המדינה נגד אקוניס בבג"ץ: "דחיית המינוי של פרופ' אמתי חורגת ממתחם הסבירות"

בתשובה נכתב כי לאור מהות המינוי, הדרך בה בחרה פרופסור אמתי להתבטא, הזמן הרב שחלף מאז וכן אופי הקרן ולהסכם שמכוחו הוקמה, עמדת המדינה היא שהחלטת השר שלא לאשר את המינוי חורגת ממתחם הסבירות ו"אינה יכולה להיוותר על כנה". עוד נכתב, כי עמדת המדינה הובאה בפני אקוניס, אולם הוא בחר להתעלם ממנה ולהישאר בהחלטתו. יש לציין כי עמדת הפרקליטות התקבלה לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה בעצמם אישרו את הגשת העמדה החריגה, בה הפרקליטות מגישה עמדה המנוגדת לעמדת השר עליו היא אמורה להגן ולייצג. 

כזכור, בועד ראשי האוניברסיטאות ציינו כי העתירה הוגשה לאחר שהשר אקוניס התעלם מהמלצת היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לחזור בו מהחלטתו מכיוון שיתקשה להגן על החלטתו בבג"ץ. בעתירה, אשר הוגשה ע"י עו"ד רחל בן-ארי, היועצת המשפטית של ור"ה, מואשם השר אקוניס בניסיון לגרוף "רווח פוליטי" מהחלטתו: "המשיב לא הסתפק בהחלטתו לבדה, והתהדר בה על דפי רשת האינטרנט תחת הכותרת 'תומכים בצה"ל נאבקים בסרבנות', כאילו הייתה העותרת אישיות בלתי לגיטימית הראויה לגינוי, וזאת בניסיון ברור לגרוף רווח פוליטי מהחלטה שהיה עליו לקבל מתוקף תפקידו כשר המדע, באופן ממלכתי וענייני".

בטור שכתב אופיר אקוניס למעריב, טען כי "אדם הקורא לסרבנות אינו מביע דעה. הוא לא רק פורס את משנתו האידיאולוגית. הוא קורא לביצוע פעולה, ולמעשה מבצע עבירה ברורה על חוק העונשין, האוסר קריאה לסרבנות. פרופסור יעל אמיתי חתמה בשנת 2005 על עצומה הקוראת לסרבנות ומעודדת אותה. בין היתר חתמה על דברים אלה: "אנו, חברי סגל האוניברסיטאות, מביעים בזאת את תמיכתנו והערכתנו לסטודנטים והמרצים המסרבים לשרת כחיילים בשטחים הכבושים... אנו קוראים לקהילת האוניברסיטה לתמוך בסרבנים!".
 

על בסיס זה, ועליו בלבד, החלטתי שלא לאשר את ההמלצה למנות את פרופ' אמיתי לנציגת ישראל בקרן הישראלית־גרמנית למדע, מחקר ופיתוח. בניגוד מוחלט לתעמולה השקרית המופצת על ידי השמאל הקיצוני, שתומך בסרבנות, אמיתי לא נפסלה על סמך עמדותיה או דעותיה - אלא על סמך מעשיה. לא פסלתי ולא אפסול מישהו בגלל דיעותיו, גם אם תהום אידיאולוגית פעורה בינינו. במדינה דמוקרטית זכותו של אדם להחזיק בתפיסותיו, לרבות ראייתו את פתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני, גם אם היא הפוכה לחלוטין לתפיסותי הידועות".