"חלאת אדם": רוית סבג נאבקה שרוצח בתה ונכדיה ישלם על מעשיו

במשך שנה וחמישה חודשים חיכתה רוית סבג, אמה של דור כרסנטי ז"ל לשמוע שתי מילים: “אשם" ו"שפוי". מאז היום הנורא בחייה, באותו בוקר בסוף ינואר 2017, היא חיה בפחד מתמיד שבית המשפט יחמיץ את מה שלבה ידע כל הזמן – שרוצח בתה ונכדיה שפוי ואחראי למעשיו המחרידים. אבל בשבוע שעבר גזר בית המשפט המחוזי בנצרת על נדב סלע ארבעה מאסרי עולם ועוד עשר שנות מאסר, והשופטים הצהירו כי “אינם קונים את התזה הפסיכיאטרית". “עכשיו אני אנוח, ואתה תבכה על כל דמעה שלי ושל המשפחה", שולחת סבג מסר לרוצח. 
 

ביום רביעי האחרון התייצבה סבג מוקדם בבוקר עם קרובי משפחה וחברים כדי לשמוע את הכרעת הדין. הבטן התהפכה וכאבה לה. רק כששמעה את קולו של אב בית הדין, השופט אשר קולה, מכריז על גזר הדין, נתנה דרור לשנה וחצי של אובדן, שכול וכאב ואפשרה להם להתפרץ בסערת רגשות. 

“תסבול, תסבול, תסבול", הטיחה בפניו של סלע, שישב שפוף ולא הוציא מפיו הגה. “אני מאושרת היום. נגמרו לך החיים וכדאי שתכין את החבל להתאבד כי נגמרו לך החיים. תתאבד ותעשה טוב לנו, לדור, יוסף ובנימין". 

על פי כתב האישום, ביום שבת 28 בינואר 2017, בשעות הצהריים המוקדמות, הזמין סלע את נתן עתיה, ילדם של השכנים, לבקר בביתו, שבו שהו באותה עת אשתו דור וילדיהם יוסף בן השנה ועשרה חודשים ובנימין בן השמונה חודשים. בהמשך הצטרף גם נחמן עתיה לאחיו. בשעה 14:00 לערך נטל סלע סכינים מהמטבח. באותו הזמן עמדה דור במטבח הבית ועסקה בהכנת ארוחת הצהריים. בנימין ישן במיטת התינוק בחדר השינה ונחמן ונתן שיחקו בסלון הבית עם הפעוט יוסף.

סלע דקר תחילה את דור, אשר ניסתה להתגונן מפניו, אך ללא הצלחה. בזמן שהוא דקר את אשתו, ניסו נחמן ואחיו נתן להימלט דרך חלון הבית, אך אז ניגש סלע לנתן והחל לדקור אותו באמצעות הסכינים. בשלב מסוים נתן העמיד פני מת בתקווה כי כך יניח לו וכך אכן ניצלו חייו. לאחר מכן הוא דקר את נחמן ושיסף את גרונו של בנו הפעוט. משם המשיך לחדר השינה ודקר בגרונו גם את בנו התינוק, בנימין. בתום מסע ההרג ניגש סלע לחדר השינה, החליף את בגדיו ונעליו ונמלט מהדלת האחורית של הבית. נתן, שהבין כי הוא יצא מהבית, ניגש לעבר דור וניסה להעירה. משלא נענה ניסה לברוח דרך דלת הבית הקדמית וכשהבין שהיא נעולה פתח את חלון הבית בכוח ונמלט דרכו. עובר אורח שהבחין בו פצוע הזעיק את כוחות המשטרה.  

כאמור, בשבוע שעבר הרשיע בית המשפט המחוזי בנצרת את נדב סלע ברצח אשתו, שני ילדיו ובן השכנים, ולא קיבל את עמדת ההגנה שלפיה אינו כשיר לעמוד לדין בשל אי־שפיות. בית המשפט גזר עליו ארבעה מאסרי עולם, עשר שנות מאסר בגין ניסיון לרצח ופיצוי כספי. השופט קולה אמר בהקראת גזר הדין כי "הנאשם במחשבה תחילה נטל את חייהן של ארבע נפשות, ארבעה עולמות, והוא מורשע בארבע עבירות רצח במחשבה תחילה". 

