ירושלים של אמצע שנות ה־50. על בניין פרומין, משכנה הישן של הכנסת במרכז העיר, צרים ילדים ציידי חתימות, אורבים לנבחרי העם, הידוענים של אז. רובם של ילדים אלה קרוב לוודאי שכחו את משובת הילדות ההיא, ואם לא, איבדו את מחברת החתימות היקרה מפז. לאחד מהם, שהצליח בעצמו להיות חבר כנסת, הסתיים סופית בשבוע שעבר פרק הגשמת החלום בחייו. “אחרי עשר שנים מרתקות ומרגשות בכנסת, שבהן תרמתי ועשיתי דברים חשובים, ברור לי שלא אחזור אליה”, אומר נחמן שי (72), הוא הילד מפרומין.
לאחר שלא נבחר מחדש לכנסת ה־21, הוא נאלץ להוציא את עצמו ברגע האחרון מרשימת העבודה־גשר לבחירות לכנסת ה־22, כשבמקביל דחה פניות לרוץ ברשימת גמלאים. “אומנם רציתי להמשיך, אבל לכל פרק יש התחלה, אמצע וסוף”, הוא אומר. “יותר קל לי להשלים עם זה מפני שההחלטה הייתה בידיי. באשר לנסיבות ההחלטה, זה כבר סיפור אחר לגמרי”.
איך ניסה ראש מפלגתך עמיר פרץ לשלב אותך ברשימה?
“אף פעם לא חיפשתי שריונים. הגעתי לכנסת לפני עשור כאידיוט. ידוע שכדי להיכנס אליה, רבים מעדיפים לקבל מתנות מראשי המפלגות ולא להתמודד בפריימריז. כשבאתי לקדימה, אחרי שהייתי מסודר די טוב בתפקיד של מנכ”ל ארגון יהודי־בינלאומי וציפי לבני אמרה לי שאין שריון, הגבתי שאין לי עניין בכך. התמודדתי בפריימריז והייתי ה־18 מבין 28 מועמדי קדימה שנבחרו לכנסת ה־18”.
אני חוזר ושואל: מה קרה הפעם?
“נבחרתי בפריימריז במקום העשירי, מקום טוב, ואז נשרו חברים מתוך הרשימה, כולל שלי יחימוביץ’, איתן כבל, סתיו שפיר ויאיא פינק. הייתי אמור להתקדם למקום השמיני, לאחר שקיבלתי את זה שלפי ההסכם עם אורלי לוי־אבקסיס יוצב לפניי המועמד שלה, חגי רזניק, במקום השביעי. הופתעתי למצוא לפניי את מזכ”ל המפלגה ערן חרמוני ואת חברי הכנסת לשעבר סאלח סעד וחיליק בר. והיכן אני? עמיר רצה לגלגל אותי עד מקום 14".
שי החליט לא להילחם. "זה עיוות התוצאות בבחירות המוקדמות במפלגה”, מוחה שי. “למרות זאת, לא נקטתי אמצעים משפטיים והעדפתי ללכת הביתה. לא ויתרתי מתוך אצילות נפש אלא עשיתי הערכת מצב. כשהמפלגה עומדת בסקרים על חמישה־שישה מנדטים, גם המקום השמיני הוא חלום באספמיה, שלא לדבר על 14. לכן אמרתי לעמיר: ‘מחוק אותי מיד מהרשימה’, משום שהיא לא מכבדת את רצון חברי המפלגה. השינויים שהוא עשה בה על דעת עצמו אינם כדין. אני לא מבין מה קרה לעמיר. הרי תמכתי בו כשהתמודד מול אבי גבאי וגם מול סתיו שפיר ואיציק שמולי. בהחלט שמחתי כשהוא נבחר. כעת, כשאני רואה את שלטי החוצות שבהם כתוב ‘מאמינים לעמיר’, אני לא בטוח בכך”.
