"צריך להסביר לאזרחים את הסכנות, שכשחוצים עם הילדים, אסור להיות בטלפון הנייד"

"הולכי הרגל הולכים עם אוזניות באוזניים, חוצים מעבר חצייה עם הטלפון ביד, אבל לצערי את הקהל הזה את לא יכולה להזמין לקורסים של חצייה בטוחה, כי הם פשוט לא יבואו", חורץ אבי מגיד, הבעלים של "פרש" - חברה העוסקת בפרויקטים בנושא בטיחות בדרכים. 
 

אחד הקורסים שמגיד מעביר הוא קורס "חצייה בטוחה הלכה למעשה", אך לדבריו "האנשים הבוגרים לא יעריכו קורס כזה, הם לא יחשבו שהם צריכים אותו. לכן את הקורס הזה אנחנו מעבירים בבתי הספר היסודיים בכיתות הנמוכות, עד כיתה ד', כי זה קהל שבוי שאת עוד יכולה להחדיר לו את הכללים. גם לקשישים אנחנו עושים סדנאות כאלה, כי גם הם קהל ששומע, אבל כאמור לצערי לטווח גילי הביניים לא יעזור כלום. הצעירים יותר לא ישנו התנהגויות, ואם כן - אז באחוז מאוד קטן. רק החמרה באכיפה יכולה להועיל עם הגיל הזה".  
 

על פי נתוני עמותת "אור ירוק", 84 הולכי רגל נהרגו מתחילת שנת 2018 בתאונות דרכים. מרבית ההרוגים, כ־60%, הגיעו משתי אוכלוסיות חלשות שנמצאות בסיכון גבוה למעורבות בתאונות דרכים: 15 ילדים עד גיל 14 ו־37 קשישים מעל גיל 65.
 

מדוח שהכינה העמותה עולה כי מדינת ישראל היא אחת המדינות המסוכנות להולכי הרגל. מבט על נתוני מדינות ה־OECD מגלה כי ישראל נמצאת במקום השלישי הגרוע בשיעור חלקם של הולכי הרגל ההרוגים מכלל ההרוגים, רק יפן ודרום קוריאה הציגו נתונים גרועים יותר. ממוצע הולכי הרגל ההרוגים במדינות ה־OECD נאמד ב־20% ואילו בישראל ממוצע הולכי הרגל ההרוגים מכלל ההרוגים נאמד ב־34%. 

 

בשנת 2017 נהרגו 112 הולכי רגל בתאונות דרכים ונפגעו 2,541. מנתוני משטרת ישראל עולה כי 72% מהולכי הרגל נפגעו בתאונות דרכים ב־2017 לאחר שנהג הרכב לא נתן להם זכות קדימה, ו־14% מתאונות הדרכים שבהן נפגעו הולכי רגל התרחשו בשל התנהגות הולך הרגל עצמו. סיבות נוספות להיפגעות הולכי רגל ב־2017 מתאונות דרכים היו נסיעה לאחור של נהג הרכב (5%); אי ציות לרמזור (2%); מהירות מופרזת (1%) וסיבות אחרות (6%). 
 

על פי הנתונים, רוב הולכי הרגל נפגעים בשל אי מתן זכות קדימה של הנהגים, אבל אי אפשר להתעלם גם מהנתון המדבר על אחריותו של הולך הרגל עצמו ועל התנהגותו. חציית מעבר חצייה תוך שימוש בטלפון הנייד הפכה לתופעה שכיחה, כך גם התפרצות הולכי רגל לכביש וחצייה באור אדום כשלכאורה אין מכוניות בסביבה. 
 

"הסחות דעת של הולכי רגל בעת חציית כביש הן רובד נוסף וחשוב שנכנס בשנים האחרונות והוא נכון גם למבוגרים, גם לבני נוער וגם לילדים", אומרת פרופ' טל אורון־גלעד, ראש המחלקה להנדסת תעשיה וניהול באוניברסיטת בן־גוריון, שבדקה את הסחות הדעת בקרב הולכי רגל. "עשינו השוואה בין ילדים בגילי 7־13 לבין מבוגרים. מה שדרבן אותי לעשות דווקא את המחקר הזה היה הקמפיין 'ילד עד גיל 9 לא חוצה לבד'. אני טוענת שלא קורה כל קסם בגיל 9. זה לא שכאילו ביום הולדת 9 הוא קיבל רישיון לחצות את הכביש. גם ילדים בני 11 ו־13 לא מתנהגים כמו מבוגרים בתפיסת החצייה. וכאמור, תוסיפי לזה את הנדבך של הסחות הדעת".
 

 "עשיתי כמה השוואות: בין הסחות דעת שנובעות בשימוש במכשיר סלולרי - אם זה שימוש לצורך שיחה או משחק; לעומת הסחות דעת שנובעות מהסביבה עצמה - אם למשל הסביבה מאוד רועשת או עם גירויים ויזואלים. בדקתי איך זה משפיע על דפוס החצייה. בשיתוף הדוקטורנט שלי, חגי תפירו, ראינו שהסחות דעת משפיעות על כולם.  כשבן אדם עסוק במכשיר הנייד, הוא לוקח למשל מרווחי חצייה יותר קטנים". 