“אם יכולתי לנקום בו, הייתי עושה זאת ללא היסוס", אומרת סבג בביתה, יום לאחר הכרעת הדין, “כי מה שמגיע לו זה עין תחת עין. אבל אין סעיף כזה במדינת ישראל, ואני לא ויתרתי על מאסרי עולם ונאבקתי שיהיה הכי חמור שאפשר. שהוא לא יעלה על דעתו שרצח ארבע נפשות וישב מאסר עולם אחד". 

“הראש מדמיין לבד" 

סבג עקבה מקרוב אחר החקירה וההתנהלות המשפטית. היא לא פספסה אף דיון לאורך כל המשפט, ונאבקה על ההכרה בסלע כשפוי וכאחראי למעשיו. היה לה ברור שלא מדובר באי־שפיות זמנית. היא גמרה אומר להיאבק על הצדק עבור בתה ונכדיה. 

“הייתה לי אמונה גדולה שטענת אי־ השפיות לא תתקבל", היא מספרת בגרון חנוק מדמעות. “אבל היה גם פחד שאולי השופטים לא יקלטו את מה שאני יודעת ובטוחה – שהוא רצח אותם בתכנון רב ובדעה צלולה ביותר. להירצח בתוך הבית שלך, מבצרך, בידי האדם שהכי צריך להגן ולדאוג לך, זה השבר הגדול, העצב הגדול. הכאב הקשה מנשוא, שברון הלב והגעגועים. ההתמודדות עם אובדן של בת ונכדים, זה לא ניתן לתיאור. מי שלא סב לנכדים, לא מסוגל להבין כמה הפרידה הזו קשה". 

לאורך כל הדרך היא בחרה שלא לצלול לתוך נבכי הפרטים המזוויעים של הרצח. בדיונים הארוכים בבית המשפט ביקשה לא להיות נוכחת בשעה שהקריאו עדויות קשות מזירת הרצח. גם את עדותו של נתן עתיה שניצל מהתופת, היא לא רוצה לשמוע למרות שהם נפגשים באופן קבוע ביישוב מגדל שבו הם מתגוררים. “אני פוגשת אותו והוא הגיע אלי למקום העבודה שלי, אבל לא מוכנה לשמוע את עדותו. די לי בחלקים שפורסמו ממנה בתקשורת", היא אומרת. "יש לי כאב אחד ענק, למה להוסיף עוד?". 

סבג לא תשכח כיצד הגיעה באותה  שבת לבית שבו אירעו הרציחות זמן קצר לאחר התרחשותם, לאחר שהגרוש שלה, איתן כרסנטי, הזעיק אותה למקום. “אני לא צריכה שיסבירו לי מה הוא עשה, אני יודעת", היא אומרת. “כשהגעתי לבית, הנבלה נעל את הדלתות ויכולתי לראות את יוסף בן השנה ועשרה חודשים דרך החלון. הוא היה בסלון, שכב על הגב וכולו מלא דם. כל הצעצועים שהיו סביבו מגואלים גם הם בהמון דם. אם הייתי מושיטה יד הייתי יכולה להרים אותו. כשאני עוצמת את העיניים אני רואה גם אותם. וזה מספיק כדי לדעת מה היה שם. הראש מדמיין לבד". 
 

תוך שניות התמוטטה. איתן משך אותה מהחלון, ומאותו רגע היא מבינה שהחיים כפי שהכירה, הגיעו לסיומם. “אני צורחת ומתמוטטת ומוצאת את עצמי על הרצפה", היא משחזרת. "מהר מאוד את מבינה שאין לך חיים יותר. את נושמת, קמה בבוקר, אבל את לא חיה. את מבינה שהמשפחה נהרסה בו־ברגע". 

"הוא קיבל - ולקח"

דור כרסנטי ונדב סלע גדלו יחד כשכנים במושבה מגדל והכירו זה את זו כל חייהם. בערך בגיל 20 הודיעה דור, שגדלה בבית חילוני לגמרי, שהיא חוזרת בתשובה ועוברת ללמוד במדרשה בירושלים. סלע למד שם בישיבה והקשר ביניהם התהדק. בשנת 2014 נישאו ועברו להתגורר בבית סמוך לביתו של אביה של דור. 
 