מלשכתו של פרץ לא נמסרה תגובה לדברים עד למועד סגירת הגיליון.
צידדת בחיבור עם אורלי לוי־אבקסיס?
“תמכתי בחיבור הזה, אם כי אני לא בטוח שהוא יצדיק את עצמו. חשבתי שאולי זה יהיה חבל הצלה שיעצור את הנפילה של המפלגה. כשמידרדרים מ־24 מנדטים במסגרת המחנה הציוני לשישה בלבד בבחירות הביניים האחרונות, זה נראה כאחד שעומד לטבוע ומוכן לעשות הכל כדי להינצל”.
מה לגבי חיבור עם מרצ?
“זאת הייתה אופציה טובה מאוד, אבל לא היה לה סיכוי על רקע היחסים העכורים בין ברק לפרץ”.
אבל התלאות של שי במפלגתו לא התחילו עם פרץ. גם בתקופת קודמו של פרץ בתפקיד, אבי גבאי, לא ידע נחת. “זה היה ניסיון רע של המפלגה לבחור בו כמנהיג", אומר שי על גבאי. "אישית, לא היה לי קשר איתו. זה נדיר שאני לא מצליח לתקשר עם אדם בשום דרך. כשניסיתי לעזור, נדחיתי. גבאי הביא אותנו לסף הכחדה. לגנותו תעמוד שורה של מעשים לא ראויים שעשה, ובראשם הגירוש הפומבי של לבני. ידעתי שיש ביניהם קור בטמפרטורה מאוד נמוכה, אבל לא העליתי בדעתי שזה יגיע לפיצוץ כזה. פתאום לפרק את השותפות מימי הרצוג בלי להציג אלטרנטיבה? זאת הייתה מכת מוות למפלגה”.
באת לעבודה כאיש של שלי יחימוביץ’.
“הצטרפתי לעבודה בעקבות שיחות מקדימות איתה וגם תמכתי בה בפריימריז”.
אמרת עליה שהיא האדם הנכון להוליך את המדינה.
“כך קיוויתי, אבל זה לא קרה. אחרי הבחירות ב־2013, כשהיו לה 15 מנדטים, לחצתי עליה להיכנס לממשלה, אבל היא אמרה שהיא לא יכולה לעשות זאת בגלל פערים אידיאולוגיים. לא הצלחתי לשכנע אותה שלא פחות חשוב להיות בעמדת השפעה. ישיבה ממושכת באופוזיציה סוחטת ממפלגה את האנרגיה ואחר כך קשה לחדש אותה. פסק הזמן שלקחה מהפוליטיקה הוא הפסד גדול למפלגה”.
למרות מה שאירע לך, אני מזהה אצלך לא רק כאב כן אלא גם נאמנות למפלגה.
“אז למי אהיה נאמן? זה בא אצלי מהבית, כולל בית החינוך לילדי עובדים, התנועה המאוחדת והנוער העובד, האהדה לקבוצות הפועל, השירות הצבאי בנח”ל, מה לא. בהחלט עוצבתי לפי מתכונת מסוימת. אבל בהיותי עיתונאי, לא הייתי פעיל במפלגה”.
עד קדימה, בבחירות נעת תמיד על ציר מפא”י־המערך־העבודה?
“כך היה תמיד, פרט לבחירות 77’, כשנתתי את קולי לד”ש. כמו רבים אחרים הושפעתי ממלחמת יום הכיפורים, שבה בתור הכתב הצבאי של הטלוויזיה הייתי בלב התופת. לא יכולתי להשלים עם העובדה שהמחדל הנורא עבר אצל אנשים בשקט”.
בקדימה היה שי מתומכי לבני. “גם אם עשתה טעויות פוליטיות קשות, היה לה פוטנציאל מצוין לראשות הממשלה", הוא אומר. "במבט לאחור, נראה שהיא הייתה יכולה להוליך את מדינת ישראל לדרך של שלום, של צדק חברתי ושל דמוקרטיה”.
