היום (שלישי) מצוין בעולם היום הבינלאומי לזכויות הילד ונתונים חדשים שאנחנו מפרסמים לראשונה הנכונים לשנה הנוכחית, 2018, עד כה ממחישים את עינוי הדין שעוברים בישראל ילדים ובני נוער קטינים נפגעי אלימות בתוך המשפחה בשל התמשכות ההליכים הן בשירותי הרווחה והן במערכת אכיפת החוק, וזאת למרות ניסיונות קיימים אך חלקיים ומעטים מדי של הממשלה לייעל את הטיפול בתיקים אלה אם בדמות שמונה מרכזי חירום בארץ בהם קיים ממשך בין שירותי הרווחה למשטרה, ואם בחקיקה חדשה שנועדה לקצר את טווח הזמן שבו ניתן לגבות עדות מקטין. מנתוני המשרד לביטחון הפנים שביקש ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) עולה כי גם בצעדים שנוקטת הממשלה חסרים תקציב, תקנים וראייה כוללת.
נכון לחודש שעבר נפתחו במשטרה עד כה השנה לא פחות מ-1740 תיקים על אלימות כלפי קטינים בתוך המשפחה. רק ב-154 הוגשו כתבי אישום. 357 תיקים נסגרו בגלל חוסר ראיות או היעדר התאמה להליך פלילי ולא פחות מ-1174 תיקים נמצאים עדיין או בחקירת משטרה (484 תיקים) או בדיון בפרקליטות או בתביעה המשטרתית (690 תיקים). טחנות הצדק טוחנות לאט, אבל כשמדובר בקטינים מאחורי כל מספר כזה עומד ילד שחווה פגיעה אלימה מבן משפחה, בסביבה המוגנת ביותר שלו לכאורה.
במקרה הטוב מלווים את הילד בהליך הפלילי הקשה, שכולל ליווי ותשאול של עובדים סוציאלים עד גיל 14 ושל חוקרי נוער במשטרה מעל גיל זה, אחד ההורים במידה שהורה אחר היה הפוגע, או במקרים הקשים יותר, אפוטרופוס זמני אם הילד הוצא ממשפחתו. "כל השבוע הזה שרי הממשלה מתעסקים רק בעצמם ולא רואים ממטר אוכלוסיות כמו ילדים בסיכון שמשעממות אותה" אומר למעריב-השבוע ח"כ שמולי, "זאת חרפה שמדינה כל כך חזקה מפקירה כל כך ילדים חסרי ישע מאחור ובכך מגלה סלחנות וריפיון כנגד תוקפיהם. כל מי שפוגע בילד צריך לדעת שמקומו יהיה בכלא להרבה שנים והנתונים מראים עד כמה אנחנו רחוקים מכך".
במועצה לשלום הילד מוטרדים מהנתונים ומזהירים כי הקיצוץ הרוחבי שביצעה הממשלה השבוע במשרדיה, ובכלל במשרד הרווחה, הוא ההפך הגמור ממה שמחלקות הרווחה המקומיות זקוקות לו כדי להתמודד גם עם עומס התיקים אבל גם בראש ובראשונה עם הרבה יותר מקרים שלא מדווחים לרווחה ושיש להשקיע מאמץ באיתור ומניעה שלהם. בראיון למעריב-השבוע, אומרת מנכ"לית המועצה לשלום הילד, עו"ד ורד וינדמן: "הממשלה אישרה השבוע קיצוץ רוחבי במשרדיה, ואף שאחד הבודדים שהתנגד לו היה שר הרווחה (חיים כץ, הליכוד), המשמעות של קיצוץ בשירותים החברתיים היא הרסנית לילדים בסיכון כי אם מספר התיקים על אלימות במשפחה ועל פגיעה בקטינים עולה ומספר הדיווחים עולים, מי אמור לקבל את הדיווחים ולטפל בהם אם לא המחלקות לשירותים חברתיים? אני יכולה לספר שיש מחלקות שאנחנו פונים אליהם במקרים רבים ואומרים לנו שם שאם לא מדובר בסכנת חיים לילד אין להם פנאי לברר אותם ולטפל בהם. בסוף רוב התיקים של אלימות במשפחה מגיעים קדם כל לשירותי הרווחה ובעקבות הדיווחים שלהם למשטרה".
עו"ד וינדמן מדגישה: "העומסים במשטרה ובבתי המשפט הם רק חלק מהבעיה, אבל היא מתחילה במחלקות הרווחה שזקוקות למשל באופן דחוף לתקינה מחייבת של עובדות סוציאליות לחוק נוער לפי גודל האוכלוסייה ביישוב. אין נכון להיום תקן שמחייב את הרשות המקומית להעסיק מספר מוגדר של עו"סים כאלה. התמשכות ההליכים הפליליים היא לא תמיד פועל יוצא רק של העומס במערכת האכיפה ומודלים של שיתוף פעולה בין הרווחה למשטרה קיימים ועובדים טוב היכן שהם עובדים, אבל עוד בעיה היא שרוב האוכלוסייה לא מודעת לשמונת מרכזי ההגנה היחידים שקיימים בארץ לילדים ואליהם ניתן לפנות, מה גם שהם עובדים כמעט רק בשעות הבוקר.
