"הקיצוץ ברווחה ממיט אסון": נתונים עגומים לרגל יום הזכויות הילד

במועצה לשלום הילד מוטרדים מהנתונים ומזהירים כי הקיצוץ הרוחבי שביצעה הממשלה השבוע במשרדיה, ובכלל במשרד הרווחה, הוא ההפך הגמור ממה שמחלקות הרווחה המקומיות זקוקות לו כדי להתמודד גם עם עומס התיקים אבל גם בראש ובראשונה עם הרבה יותר מקרים שלא מדווחים לרווחה ושיש להשקיע מאמץ באיתור ומניעה שלהם. בראיון למעריב-השבוע, אומרת מנכ"לית המועצה לשלום הילד, עו"ד ורד וינדמן: "הממשלה אישרה השבוע קיצוץ רוחבי במשרדיה, ואף שאחד הבודדים שהתנגד לו היה שר הרווחה (חיים כץ, הליכוד), המשמעות של קיצוץ בשירותים החברתיים היא הרסנית לילדים בסיכון כי אם מספר התיקים על אלימות במשפחה ועל פגיעה בקטינים עולה ומספר הדיווחים עולים, מי אמור לקבל את הדיווחים ולטפל בהם אם לא המחלקות לשירותים חברתיים? אני יכולה לספר שיש מחלקות שאנחנו פונים אליהם במקרים רבים ואומרים לנו שם שאם לא מדובר בסכנת חיים לילד אין להם פנאי לברר אותם ולטפל בהם. בסוף רוב התיקים של אלימות במשפחה מגיעים קדם כל לשירותי הרווחה ובעקבות הדיווחים שלהם למשטרה".

 

עו"ד וינדמן מדגישה: "העומסים במשטרה ובבתי המשפט הם רק חלק מהבעיה, אבל היא מתחילה במחלקות הרווחה שזקוקות למשל באופן דחוף לתקינה מחייבת של עובדות סוציאליות לחוק נוער לפי גודל האוכלוסייה ביישוב. אין נכון להיום תקן שמחייב את הרשות המקומית להעסיק מספר מוגדר של עו"סים כאלה. התמשכות ההליכים הפליליים היא לא תמיד פועל יוצא רק של העומס במערכת האכיפה ומודלים של שיתוף פעולה בין הרווחה למשטרה קיימים ועובדים טוב היכן שהם עובדים, אבל עוד בעיה היא שרוב האוכלוסייה לא מודעת לשמונת מרכזי ההגנה היחידים שקיימים בארץ לילדים ואליהם ניתן לפנות, מה גם שהם עובדים כמעט רק בשעות הבוקר.

כל זה תוצאה של מחסור בתקציבים מצד הממשלה שרק מקצצת עכשיו עוד יותר בשירותים החברתיים. גם נושא ההכשרות של כל מי שיכולים לשמש כ'שומרי סף' לאיתור מקרים של ילדים קורבנות אלימות לא קיים. אנחנו נאבק על כך שבתקנות של שר הרווחה לחוק הפיקוח  החדש על מסגרות הגיל הרך, יוכנס סעיף שמחייב את הגננות להכשרה באיתור ודיווח על מקרי אלימות אבל זה לא מספיק. בבתי הספר משרדי החינוך והבריאות כבר מזמן מייבשים את תפקיד היועצת ואת כל ההתמחות בייעוץ פסיכולוגי לתלמידים, כמו שייבשו את התפקיד הייחודי של אחות בית הספר. אלה אנשים שתפקידם הוא לאתר ולדווח לרשויות והם נעלמים מבתי הספר".

 

וינדמן מספרת כי מ-2006 עד 2016 גדל מספר התיקים שנפתחו על אלימות כלפי קטינים בהתמדה, כשהמקרים של פגיעה מחוץ למשפחה רבים עוד יותר מאשר בתוכה. "כך שמצד אחד יש עלייה בדיווח לרשויות אבל תת הדיווח עדיין גדול יותר וזה כשלעצמו מטריד אפילו יותר. לא יכול להיות פתרון אחד. חייב לקום צוות בין משרדי שכולל את הרווחה, החינוך, הבריאות, ביטחון הפנים והמשפטים, כדי לגבש תכנית לאומית שתכלול גם הסברה בכל השפות ולכל המגזרים – לדווח. קשה לדעת מה קורה בין ארבע קירות הבית, אבל הממשלה חייבת לדאוג שכמה שיותר מקרים ידווחו לרווחה ולמשטרה ושבצד השני יהיה מי שיטפל בהם, אחרת נמשיך לראות נתונים עגומים כאלה".