לילך שם טוב: "היו לי שלוש ברירות - למות, להשתגע או לחיות"

"הצטרפתי לאורלי לוי־אבקסיס באמונה שלמה. דרך שורה ארוכה של חוקים, אנחנו רוצות לשנות את המציאות העגומה והכואבת בתחום האלימות במשפחה ולפעול למען צדק חברתי", אומרת לילך שם טוב. "אחרי רציחתם של ילדיי היו לי שלוש ברירות: למות, להשתגע או לחיות. ברגע שבחרתי בחיים, בחרתי גם להציל חיים של אחרים. אני לא רוצה להישמע יהירה, אבל הצלתי כבר מאות נשים בפעילות שאני עושה מאחורי הקלעים".

איש לא יכול היה להישאר אדיש לנוכח הטרגדיה האיומה שפקדה את שם טוב ביולי 2010. הגרוש שלה, איתי בן דרור, רצח באכזריות בדקירות סכין את שלושת ילדיהם: אור (5), רוני (8) ועומר (9). הרצח בוצע בביתו בנתניה, ביום הולדתה ה־38 של שם טוב, כנקמה על שנפרדה ממנו. בשנת 2012 בית המשפט גזר על בן דרור שלושה מאסרי עולם. בנוסף, הוטל עליו לשלם פיצויים של חצי מיליון שקלים לגרושתו.

למרות הטרגדיה, שם טוב (46) בחרה בחיים. לפני שנתיים וחצי היא ילדה את בתה, שי לי, שהאירה מחדש את חייה. היא גם מרצה מבוקשת המספרת את סיפורה בהרצאה "לעוף בניגוד לחוקי הטבע". במקביל היא עוסקת באימון אישי ובקרוב תוציא ספר אוטוביוגרפי שני. 

בימים האחרונים הוסיפה לעצמה שם טוב עוד תחום פעילות משמעותי ומאתגר. היא נמנית עם מייסדי "גשר", המפלגה החדשה בראשותה של ח"כ לוי־אבקסיס, שתתמודד בבחירות הקרובות לכנסת. "עברתי טרנספורמציה מטורפת מאז הרצח", היא מודה. "מצד אחד, אני כבר לא הטיפוס המרצה והכנוע שהייתי קודם. למדתי לעמוד על שלי, ואם יש משהו שאני לא מסכימה לו - זה פשוט לא יהיה חלק מחיי. עם זאת, הפכתי להרבה יותר קשובה לסביבה. החיים גם זימנו לי להכיר אנשים עם ראש פתוח ולב רחב שלא הכרתי לפני הטרגדיה. אני פועלת נגד אלימות במשפחה ועושה הכל כדי למנוע את המקרה הבא".

"ההיכרות בינינו החלה קצת אחרי הטרגדיה. חיפשתי חומרים באינטרנט שקשורים למה שקרה. ראיתי המון כתבות על הרצח של ילדיי, וסרטון אחד משך את לבי. זה היה סרטון של אורלי, והיא הייתה בין חברי הכנסת היחידים שזעקו את זעקתי. היא דיברה על כך שהכתובת הייתה על הקיר והיה ניתן למנוע את הרצח. היו המון מחדלים שהרבה אנשים ניסו לטייח, ואורלי עמדה שם עם כל הכוח שלה. מאוד התרגשתי וביקשתי להכיר אותה באופן אישי. חצי שנה אחרי הטרגדיה יזמתי ערב הנצחה לילדים. אורלי הגיעה, עמדה על הבמה, דיברה והבטיחה שתעשה כל מה שניתן כדי לצמצם את תופעת הרצח בתוך המשפחה.

היו גם לא מעט פעמים שפשוט שוחחנו טלפונית והתייעצתי איתה בכל מיני דברים אישיים. לאט־לאט, מערכת היחסים העמיקה. אורלי תמיד תמכה בי ואף פעם לא נתנה תחושה שאני לא רצויה או מעיקה. לא הרגשתי שהיא רוצה שארד ממנה. היא תמיד נתנה לי תחושה שאני יכולה לדבר איתה. כשביקשה ממני להיות חלק מהמייסדים של 'גשר', זה היה כבוד מאוד גדול עבורי".