כל זה תוצאה של מחסור בתקציבים מצד הממשלה שרק מקצצת עכשיו עוד יותר בשירותים החברתיים. גם נושא ההכשרות של כל מי שיכולים לשמש כ'שומרי סף' לאיתור מקרים של ילדים קורבנות אלימות לא קיים. אנחנו נאבק על כך שבתקנות של שר הרווחה לחוק הפיקוח החדש על מסגרות הגיל הרך, יוכנס סעיף שמחייב את הגננות להכשרה באיתור ודיווח על מקרי אלימות אבל זה לא מספיק. בבתי הספר משרדי החינוך והבריאות כבר מזמן מייבשים את תפקיד היועצת ואת כל ההתמחות בייעוץ פסיכולוגי לתלמידים, כמו שייבשו את התפקיד הייחודי של אחות בית הספר. אלה אנשים שתפקידם הוא לאתר ולדווח לרשויות והם נעלמים מבתי הספר".
כל זה תוצאה של מחסור בתקציבים מצד הממשלה שרק מקצצת עכשיו עוד יותר בשירותים החברתיים. גם נושא ההכשרות של כל מי שיכולים לשמש כ'שומרי סף' לאיתור מקרים של ילדים קורבנות אלימות לא קיים. אנחנו נאבק על כך שבתקנות של שר הרווחה לחוק הפיקוח החדש על מסגרות הגיל הרך, יוכנס סעיף שמחייב את הגננות להכשרה באיתור ודיווח על מקרי אלימות אבל זה לא מספיק. בבתי הספר משרדי החינוך והבריאות כבר מזמן מייבשים את תפקיד היועצת ואת כל ההתמחות בייעוץ פסיכולוגי לתלמידים, כמו שייבשו את התפקיד הייחודי של אחות בית הספר. אלה אנשים שתפקידם הוא לאתר ולדווח לרשויות והם נעלמים מבתי הספר".
וינדמן מספרת כי מ-2006 עד 2016 גדל מספר התיקים שנפתחו על אלימות כלפי קטינים בהתמדה, כשהמקרים של פגיעה מחוץ למשפחה רבים עוד יותר מאשר בתוכה. "כך שמצד אחד יש עלייה בדיווח לרשויות אבל תת הדיווח עדיין גדול יותר וזה כשלעצמו מטריד אפילו יותר. לא יכול להיות פתרון אחד. חייב לקום צוות בין משרדי שכולל את הרווחה, החינוך, הבריאות, ביטחון הפנים והמשפטים, כדי לגבש תכנית לאומית שתכלול גם הסברה בכל השפות ולכל המגזרים – לדווח. קשה לדעת מה קורה בין ארבע קירות הבית, אבל הממשלה חייבת לדאוג שכמה שיותר מקרים ידווחו לרווחה ולמשטרה ושבצד השני יהיה מי שיטפל בהם, אחרת נמשיך לראות נתונים עגומים כאלה".
נלחמים בבריונות ברשת
אחד המקומות שבהם בני נוער מותקפים יותר מתמיד הוא המרחב הווירטואלי. בעניין זה כדאי לציין לטובה את עמית סבן, נער מרמת השרון שהקים עמותה שנלחמת למגר תופעות הבריונות ברשת. בראיון למקומוני מעריב אומר סבן, שדורג ברשימה של סמסונג ישראל - 20 המשפיעים מתחת לגיל 20, כי הפתרון נמצא בידיים של בני הנוער: "בידיים של הדור הצעיר לשנות את המציאות וזה יכול להיעשות אם נהיה יותר אכפתיים וסובלניים כלפי האחר ונרבה בהתנדבות למען הקהילה".
גם מנהלת תיכון "אורט בית הערבה" בירושלים, רויטל אמיר, משתמשת בחינוך ככלי לשינוי חברתי. בבית הספר שלה היא אוספת בני נוער מ"הברזלים" ומעניקה להם זהות ושייכות. "ככל שעובר הזמן ההבנה שילד שהגדירו אותו כנער בעייתי או יושב הברזלים הוא בסופו של דבר ילד שכשנמצאה לו הקרקע המתאימה לגדול ולצמוח בה הוא הופך להיות מישהו חדש, מישהו שמצליח להוציא את הכוחות והחזקות שבו. אנחנו עמלים רבות בדרכים שונות להפוך ולהיות קרקע ראויה לכל הנערים המדהימים שלנו".