“אני ניסיתי להניא אותה מזה בכל מיני דרכים", מספרת סבג, “לא חשבתי שצריך להתחתן בגיל כל כך צעיר וגם לא האמנתי שהחזרה בתשובה תחזיק מעמד, אבל היא הייתה נחושה ובתור אמא, תמכתי בה. גם הוא עשה רושם של אדם חיובי בסך הכל. הוא היה שקט ולא היו אף פעם עדויות לאלימות משום סוג. מצד שני, אני ודור דיברנו על הכל, חוץ מאשר עליו. כשזה הגיע אליו, התחלנו לריב, אז היא העדיפה לא לספר לי ולשמור ממני מידע. אני בטוחה שקרה משהו ביניהם. לא אלימות, כי אביה גר סמוך מאוד והוא שמר עליה כעל בבת עיניו. ונדב ידע שאם ייגע לה בזרת, לא היה לו סיכוי להישאר שם". 

בעוד כמה ימים, ב־10 ביוני, יחול יום הנישואים של נדב ודור ז"ל. “היום הארור", כפי שמכנה אותו אמה רוית. עד היום היא מתקשה להגות את שמו של רוצח משפחתה בקול רם, ולזכור תאריכים ומועדים הקשורים לזוגיות שלהם. “גם השנה בתאריך הארור, ארגיש שהשואה הפרטית שלי החלה ביום הזה", היא אומרת.

"לא ניתן לתאר את חלאת האדם הזה, שלא תמצא אותי חוזרת על שמו או כותבת אותו, כי עצם המילה הזו מוציאה ממני כעס ושנאה. לא ניתן לתאר אדם אכזר כל כך שלקח ממני את הבת שלי, שהייתה צדקת גמורה ואמא לתפארת. היא תמיד הייתה בעלת דעה ועמדה על שלה. מגיל צעיר השיגה את מה שרצתה. ילדה יפהפייה, חכמה להפליא שלמדה לבד, עשתה בגרויות לבד, בלי להגיע לבית הספר. בצבא שירתה בר"מ 2 ודאגה לכל החיילים כמו אמא, הייתה מתרוצצת בין הרופאים ודואגת לטיפול בחיילים ולגימלים. איבדתי ילדה עם לב זהב ושמחת חיים שתמיד הייתה מוקפת חברים ואוהבים. גם כשחזרה בתשובה, דאגה שיהיה לו שקט ושילמד וגידלה את הילדים בעצמה. את כל הטוב הזה הוא קיבל – ולקח". 

לב לאושר ולב לכאב 

סבג נשארה להתגורר במגדל, במרחק כמה רחובות מהבית שבו התרחשו הזוועות. גם הגרוש שלה ממשיך לגור בסמוך לבית. בכל יום, כדי לצאת מן היישוב, היא בורחת בדרכים אחרות על מנת שלא לחלוף שם. מאז הרצח, לא דרכה רגלה במקום. היא גם לא עסוקה בשאלת המניע ולא מנסה להבין למה עשה סלע את המעשה הנורא. “אני נגד השאלה הזאת של למה בכלל", היא אומרת בכעס, “לאורך כל המשפט שאלו למה, מה היה המניע. וזה לא משנה כהוא זה עבורי, כי מחלאת אדם כזאת לא תשמעו תשובות. והשופטים קבעו שגם בהיעדר מניע, זה לא אומר שלא היה בדעה צלולה". 
 

לאורך כל המשפט טענו עורכי דינו של סלע כי אין מניע לרצח, ומכאן הובלה הטענה שאיננו שפוי ואינו כשיר לעמוד לדין. ההגנה הציגה חוות דעת של פסיכיאטר שקבע כי הוא אינו שפוי, אולם לאחר הסתכלות בבית החולים “שער מנשה", התקבלה חוות דעת שהוא כשיר לעמוד למשפט. באחד הדיונים סלע אף דיבר ואמר כי הוא בטוח שהוא חתול, וכי הוא מעשן חשיש כל יום. 