ציפית להתרסקות המהירה של קדימה?
“היא הייתה בלתי נמנעת מפני שהקרע בין שאול מופז ללבני לא אפשר להם לעבוד יחד”.
איך היה בשבילך המעבר מהיציע למגרש, כפי שתיארת בסגנון של חובב כדורגל את כניסתך לכנסת?
“מבחינתי זה היה מעבר נכון בזמן הנכון, אבל אני מודה שהישיבה באופוזיציה בכל עשר שנותיי בכנסת הייתה מאוד מתסכלת. אני לא קונה דיבורים שאפשר להעביר חקיקה ולהשפיע. הממשלות הדורסניות של הליכוד לא מאפשרות לחברי הכנסת לנשום. הייתי פעיל במספר לא מבוטל של שדולות, בפרט בכל הנוגע לאזרחים הוותיקים, לקשר עם העם היהודי, הקרוב ללבי”.
אם הגענו לשלב הסיכומים, איזה חבר כנסת היית?
“טוב מאוד. בין חברי הכנסת הבולטים ביותר בפעילות בנושאים חברתיים. הקפדתי על נוכחות גבוהה במשכן בידיעה שבשביל זה נבחרתי”.
אפשר להקיש ממה שקרה בקדימה על מה שקורה בכחול לבן?
“זו לא מפלגה, אלא צירוף של כוחות שלא לגמרי ברור מה המכנה המשותף שלהם. אם ינצחו בבחירות, אולי הם יצלחו את הכנסת ה־22, אבל נראה שמתישהו הם יתפרקו למרכיבים השונים שלהם. במדבר הפוליטי ספק אם יישארו יחד”.
מקום טוב בצמרת
כששי נשאל לגבי הישגיו בכנסת, הוא משיב: “אני במקום החמישי במדד הקהילה הגאה; במקום הרביעי במדד החברתי ובמקום השלישי בדירוג של ‘שקוף’ לגבי הצבעות וחקיקת חוקים. בין התקנות שהשגתי, הנהגת המילה מעסיק במקום מעביד ואזרח ותיק במקום זקן. כמו כן, אני רואה כהישג את הדחייה החוזרת ונשנית של פתיחת שידורי תאגיד השידור הציבורי עד הסדרת זכויותיהם של עובדי רשות השידור, שם התחלתי את דרכי בתקשורת”.
שי ייזכר גם כחבר כנסת מתון. “במשך כל תקופת כהונתי כסגן יושב ראש הכנסת לא הרחקתי איש מהמליאה”, הוא מציין. “הורחקתי פעם אחת - ולא לבד. זה קרה כשאהוד ברק פרש מהעבודה ולקח איתו מנדטים לסיעת עצמאות שהקים. אני ועוד חמישה חברי כנסת מקדימה הבאנו מטהרי אוויר וכמחאה התחלנו לרסס. יו”ר הכנסת דאז, ראובן ריבלין, הורה להרחיק אותנו מהמליאה”.
רגע מרגש?
“זכיתי להביא לפני עשר שנים להשבעה שלי בכנסת את הוריי המנוחים. לא אשכח גם את אותו דיון לילי על רשות השידור, כשנפרדתי שם בדמעות מהבית המקצועי הראשון שלי”.
ועדיין, תמיד תיזכר כמרגיע הלאומי.
"זה מלווה אותי לכל מקום - התפקוד המרגיע שלי כדובר צה”ל בימי מלחמת המפרץ הראשונה”.
לאן פניך מועדות?
“רבקה אשתי ואני נוסעים בחודש הבא לשנה באוניברסיטת אמורי באטלנטה, אחת מ־20 האוניברסיטאות המובילות בארצות הברית, שם אהיה מרצה אורח בענייני ישראל. המהלך הבשיל כעת, עם סיום דרכי בכנסת. עשיתי הרבה דברים בחיי, אבל עדיין לא שימשתי כפרופסור”.