היה הבדל בין מבוגרים לילדים?

"ההבדל המשמעותי היה בכך שבמצבי קיצון מבוגרים יודעים לשים את הקשב בחזרה בכביש למטרת החצייה, מה שלילדים יותר קשה. במצבים הפחות מורכבים - כולם נופלים וחוצים בצורה לא בטוחה. כך קורה גם בסביבה מאוד עשירה בגירויים ויזואליים  כמו שלטים של חנויות, רעש סביבתי וכדומה. גם זה פוגע בבטיחות החצייה. גם על זה צריך לתת את הדעת, וזה כבר קשור למתכננים עירוניים ולא תלוי רק בהולך הרגל, שכמובן צריך להיות מודע לכך". 
 

פרופ' אורון־גלעד חורצת שכל מי שמשתמש בטלפון, מדדי החצייה שלו נפגעים: "איכות החצייה שלו נפגעת, אם זה מרווח הביטחון שהוא לוקח, המהירות שבה הוא חוצה. הוא מעמיד עצמו בסכנה, וזה נכון לכל הגילים. אפשר לשנות זאת על ידי הגברת המודעות. עובדה שהיום בנהיגה לאנשים יש יותר מודעות לגבי היסחי דעת. הנושא הזה של הולכי הרגל צריך להיות בשיח כמו במקרה של נהגים.

הסחות הדעת זו תופעה כלל עולמית, בעולם יש כיום יותר אנשים שנפגעים מהסחות דעת מאשר נהגים. בעולם יש גם כל מיני מקומות שאפילו הקצינו וכתבו שמי שמדבר בטלפון יכול ללכת רק בצד מסוים של המדרכה, כי יש גם בעיה עם הולכי רגל שנופלים ומועדים בגלל היסחי הדעת. אפשר לראות גם הרבה שלטים של תזכורת שכשאתה עומד במעבר חצייה, אז אסור השימוש בטלפון. לדעתי, כדי לשנות את המצב צריך שילוב של שלושה גורמים: מודעות וחינוך; פתרונות של תכנון - אפילו הפתרון הבסיסי ביותר של שלטים בנוסח 'כבה את הטלפון'; ואחר כך אכיפה, שזו ברירת המחדל האחרונה. לכולם צריך להיות מאוד ברור שמי שחוצה את הכביש ומדבר בטלפון - מסכן את עצמו ומסכן אחרים". 

מעבר חצייה מוגבה 

"יש פה אחריות משותפת - גם של המדינה וגם של הולכי הרגל עצמם - ואי אפשר להפריד את זה", אומר עו"ד יניב יעקב, סמנכ"ל עמותת "אור ירוק". "הולכי רגל תמיד יהיו בכבישים, יחצו מדרכות ויסתובבו לפעמים באופן פחות בטוח – כמו חצייה של מעברי חצייה עם הפלאפון ביד או חצייה באור אדום. המצב  הזה תמיד יקרה. לכן לבוא ולומר שאפשר להגיע למצב שבו כל הולכי רגל או נהגים יתנהגו באופן בטוח זה להיות תמימים".
 

 "כאן נשאלת השאלה מה המדינה צריכה לעשות, וזה מתקשר גם לאחריות של הולכי הרגל. דבר ראשון, צריך לטפל בנושא התשתיות. לרוב בפגיעה בהולכי רגל זו מעורבות של רכב והולך רגל. כאן נכנס נושא מאוד מרכזי של מיתון תנועה. רוב הולכי הרגל נפגעים בתחום העירוני. הגורם של המיתון תנועה בא למעשה להפחית את מהירויות הנסיעה וליצור סביבה יותר בטוחה ויותר ידידותית להולכי רגל. למשל, מעבר חצייה מוגבה. באזורים של מיתון תנועה לפעמים מגביהים את מעבר החצייה ביחס לגובה הכביש. ואז זה יותר בולט לנהג וגורם לו להאט. זה גם מייצר יותר בולטות להולך הרגל ומעלה את המודעות שלו לעניין של איפה הוא חוצה".

אבל עדיין זה לא ימנע התנהגויות לא בטוחות.

 "נכון, וכאן אנחנו נכנסים לשני נושאים נוספים: אכיפה והסברה. צריך להגביר את האכיפה בנושא, וזה לא אומר שחייבים לתת דוח. מספיקה נוכחות משטרתית של שוטר שרואה מישהו שחוצה עם הנייד ואומר לו 'שים לב, אני נותן לך אזהרה'. הרעיון הוא אכיפה ידידותית לאזרחים ולא איזו אכיפה מפחידה, כאשר בשלב מסוים אפשר גם לתת דוחות. אבל כאמור צריך לבוא מהמקום של אכיפה מסבירה שיוצרת שותפות בין השוטר לאזרח. דבר שני הוא הסברה. המדינה צריכה לעשות קמפיינים על היסח דעת גם להולכי הרגל, ולא רק לנהגים. צריך להסביר לאזרחים את הסכנות, להסביר שכשחוצים עם הילדים, אסור להיות עם הטלפון הנייד. בסופו של יום, הולכי רגל, כמו גם הנהגים, תמיד יעשו טעויות, והשאלה היא איך מצמצמים את זה. לכן יש חשיבות גם לנושא של טכנולוגיות ומערכות בטיחות ברכבים". 
 