שם טוב אומרת שמבחינתה ההצטרפות ללוי־אבקסיס היא הרבה מעבר לפוליטיקה. "פוליטיקה היא לא מילה גסה, אבל בכל מקרה התחברתי לאורלי מתוך העשייה", היא מסבירה. "אני ערה לחשיבות של הנושא המדיני, אבל יותר ערה לשכבות החלשות והמוחלשות שלא תמיד מקבלות את היחס שהן ראויות לו. ראיתי את זה גם על עצמי. לאנשים מסוימים באתי במקום לא נוח, מקום שהם לא היו יכולים להתמודד איתו. האינטגריטי אצלי הוא ערך מאוד גבוה. לעולם לא אעשה משהו כדי לרצות מישהו. הייתי מספיק שנים במקום הזה. לכן, בשבילי, ההצטרפות ל'גשר' היא בעלת חשיבות מאוד גדולה. אורלי תקדם את כל ההיבט החברתי, וזה מאוד חשוב לי. זה האינטרס שלנו שהחברה תהיה יותר טובה, יותר מועילה ויותר מכילה". 

"כרגע לא דיברנו על זה באופן גלוי, אבל אותי לא מעניינים טייטלים. אני לא צריכה את אור הזרקורים כדי לדעת שאני פעילה ומשפיעה". 

הנושאים החברתיים, כאמור, מאוד מדברים אל שם טוב. "האמת ש'גשר' זה בינגו", היא מחייכת. "זה לגשר על כל הפערים החברתיים ולהילחם על זכויות של אמהות חד־הוריות, של נכים. מובן שגם האלימות כלפי נשים שאנו עדים לה בתקופה האחרונה מדירה שינה מעיניי. זה מחזיר אותי למקרה שלי. הוא לא רצח את הילדים שלי כי הוא שנא אותם; הוא נקם בי דרכם. ככל שהמודעות תגבר - האלימות תקטן. הנושא הזה צריך להיות חלק מהשיח הציבורי, מחינוך מגיל צעיר, אבל כל הדברים שקשורים באלימות גם חייבים להיות מעוגנים בחוק. כרגע אנחנו כבר עובדים על הצעה מסוימת בנושא".

שם טוב מתייחסת גם לכך שבין המתנגדים להצעה להקים ועדת חקירה בנושא אלימות נגד נשים היו שרות וחברות כנסת. "זה היה נורא ואיום, פשוט לא ידעתי את נפשי מרוב כעס", היא אומרת. שם טוב טוענת שלא כל האנשים רוצים או מסוגלים להכיל אותה. "עבור רבים אני מסמלת נושא שהם לא היו רוצים לעסוק בו", היא אומרת. "נבחרי ציבור ואנשי מקצוע היו רוצים שאיעלם, ואני לא. אחד הכשלים העיקריים שהיו במקרה שלי הוא שלא הייתה העברת אינפורמציה בין הגופים הממשלתיים השונים. 

אני משוכנעת שאם היה קיים חוק בנושא, הילדים שלי היו בחיים. הגשתי תביעה אזרחית נגד המדינה לגבי המחדלים שהיו במקרה שלי. היא לקחה אחריות מסוימת והעניין נסגר לפני כשנה וחצי. אני עדות מהלכת של הרצון הבלתי מתפשר שלי לדבוק בחיים ולעזור לאחרים להימנע ממחדלים כאלה, שבסופו של דבר גרמו לרציחת ילדיי. פיזית, לצערי, הילדים לא איתי, אבל רגשית ורוחנית הם איתי כל הזמן. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מבקשת מהם להראות לי את הדרך הנכונה". 

חלפו שמונה וחצי שנים מאז הטרגדיה שפקדה את שם טוב. "זו הייתה תקופה עם הרבה עשייה לצד כאב מאוד גדול", היא מספרת, "שנים של שמחה גדולה לצד געגועים שלא נפסקים ולא ייפסקו לעולם. בחרתי לחיות לא ממקום של הישרדות אלא מתוך עשייה, גם לביתי וגם לחברה. בהרצאות שלי אני אומרת שכשיש מטרות שהן יותר גדולות מהחיים, אז אפשר לעבור כמעט כל דבר. אולי זה המזל שלי שאני אדם מאוד משימתי - לוקחת משימה ופשוט עטה עליה. זה בעצם מה שעוזר לי. יש לי את הימים הקשים, ימי הולדת של הילדים, ימי הולדת שלי, החגים. אני מאוד שמחה עם המשפחה החדשה שלי, אבל עדיין יש תמיד את הבור העמוק מאוד של הגעגוע והזיכרונות. נקרא לזה שואה ותקומה". 