משפחתו מיעטה להגיע לדיונים. אחיו, בן רחמים סלע, אף נעצר בחשד שאיים על משפחת כרסנטי לאחר שכתב בפייסבוק: “בקרוב תמותו על ההכפשות שעושים לנו". עוד בליל הרצח ביקשו בני משפחתו של סלע להגיע ולשוחח עם סבג, אולם היא סירבה בכל תוקף. “אמרתי להם כבר באותו לילה שעדיף להם לא להתקרב אלינו", היא מספרת, “הכאב שלהם הוא הצגה, בדיוק כמו הילד שלהם. הוא שחקן וכך גם הוריו. מי שכואב לו, לא תומך ברוצח. בפעם היחידה שראיתי אותו מחייך ומאושר זה כשהם הגיעו לאולם הדיונים, וזה הוציא אותי מדעתי. איך משפחה יכולה לתמוך ברוצח שרצח את הנכדים, דם מדמם? על הבת שלי אני לא מדברת, אבל הנכדים? היום אני מבינה שדור שלי נפלה חזק. הוא הראה סימנים של ילד טוב, אבל התברר שקיבלתי את החלאה הכי גדולה". 

בני משפחת סבג וכרסנטי הגיעו לכל דיון וישבו בשורה הראשונה, קרוב לשופטים. במהלך השנה וחצי החולפת נעזרה סבג רבות בתוכנית "סנ"ה" (סיוע למשפחות נפגעי המתה), מערך תמיכה טיפולית ומשפטית למשפחות נפגעי עבירות המתה (רצח והריגה). התוכנית, שמופעלת מאז שנת 2009 על ידי משרדי המשפטים והרווחה, החלה לפעול בעקבות שינוי האקלים הציבורי ביחס למקומו של נפגע העבירה בהליך הפלילי והרצון להתחשב יותר בצרכיו ובכבודו, אשר קיבל תוקף באמצעות החלטת ממשלה. בהתאם לתוכנית, הוקמו על ידי משרד הרווחה ברחבי הארץ מרכזי סיוע למשפחות שבכל אחד מהם מעניקים סל שירותים טיפוליים ותמיכתיים למשפחות.

לצד זה, ניתן להן ייצוג משפטי באמצעות הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, אשר מלווה אותן בהליך הפלילי על כל היבטיו, מסייע בהגשת תביעות אזרחיות, מימוש זכויות מהמוסד לביטוח לאומי, ענייני ירושה וכו'.

את האושר שלה מוצאת סבג כיום בנכדתה החדשה, בת השמונה חודשים, שנולדה לאחר האסון. “למרות הקושי והכאב, היא גורמת לי אושר חדש. אבל זה לא מוחק", היא אומרת, “כשהיא נולדה אמרתי שנוצר בגוף שלי עוד לב - לב לאושר ולב לכאב. ואני רק אומרת תודה לפרקליטות ולעו"ד טלי אייזנברג מהסיוע המשפטי, ולשופטים שהבינו מה שאנחנו הבנו כבר בשנייה הראשונה. הוא רצח אותם בתכנון רב, בדעה צלולה ביותר והוא אשם. זו הנחמה המועטה שעכשיו דור, יוסף, בנימין ונחמן נוח, נשמתם והם ינוחו קצת. אמרתי באולם המשפט שבגיל 42 הפכתי לסבתא וקיבלתי את האושר של חיי, ובגיל 44 נגמרו חיי. ואם אין לי אור, אני מבקשת שגם לו לא יהיה אור. עיניי היו מטושטשות מדמעות, אבל סיפרו לי שאחד השופטים דמע גם כן. היום ברור לי שדור כנראה עברה משהו איתו והסתירה. הרי לא יכול להיות שהוא קם בוקר אחד ועשה את הזוועות הללו. אבל דור ידעה שהוריה הם שני אריות ולא יוותרו לעולם, ולכן לא סיפרה ולא שיתפה אותנו. הסוד הזה שמור איתה ואיתו, ולא נדע לעולם את התשובה".