"יש כיום מערכות בלימה אוטונומיות שמזהות הולכי רגל, ואם הנהג לא בולם - אז המערכת תבלום בעצמה. יש רכבים שמערכות כאלה מגיעות איתם, ויש כאלה שלא. המדינה כיום מתמרצת אביזרי בטיחות מסוימים על ידי הנחות במס קנייה. אנחנו באים ואומרים שצריך להגדיל ולהרחיב את התמריץ של מערכות בטיחות אקטיביות. אם הטיפול לא יהיה מערכתי, זה לא יעזור. רק קמפיינים לא יעבדו. זה צריך להיות טיפול מערכתי של אכיפה, תשתיות,  הסברה וטכנולוגיות בטיחות. צריך שיהיה גורם שיוביל את זה, והגורם הזה צריך להיות שר התחבורה. הוא צריך לקחת אחריות על זה. גורם נוסף שרלוונטי לכך הן הרשויות המקומיות. בסופו של יום, יש להן שליטה לגבי מה שקורה מבחינת התשתית והאכיפה בערים, וגם הרשויות צריכות להשתלב בזה". 

 

"בטח יהיו כאלה שיגידו: 'אל תאשימו את הולכי הרגל'. אבל זה לא להאשים אף אחד, אלא פשוט להוריד את מספר הנפגעים ולומר להולכי הרגל 'קחו גם אתם אחריות ותהיו שותפים למאמץ הזה. לא יכול להיות שיש כאן שחקן משמעותי שלא לוקח אחריות על עצמו", אומרת מנכ"לית הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עו"ד רחלי טבת־ויזל. "אומנם השנה אנחנו רואים ירידה במספר הולכי רגל שנהרגו - ירידה של 20% לעומת התקופה המקבילה אשתקד - אבל עדיין המספר גבוה". 

מה אתם עושים בנושא?

"בשנה הקרובה הסיפור המרכזי מבחינתנו הולך להיות הולכי הרגל. לספור רק הולכי רגל הרוגים זה חוטא למציאות, כי יש גם הרבה מאוד פצועים מבין הולכי הרגל שחייהם נהרסים. בשנת 2016 עשינו סקר תצפיות התנהגות של הולכי הרגל. אנחנו מבצעים סקר כזה אחת לשנתיים, וסקר 2018 ייצא בקרוב.  מהסקר של 2016 ניתן לראות למשל שבצמתים מרומזרים עם הפרדה בין כיווני התנועה, כחמישית מהולכי הרגל חצו באדום. בצמתים מרומזרים ללא הפרדה אחוז החוצים באדום אף גבוה יותר. בדקנו גם את הנושא של היסחי דעת. מצאנו שרבע מהולכי הרגל חצו תוך כדי שימוש באמצעים המסיחים את הדעת מהמתרחש בכביש - חצייה עם אוזניות או תוך כדי דיבור בטלפון הנייד ו/או הפניית המבט אליו".
 

טבת־ויזל חורצת שגם למדינה יש אחריות. "יש למשל מדינות בעולם שהורידו באופן דרמטי את המהירות המותרת בעיר ל־30 קמ"ש", היא אומרת. "יש פתרונות נוספים, למשל הצרה של כבישים כדי שייסעו יותר לאט, אבל שיפור התשתיות ומיתון התנועה לא יעזרו אם לא תהיה אחריות אישית גם של הנהג וגם של הולך הרגל עצמו. כאמור, מהסקר שעשינו את רואה שיש פשוט התנהגויות לא בטוחות. גם אנחנו שחקנים באירוע הזה עם סוג של אחריות אישית, ויש לי ציפייה גם מהולכי הרגל, ולא רק מנהגים".
 

השנה כבר החלה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בקמפיין המיועד להולכי הרגל תחת הסלוגן "תסתכל לי בעיניים". "זה קמפיין המיועד גם לנהג וגם להולך הרגל", אומרת טבת-ויזל. "בשנת 2019 אנחנו נמפה אוכלוסיות של הולכי רגל ונתאים לכל אוכלוסייה תוכנית מתאימה. למשל אזרחים ותיקים, נוער וילדים בשיתוף משרד החינוך, אנחנו פועלים בחברה הערבית ועובדים מול משטרת התנועה המקומית העירונית כדי לעשות מבצעים משולבים. כחלק מהמבצע למשל אנחנו מתכוונים לממן במספר מחוזות רכב נוסף עם שוטרים ומתנדבים המיועד לאכיפה שקשורה להולכי הרגל. למשל, כאלה שלא עוברים במעבר חצייה, או שחוצים תוך כדי שימוש בטלפון נייד. אנחנו בונים תוכנית מותאמת לכל עיר, שתהיה משולבת בה גם הסברה וגם אכיפה, במטרה להעלות את המודעות והאחריות האישית גם בקרב הולכי הרגל".