרי דת, חילונים או אתאיסטים יוצאי כל הקבוצות האתניות בישראל. בכל זאת, נכון להיום קיימים בכל רחבי המדינה רק 21 בתי עלמין אזרחיים או חלקות קבר אזרחיות בפיקוח ממשלתי.

רק שלושה מהם פתוחים לקבורה עבור כל אזרח ללא קשר למקום מגוריו, אחד מהם נסגר בינתיים בגלל שהתמלא כבר. עוד ששה הם בתי עלמין אזוריים וכל היתר לתושבי המקום בלבד. על פי נתנוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 10% מאזרחי ישראל מצהירים מראש כי אין ברצונם להיקבר באחרית ימיהם בקבורה דתית אבל מי מאיתנו שירצה בקבורה אזרחית תאלץ משפחתו גם לשלם עשרות אלפי שקלים עבור חלקת קבר שבמקרים רבים תהיה גם רחוקה ממקום מגורי המשפחה או המנוח. 

החוק מ-1996 מטיל דווקא על המשרד לשירותי דת את האחריות לדאוג לאלטרנטיבה ולא על משרד הפנים. משרד שכל מטרתו היא לדאוג לשירותי דת ונשלט באופן מסורתי על ידי שרים ממפלגות דתיות הוא גם זה מחוייב בחוק לייצר אלטרנטיבת קבורה אזרחית-חילונית. את האבסורד הזה באה הממשלה לתקן לפני ארבע שנים כשהחליטה על הקמת ועדת מנכ"לים בין משרדית לנושא אבל מאז לא קרה דבר. למשרד הפנים, האחראי על הרשויות המקומיות, לא ניתנה בחוק כל סמכות לחייב ראשי רשויות מקומיות להקצות קרקעות לבתי עלמין אזרחיים אזוריים והעיריות מצידן אינן מעוניינות להתנדב ולאפשר לתושבים שאינם תושביהם קבורה כזאת. 

 

דוח חדש של "המרכז להעצמת האזרח" העוקב אחר החלטות הממשלה והכנסת, שאנחנו מפרסמים כאן לראשונה, מתחקה אחר החלטת הממשלה 1484  שקבעה להקים ועדת מנכ"לים בין משרדית אשר תמליץ על הצעדים הנדרשים לצורך מענה לקבורה אזרחית בארץ (בהיבטי תקציבים, סמכויות, חסמים וכו'). הוועדה אכן הוקמה ב-2014 וקיימה את ישיבתה הראשונה באפריל אותה שנה אבל בניגוד להחלטת הממשלה שקבעה כי על הוועדה להגיש המלצות בתוך שלושה חודשים, ההחלטה היחידה של ועדת המנכ"לים היתה להקים עוד ועדה בדרגי המקצוע של משרדי הדתות, הפנים, האוצר ורשות מקרקעי ישראל. ועדה זו גיבשה המלצות למנכ"לים אבל במשרד לשירותי דת מודים: "הוועדה לא הצליחה להגיע למסקנות שיהיו מקובלות על כל הגורמים". המלצות הדרג המקצועי נעצרו גם בדרג הפוליטי ולמשרדי הדתות והפנים, שניהם נשלטים כיום על ידי מפלגה חרדית, ש"ס, לא אצה הדרך לפתור את אי ההסכמות. 

עוד קובעת החלטת הממשלה מלפני ארבע שנים כי על משרד הפנים לסייע בפתרון חסמים מול הרשויות המקומיות בנושא אבל הדוח מצא כי גם חלק זה של ההחלטה לא יושם ומשרד הפנים כלל אינו גורם משפיע בנושא נכון להיום. עינת פישר-לאלו, מנכ"לית המרכז להעצמת האזרח ונועה רוזנפלד, מנהלת תחום ממשל במרכז, מדגישות בשיחה עם מעריב-השבוע: "דוח מבקר המדינה מ-2016 קבע כבר כי קיים מחסור משמעותי בחלקות קבר אזרחיות. החוק קובע מפורשות כי 'אדם זכאי להיקבר בבית עלמין אזרחי אם בחר בכך'. המדינה חייבת להעמיד לרשותו את הזכות הזאת והחוק קובע גם שהשר הממונה על ביצועו הוא השר לענייני דתות שבסמכותו לתת רישיון לבית עלמין אזרחי אבל הוא לא מפעיל אותה וללא מעורבת משרד הפנים מול העיריות אין לכך משמעות".

פישר-לאלו ורוזנפלד מדגישות כי נדרש שינוי חקיקה שיאפשר למשרד הפנים שיניים במעורבות מול הרשויות המקומיות בכל הנוגע להקצאת הקרקעות לקבורה אזרחית ומוסיפות: "מהבדיקה שערכנו מצאנו שלא זו בלבד שלמשרד הפנים אין סמכויות נדרשות בחוק, הוא גם לא מרים את הכפפה כדי לייצר תמריצים לרשויות המקומיות". דוח המרכז להעצמת האזרח מציין: "רשות מקומית מוסמכת לפעול אך ורק בתחומה ובעבור תושביה ולכן הטלת חובה עליה לפעול להקמת בית עלמין אזורי סותרת את עקרון היסוד עליו מושתתות סמכויותיה. על מנת לפתור חסם זה המליץ הצוות הבין־משרדי לבחון אפשרות שהמדינה תשתתף בעלויות פיתוח תשתיות בתי עלמין ברשות, לגבש מנגנון לפיצוי או השתתפות בעלויות לרשויות המספקות שירותי קבורה אזרחית אזורית, תמרוץ הדדי והשתתפות בעלויות פיתוח בין הרשויות וכן הקמת בית עלמין אזורי ביוזמת מספר רשויות מקומיות ביחד. אולם משרד הפנים לא הצליח לסייע בפתרון החסמים ומסמך ההמלצות לא נחתם". 

ב-2014 הגיש גבר עתירה לבג"צ לאחר שלא היה מסוגל להביא את רעייתו המנוחה למנוחת עולמים בקבורה אזרחית במימון המדינה. בג"צ קבע כבר אז שהמדינה התרשלה במילוי חובתה בחוק וקבע לפצות את האיש ולאפשר לו את שביקש אבל גם התקדים הזה לא יצר שינוי משמעותי בממשלה. כך נוצר מצב שבו אדם לא דתי שאינו מעוניין בקבורה דתית יאלץ ברוב המקרים, ודאי אם הכסף לא מצוי בכיסו, לקבל את ברירת המחדל הדתית ולא לנוח על משכבו בשלום.