צביקה לוי, הפעיל החברתי שכונה "אבי החיילים הבודדים", וחתן פרס ישראל, הלך לעולמו הבוקר (שבת), כשהוא בן 70, לאחר שסבל ממחלת ניוון שרירים בשנים האחרונות. לוי חתן פרס ישראל הלך לעולמו לאחר שסבל ממחלת ניוון שרירים. בני גנץ: "כשאנחנו היינו עסוקים בלהגן את המדינה, צביקה היה עסוק בלהגן עלינו"נולד בקיבוץ גבת בעמק יזרעאל, ומשפחתו הייתה בין מקימי קיבוץ יפעת, שם הוא התגורר עד היום. אייל בצר, ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל, מסר: "גם בהיותו חולה, לא ויתר על נוכחות בטקסים של חיילים, וזכה לביקורים רבים מכל אוהביו ומוקיריו. אנו משתתפים בצער המשפחה, נעמי והבנות. נזכור את צביקה באהבה גדולה ובהכרת תודה".
הרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ, אמר: "כל אחד יכול לבחור לו את צביקה שלו. יהיה זה הצנחן ששירת ולחם לצידו, יהיה זה חברו למפעל ההתיישבות הקיבוצית בעמק ובכל מקום בארץ. יהיה זה בן משפחתו האוהבת והתומכת. ובעיקר יש את אלו הקוראים לו אבא. הם קוראים לו אבא בין אם בגלל שהם ילדיו הביולוגיים או בגלל שהם חיילים בודדים אשר צביקה היה להם לאב דואג, אוהב ואהוב. כשאנחנו, חבריו לשירות, היינו עסוקים לאורך שנים בהגנת המדינה ושמירה על בטחונה צביקה היה עסוק בלשמור ולהגן עלינו".
"גם בשנים האחרונות צביקה לא הפסיק ללחום והפעם במחלתו, ותוך כדי לא הפסיק לרגע להיות חבר או אבא. אני נוצר שנים של זיכרונות נעימים וההערכה רבה לצביקה. תרגילים במדבר כשצביקה כל כך דואג לכולם, מפגשים וסיורים עם החיילים והמפגש עם העיניים הטובות והיד האוחזת בענף כותנה המונח על מצבתו של לוחם להגנת הארץ. כמו כולם, גם אני אהבתי אותו", הוסיף גנץ.
התנועה הקיבוצית מסרה בתגובה להודעה על פטירתו של לוי: "במשך 21 שנים פעל צביקה במרץ ובנחישות, יום יום, שנה אחר שנה, בחורף ובקיץ, ועשה לילות כימים כדי להעניק טיפול מסור, מכל הלב, ליותר מעשרים אלף חיילים וחיילות בודדים ולמצוא להם בית בקיבוצים ברחבי הארץ. אלה שנולדו כאן ואלה שעלו ארצה לבדם. לכולם דאג צביקה למשפחות מאמצות בתוך הקהילות הקיבוציות התומכות ופעל ללא ליאות להגברת המודעות הציבורית לנושא היקר לליבו. מדובר במפעל חיים של אדם אחד, שהיה לפעילות של תנועה שלמה".
בראיון ל"מעריב אונליין", לפני כשנה וחצי, רגע לפני שקיבל את פרס חתן ישראל, אמר צביקה כי "לאחר שייגמר כל הבלגן ואקבל את פרס ישראל, אני מבקש שלא ישכחו אותי. אני מודה לצה"ל שנתן בי את האמון ומבקש בכל לשון של בקשה ממשרד הביטחון לא לשכוח אותי ולהבין שעבדתי תחת כנפיו ותחת המטרייה שלו. לחיות מ־7,000 שקלים בחודש זה קשה מאוד. אני מקווה שידעו להוקיר אותי לא רק במילים ובפרס, אלא גם במעשים".
עוד סיפר אז לוי בראיון המרגש כי "כשהייתי במילואים בתחילת שנות ה־80 ראיתי חיילים לוקחים קופסאות שימורים שהיו זרוקות בפחי האשפה. שאלתי אותם למה הם עושים זאת. 'אין לכם אוכל בבית?' ביררתי והם אמרו שלא. אמרתי שלא ידאגו, שישאירו הכל במקום יחד עם רשימת שמות וכתובות, ואני אדאג להם. אחר כך הגעתי אליהם הביתה עם קופסאות אוכל. בהמשך, בכל מילואים הייתי עושה את זה: לוקח אוכל מהיחידה, הולך למקום שבו זורקים את האוכל ומכין מארזים לחיילים שלא היה להם מה לאכול בבית".