"נמצאים במצב של מלחמה": טרור העפיפונים - הטבע משלם את המחיר

טרור עפיפוני התבערה מרצועת עזה צובר תאוצה בחודש האחרון אבל לא רק שדותיהם של חקלאי הנגב המערבי משלמים את המחיר, אלא גם הטבע. כ-950 דונם מיערות קק''ל נחרבו או נפגעו עד כה בשל טרור העפיפונים. התופעה שהחלה ב-11.4 לא נעצרת מאז כמעט לרגע והיערות ששילמו את המחיר הכבד ביותר עד כה הם יערות כיסופים ובארי. צוותי קק''ל אמנם משתפים פעולה עם שירותי הכבאות וההצלה כדי לעצור את גל ההצתות ולמנוע ככל האפשר את התרחבותם לאזורים נוספים אבל עד כה ניתן לציין לא פחות מ-40 אירועי שריפה בשטחים הפתוחים שאינם חקלאיים. 

קק''ל נמצאת מאז החלה התופעה בכוננות מיוחדת באזור וממנה תצפיתנים בשטח המסייעים לכוחות הכיבוי לאתר את מוקדי השריפה בצורה מהירה ויעילה אבל ככל שהנזק לטבע מהשריפות מתרחב, כך מדובר גם בתהליכי שיקום ארוכים יותר שיארכו עשרות שנים כדי להחזיק את היערות הנטועים ואת הירוק בנגב המערבי לקדמותם. את המחיר ארוך הטווח עלולים לשלם לא רק העצים אלא גם התושבים ביישובי עוטף עזה הנשענים בין היתר על התיירות העניפה באזור. מרבית היערות שנפגעו עד כה מורכבים מעצי אקליפטוס אשר גדלים באזור משנות ה-60 של המאה הקודמת ובעצי אורן ואנשי האזור מבכים את מה שכבר עכשיו נראה כמו אבידה גדולה מבחינה אקולוגית וסביבתית.

דני בן דוד, מנהל אזור נגב מערבי בקק"ל, מסביר בשיחה עם "מעריב" על הפן הכלכלי של הנזקים: "אם לשפוט לפי מלחמת לבנון השנייה, מס רכוש אמדו את הנזקים גם בשטחים הפתוחים ואם להעיד את הניסיון שלי מצוק איתן, הנזק ליערות נאמד בשמונה מיליון שקלים. צריך להבין, מבחינתנו כרגע אין שוני כי אנחנו נמצאים במצב של מלחמה. מטבע הדברים, כשמדובר בחקלאים שזו פרנסתם המצוקה המיידית גדולה יותר, אנחנו מנגד עדיין לא נמצאים בכלל בשלב של אומדן הנזקים אלא במאבק נגד טרור השריפות הזה". 

שביל האופניים ביער בארי, מהפופולריים ביותר בקרב רוכבי השטח, עובר כעת בשרידים מפוחמים של היער שנפגע קשות. משטחי הכלניות המפורסמים המושכים אליהם בעונות המעבר עשרות אלפי מטיילים לאזור, הפכו ברובם שחורים. היערות באזור כולם יערות נטועים. את עצי האורן המאד דליקים שנשרפו עתידים להחליף בבוא היום עצים אחרים וכך גם את יערות האקליפטוס, אבל מדובר בשיקום של עשרות שנים. 950 הדומנים ביערות שנשרפו רחוקים עדיין מ-3500 דונם יער שרוף בחמישים ימי הלחימה של צוק איתן, אבל כמו שאומר בן דוד: "במבצע צבאי ראינו את הסוף. כאן עד שמערכת הביטחון לא תמצא דרך לגדוע את התופעה, אנחנו אולי נכנסים לקיץ חם, יבש וארוך שהתנאים בו רק יאפשרו למפגעים להחריב יותר שטחים". 

למרות התייעצויות תכופות בין קק"ל, שכבר מחזיקה באזור שלוש כבאיות קבועות, לבין מפקדי כב"ה באזור הממוקמים בנתיבות ולבין צה"ל והמשטרה, בן דוד מתאר מצב של חוסר יכולת מוחלט למנוע את התופעה. "אנחנו מתמודדים כל יום בצורה טובה יותר, אבל רודפים אחרי האש", הוא מודה בתסכול. 

בינתיים התסכול הזה לא מייצר כל שיח ברמת חירום לאומית. משרדי הביטחון, האוצר והגנת הסביבה והמועצות האזוריות לא מקיימים כל שולחן עגול וההתמודדות נותרת ברמה של החקלאים מול האוצר של הכבאים מול הצבא והמשטרה. נשאלת השאלה מה עוד צריך לקרות כדי שהמחיר שהטבע, החקלאות והתיירות בנגב המערבי משלמים יקבל בממשלת ישראל מעמד של אירוע בעל עדיפות לאומית, מתואם בין כל המערכות הנוגעות בדבר.