"היו לי שלוש פעמים מחשבות אובדניות, אבל אף פעם לא ניסיתי לפגוע בעצמי פיזית. מחשבה אובדנית היא תחושה שאין למה ואין למי לקום בבוקר. לא פחדתי למות. פחדתי להשתגע ושעוד פעם מישהו ייקח אחריות על החיים שלי וינהל אותם כפי שהוא רוצה. בפעם השלישית אמרתי לעצמי: 'או שאת קמה עכשיו, סוגרת עניין ומצטרפת לילדים, או שאת מוצאת משמעות'. ואז החלטתי שאהיה אמא שוב פעם. זה היה הרגע שבחרתי בחיים, בלי לדעת אפילו. החיים שלי תמיד היו צעד קדימה, חמישה אחורה. זה אף פעם לא היה פשוט. גם היום זה לא פשוט, אבל ברגע שהבנתי שאני הולכת להגשים שוב את האמהות - זה מה שהציל אותי. הרגש שלי נפתח שוב רק אחרי שילדתי". 

את בתה, שי לי, ילדה שם טוב מתרומת זרע ב־15 במאי 2016, אחרי סדרה ארוכה של טיפולי פוריות. היא טופלה אצל פרופ' שלמה משיח, שבסופו של דבר שכנע אותה להשתמש בתרומת ביצית. "אני חבה לו את חיי", אומרת שם טוב. "הוא טיפל בי פרו־בונו. עברתי 12 סבבים של טיפולים, והיו גם שתי הפלות בדרך. בדיעבד הבנתי שלא הצלחתי להיכנס להריון בין היתר משום שהיה לי פחד פנימי שאלד ילד ובעוד כמה שנים הוא יהיה דומה לאחד הילדים שכבר אינם. זה פחד שחסם אותי. חששתי שיהיה לי קשה להתמודד עם זה. זה היה פחד כל כך חזק ומשמעותי בראש שלי, שלא הייתה לי עליו שליטה. ברגע שהבנתי שזה הפחד, אמרתי שאני לא הולכת לטפל בו, אלא אבחר תרומת ביצית שלא תהיה דומה לילדים לפחות מבחינת צבעים. האמת שזה באמת עוזר לי".

לאחרונה נפרדה שם טוב מבן זוגה בשש השנים האחרונות. השניים נשארו ביחסים טובים. "אחרי הטרגדיה זה לא היה קל לבטוח שוב בגבר, אבל בחרתי להמשיך הלאה", היא משתפת. "בחרתי לא להעניש את עצמי על מה שעוללו לי. בעוד כמה זמן אני בטוחה שאהיה פתוחה להיכרות נוספת". 

"אני משתדלת שלא, כדי לא להעביר לילדה את הפחדים והחרדות שלי. אני גם שומרת על עצמי. זה שאני עוסקת באימון לא אומר שאני לא מטופלת. מעולם לא לקחתי כדורים אנטי־דיכאוניים, אבל אני כל הזמן מלווה באנשי מקצוע ומאוד שומרת על הנפש שלי. שי לי הכניסה אור לחיי. אהבתי אותה עוד לפני שילדתי אותה. היא נותנת לי המון כוחות להמשיך".

"אדם מאושר הוא זה שקם בבוקר עם סיפוק ומשמעות לחיים, וגם לוקח אחריות. זו ההגדרה שלי לאדם מאושר. דברים קורים בחיים, גם אסונות. ברוב הפעמים אנחנו מסתכלים על האין ולא על היש. בחלקים מאוד גדולים בחיים שלי אני הרבה יותר מאושרת מאשר פעם. היום אני לא אישה כנועה, אף אחד לא משפיל אותי. אני עם כאב מאוד גדול וגעגוע לילדים, אבל חוץ מהילדים וההורים שלי שאינם, אני לא מתגעגעת לשום דבר מהעבר שלי. אני לא מתביישת להגיד שמהרגע שלקחתי אחריות על החיים שלי, אני אדם הרבה יותר משוחרר ומאושר מאשר הייתי פעם".