רכזי השטח בתוכנית "בכבוד ובידידות" של הקרן לידידות לתמיכה בקשישים נזקקים מכירים היטב את האנשים והסיפורים שמאחורי המספרים הקשים שהציג דוח העוני, על העלייה במספר האזרחים הוותיקים שחיים מתחת לקו העוני. התוכנית מסייעת מכספי תרומות לאלפי קשישים ברחבי הארץ - אנשים נשכחים ושקופים שמערכת הרווחה הקורסת הרשמית של המדינה פשוט אינה מסוגלת להגיע אליהם.
אחת מהן היא סבטלנה בת השמונים, ניצולת שואה, תושבת ערד. "אני מתמודדת עם כאבי רגליים קשים, במיוחד בחורף, שהתחילו עוד כשהייתי ילדה במלחמת העולם השנייה, ומחמירים עם השנים. בעלי המנוח ואני הגענו ארצה כשהיינו כבר אנשים מבוגרים וקנינו כאן בית בערד, שאני משלמת עליו משכנתה עד היום. אבל אחרי שבעלי נפטר מסרטן נשארתי למעשה בלי הכנסות, חוץ מקצבת ביטוח לאומי, כי לא היתה לנו פנסיה".
כך, במילים עדינות, מתארת סבטלנה מצב שבו מתוך קצבת זקנה, עם השלמת הכנסה של 3,200 שקלים, עליה להפריש 2,000 שקלים לתשלומי המשכנתה, כשהתרופות שהיא זקוקה להן מגיעות, ביחד עם החשבונות שהיא משלמת על חשמל וטלפון, לכ־800 שקלים בחודש. מעט הכסף שנותר לה משמש אותה בעיקר למזון. "יש לי בת אחת שגם גרה רחוק והיא בעצמה חולה ולא יכולה לעזור לי, אבל המתנדבים של הקרן מבקרים אותי ולוקחים אותי למועדון של ניצולי שואה. שם, אני לומדת גיטרה ושומרת על קשר עם חברים, שלפעמים גם עוזרים לי במה שצריך".
"סבטה היא אדם אופטימי שלעולם לא יבקש עזרה מהרווחה ומאף אחד. אם לא היינו מבקרים אותה היא פשוט הייתה נשכחת בבית לבדה, ואפשר היה לחשוב אפילו שהיא חיה טוב", מספרת נאדין, רכזת התוכנית של הקרן לידידות בערד שנמצאת עמה בקשר. "היא הפכה בודדה מאוד מאז שבעלה נפטר, ובבת־אחת נפלה לעוני. יש מתנדבת שלוקחת אותה מהבית למועדון ניצולי השואה, שבו היא פעילה מאוד. זה מציל אותה מהבדידות אבל לא מהעוני".
כרמית, רכזת אזור הדרום של התוכנית, מוסיפה: "הגיע לערד קונצרט לחנוכה, משהו שלא קורה הרבה, וסבטה מאוד רצתה ללכת אליו. אחרי שחילקנו שוברי הנחה לכרטיס של מאה שקלים, היא התלבטה באיזה אוכל תחסוך כדי לשלם את העלות ולהגיע לקונצרט שלא רצתה לוותר עליו. אנחנו אומנם מעניקים שובר חודשי של 200 שקלים לקניית מזון למשתתפים בתוכנית, ומתקנים לה מוצרי חשמל או חימום אם צריך, אבל זה לא מוציא אדם מעוני. לצערי, יש עשרות מקרים כאלה שאנחנו פוגשות, בין חמישה לשישה ביקורי בית ביום, של כל אחת מאיתנו. למערכת הרווחה אין יכולת אמיתית להגיע לכל האנשים האלה, כי היא בקריסה, והאנשים האלה הופכים שקופים ונשכחים".
נשיאת הקרן לידידות, יעל אקשטיין, אומרת ל"מעריב": "לצערנו, אנחנו לא זקוקים לנתוני העוני המתפרסמים אחת לשנה, כדי להכיר את התמונה בשטח. אנחנו, בקרן לידידות, עסוקים כל השנה בסיוע לשכבות החלשות בישראל. לשמחתנו, לצד התרומות הנדיבות שאנחנו מקבלים מאוהבי ישראל מרחבי העולם, ישראלים רבים מתגייסים דרך הקרן לידידות בכל יום לתרום ולהתנדב למען קשישים, ניצולי שואה ואוכלוסיות רגישות נוספות".