70 שנה למות האדמו"ר מגור: המנהיג שהביא את החסידות לשיא כוחה

כמו רבן יוחנן בן זכאי, שבעיצומו של חורבן ירושלים והרס המרכז הרוחני של עם ישראל, ביקש להקים מרכז רוחני חדש ביבנה - כך גם בעת שהשואה האיומה התחוללה ומרכזי החסידות במזרח אירופה הושמדו, פעל האדמו"ר מגור, הצדיק רבי אברהם מרדכי אלתר, להקמת תנועת החסידות בארץ ישראל.

רבן יוחנן בן זכאי מילט את עצמו מעיר הקודש הנצורה, המורעבת ואחוזת הייאוש ובלי להתמהמה הקים את סנהדרין יבנה וחכמיה. בכך הבטיח את קיומם של עם ישראל ותורת ישראל. גם האדמו"ר מגור, הידוע בשם ספרו על התורה, "האמרי אמת", נחלץ בנס מגיא ההריגה, ניצל מוורשה המופצצת ובשארית כוחותיו העלה את זרעי ושורשי תנועת החסידות מהעולם החרב, ונטע אותם מחדש בארץ ישראל.
 

גדולי תורה מהדורות הקודמים אמרו על האדמו"ר מגור מה שהגמרא אומרת על רבן יוחנן בן זכאי (סוכה כ"ח א'): "שלא הניח מקרא ומשנה, תלמוד, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים..." בדומה לרבן יוחנן בן זכאי, גם על האדמו"ר מגור נאמר: "ולא מצאו אדם יושב ודומם, אלא יושב ושונה" (שם).

ההשגחה העליונה הציבה את שתי דמויות הענק האלה, כל אחת בזמנו ובעתו, בצומת קריטי וגורלי בתולדות העם היהודי והעניקה להן את הכוח והעוצמה  הרוחנית להפיח חיים מחודשים בעצמות היבשות ולשקם את מעוזי התורה והרוחניות בארץ ישראל. 
 

גם במחקרים שנכתבו על האדמו"ר מגור ועל תקופתו כמנהיג חצר גור על ידי חוקרים לא דתיים, מורגשת התפעלות מיוחדת מאישיותו הרוחנית, והם מרבים לצטט אישי תורה ומנהיגי הציבור החרדי שהפליגו בתיאור גאונותו בתורה, קדושתו ופרישותו. על "האמרי אמת" אמרו שבכל שעות היממה היה חי בצל מחשבה אחת ויחידה של "לנגדי תמיד". חסיד גור ישיש, תושב תל אביב, אמר לי פעם: "יש אדמו"רים שהם רבי לעשר שעות ביום או לשש שעות. 'האמרי אמת' היה רבי 24 שעות ביממה".

 

רבי אברהם מרדכי אלתר נולד ב־1866 כבנו הבכור של רבי יהודה אריה לייב אלתר. במשך 43 שנה שימש כאדמו"ר השלישי של חסידות גור, וכאחד ממנהיגי היהדות החרדית כולה, עד שהלך לעולמו בו' בטבת תש"ח, חג השבועות, 3 ביוני 1948. בימיו הגיעה חסידות גור לשיא התפשטותה. הוא נולד בעיירה גור הסמוכה לוורשה וגדל בחצר אביו, ששכר עבורו מחנכים ומורים מיוחדים. בשנת 1881, בהיותו בן 15, נישא לחיה ראדא יהודית, בתו של רבי נח שחור מביאלה. אחר חתונתו עבר להתגורר בביאלה והיה שקוע בלימוד ובכתיבה. ב־1905 נפטר אביו, והחסידים רצו להכתיר במקומו את רבי אברהם מרדכי מיד, אך נתקלו בסירוב.
 

מה שייחד את "האמרי אמת" מאדמו"רים אחרים בני זמנו הייתה העובדה שהיה מהפכן וביצע שינויים מהותיים בדפוסי ההנהגה הרוחנית, בסדר החיים ובלוח הזמנים התורני של החסיד. מיום שהתחיל בהנהגת חצר גור, חמישה חודשים לאחר הסתלקות אביו, יזם סדרים חדשים בשעות התפילה והלימוד. הוא הנהיג הפסקות בתפילות ליל ובוקר שבת המוקדשות ללימוד וקבע שיעור יומי בלימוד גמרא. לחסידים ישישים שלא אהבו את השינויים והתלוננו בפניו שאביו לא היה עושה זאת, השיב: "אם הקדוש ברוך הוא היה רוצה שהסדר יישאר כמו בימי אבי, הוא היה חי. היום אני הרבי".   
 

גם מחוץ למעטפה החסידית ומחוץ לתחומי חצר גור, "האמרי אמת" יזם    מהפכות. הוא החדיר לציבור החרדי החסידי את רעיון ההתארגנות לקידום ערכי תורה ויהדות. בין היתר, היה מייסד אגודת ישראל בפולין והיה הרוח החיה מאחורי מפעל הוצאה לאור של עיתון יומי חרדי, שיצא לאור בפולין עד לשואה. חסידים ישישים תמיד סיפרו כיצד בראש השנה, לפני תקיעת השופר, עלה הגבאי לבמה והכריז על חשיבות עשיית מינוי לעיתון היומי החרדי.
 

חוקרים במחנה החסידים לא הקדישו עד היום מאמץ ראוי לחקר פועלו של "האמרי אמת" כמי שהקים את תנועת החסידות בארץ ישראל אחרי השואה ואחרי חורבן יהדות מזרח אירופה. עם כיבוש פולין יצא עם בני משפחתו של "האמרי אמת" לוורשה במטרה להסתתר בה מהגרמנים. בהפצצה האחרונה לפני כיבוש ורשה נפגע הבית שבו הסתתר הרבי, ונהרג אחיינו שהיה גם חתנו. הרבי נרשם בשם בדוי והועבר מדירה לדירה. במקביל הועברה ידיעה על מצבו לארצות הברית. מכתב זה גרם לחסידיו בארצות הברית בראשות רבי מנחם מנדל כשר לפעול להצלתו. הם גייסו רבנים, סנאטורים ודיפלומטים שונים כדי לפעול להצלת הרבי, והצליחו להעביר עשר ויזות איטלקיות עבורו ועבור חלק מבני משפחתו. 
 

למרות ניסיונות לשמור על הדבר בחשאיות, דבר יציאתו התפרסם, ומאות חסידים המתינו ליד ביתו וליד תחנת הרכבת. באפריל 1940 יצא הרבי ברכבת מוורשה, ובחול המועד פסח עלה על אונייה בדרכו לארץ ישראל. ב־3 במאי הגיע לחיפה, ומשם לירושלים, שבור ורצוץ מבחינה פיזית. עצם נוכחותו בירושלים של ענק רוחני כמוהו הייתה אז כמגדלור בלב ים סוער עבור מאמינים רבים. מרכזיותו של "האמרי אמת" והשפעתו על תהליך הקמת התשתית של החסידות בארץ ישראל הן פרק היסטורי המעיד יותר מהכל על גדולתו. על פי הערכות, מספר חסידיו לפני השואה עמד על יותר מ־100 אלף.
 

כבר בשנות ה־20 וה־30 של המאה הקודמת הגיעו לארץ ישראל אדמו"רים ומנהיגים חסידיים שרובם הגדול השתקע בתל אביב. במיוחד בלטו אז האדמו"רים לבית רוז'ין, שהתגוררו בתל אביב והקימו בתי תפילה ובתי מדרש, אבל נוכחותם בעיר הייתה כמעט בלתי מורגשת. בתל אביב פעלו בתי תפילה חסידיים, שחלק מכריע בהם היה של חסידי גור שעלו לארץ ישראל בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה בעקבות השפעתו של "האמרי אמת".
 

אבל היה זה "האמרי אמת" שעם הגיעו לארץ ישראל התחיל תהליך אמיתי של תחייתה מחדש של החסידות. רק "האמרי אמת", שלא לקח חלק בעולם הגשמי, יכול היה לשמש מנהיג רוחני בתקופה של מצוקה ואובדן. גם מהבחינה ההיסטורית, היה "האמרי אמת" הדמות הרוחנית ההולמת ביותר להניח את אבן הפינה להתחדשות התנועה החסידית בארץ ישראל. הוא היה האדמו"ר היחיד במזרח אירופה לפני השואה שארץ ישראל לא הייתה עבורו רק רעיון נשגב ונושא לדברי תורה. בעיניו, ארץ ישראל הייתה יעד מעשי. אהבתו לארץ ישראל היא מן המפורסמות, והעניין שגילה ביישוב הארץ היה לא רק רוחני ורעיוני, אלא ממשי. 

 

מאז 1921, כשנסע בפעם הראשונה לארץ ישראל, ביקר "האמרי אמת" בארץ ישראל חמש פעמים - ב־1924, 1927, 1932 ו־1935 - ואף ייסד את ישיבת "שפת אמת" בירושלים. שנים אחדות לאחר מכן הקים את הישיבה החסידית הראשונה בתל אביב.  מכתבו של "האמרי אמת", שאותו כתב באונייה בדרכו חזרה לפולין מביקורו הראשון, הוא מסמך היסטורי הנוגע לארץ ישראל. אף לא אחד מהמנהיגים היהודיים של אותה תקופה ובשנים שלאחר מכן, שפעלו במסגרת התנועה הציונית, לא תיאר את ארץ ישראל בהתלהבות כפי שתיאר אותה "האמרי אמת" במכתבו מהספינה.

במכתב דוחק האדמו"ר בחסידים בעלי יכולת להשקיע שליש מהונם בארץ ישראל. אפילו את נוכחותם של "התושבים הערבים" הזכיר במכתב: "השקפתי שנוכל להעמיד היחס איתם ולשבת שמה בהשקט ובטחה". המכתב הוא למעשה תביעה מציבור החסידים בפולין לעלות  לארץ ישראל. בהמשך מכתבו פירט "האמרי אמת" תוכנית מעשית שלפיה יכול "מי אשר חננו השם יתברך בהון" להסתדר ולהתאקלם בארץ ישראל. 
 

חסידי גור שהיגרו לארץ ישראל בשנות ה־30 של המאה הקודמת העדיפו להשתקע בתל אביב. הרבה בזכותם הפכה העיר העברית מרכז של חצרות חסידיות. בשנות ה־60 וה־70 פעלו בתל אביב 13 בתי תפילה של חסידי גור, שהיו מפוזרים בכל חלקי העיר. בעקבות הגירה פנימית של חסידים לבני ברק ולאשדוד, נסגרו רוב בתי התפילה של גור, וכיום פועלים בעיר שלושה.
 

בפולין שלפני השואה הייתה חסידות גור הגדולה ביותר. חצר גור נחשבה גם לכוח פוליטי מרכזי ביהדות פולין. את מעמדה של חסידות גור כמרכז חסידי ורוחני משפיע בישראל שיקם בנו וממלא מקומו של "האמרי אמת", האדמו"ר רבי ישראל אלתר, הידוע בשם ספרו "בית ישראל", שנפטר בשנת 1977. תחת הנהגתו חסידות גור חידשה את מעמדה ככוח פוליטי מוביל בזירה הפנימית בישראל. כיום האדמו"ר המכהן של חסידות גור הוא נכדו של "האמרי אמת", הרב יעקב אריה אלתר.