"יום האשה הבין לאומי שיצוין ביום ראשון הוא תמיד משהו מיוחד בשבילי", אומרת מנכ"לית עמותת "משפחה אחת", שנטל בלזברג, המטפלת באלפי משפחות שכולות ונפגעות מעשי איבה מרחבי הארץ, בלי הדלי דת וגזע. רוב הרכזים והמתנדבים הפעילים בעמותה הן נשים. "ולכן אנחנו דאוגות לציין את תרומתן הגדולה ביום הזה", מוסיפה בלזברג.
אחת הדוגמאות לטיפול המסור שמעניקה העמותה היא האם השכולה, לבנה קוקיא, תושבת תל אביב, שבנה החייל, רון קוקיא ז"ל, נרצח לפני שנתיים בפיגוע דקירה בערד בגיל 19.
"זה שוק. כאב בלתי ניתן לשליטה. זו התמודדות קשה בתוך המשפחה בכלל ובפן האישי בפרט, כל אחד עם עצמו". מתארת קוקיא, "רון יצא לרגילה על מנת לקדם את האפליקציה 'night party', שעבד עליה באותה התקופה. ביום חמישי באותו השבוע, היחידה שלו הייתה בסדרת חינוך בירושלים והם עלו לאבטחת יישובים בחברון. הוא היה צריך לחזור מהרגילה ביום ראשון, אבל הוא החליט לחזור לבסיס ולהיות עם החברים. בזמן שהוא חיכה להסעה שתבוא לאסוף אותו לבסיס, רצח אותו בדואי בדקירות סכין".
כאן החל הקשר עם עמותת "משפחה אחת", מספרת קוקיא. "בשבעה של רון ביקרה אותנו נאווה פורמנסקי, אישה מיוחד במינה". מספרת לבנה. "נאווה הקימה בלב העיר רעננה 'בית חם', שאליו מגיעים הורים שכולים, אלמנות ואלמנים, פצועים ופצועות והם משתתפים בשלל פעילויות ובהן סדנאות, טיפולים אלטרנטיביים, פסיכולוגים ועוד. אני מגיעה לשם כל יום שלישי לבית החם. לא לחינם הם נקראים כך. שם אתה יכול להרגיש מוגן ויכול להיפתח, כי יש אנשים נוספים שחולקים צרות כמו שלך. גם נשים וגם גברים צריכים מקום שפוי בתוך כל הכאוס שהם עוברים. לפעמים בתוך האובדן האדם שוכח את עצמו כי הוא צריך לטפל במשפחה ובילדים והפעילויות נותנות אפשרות להשקיע גם בעצמך".
בעמותת "משפחה אחת" יש כאמור כוח נשי משמעותי. "הכוח הנשי ב'משפחה אחת' הוא מאוד גדול בגלל הצורך של נשים להגיע למקומות כאלה ולגעת בנושאים כאלה", מסבירה קוקיא ומוסיפה: "בדרך כלל לנשים יש לגיטימציה לבכות לעומת גברים, שפחות מרשים לעצמם לגעת בנושאים רגישים. הילדים יוצאים מהרחם של האימא, לכן יש משהו טבעי בחיבור בינן לבין הילדים. הן יותר קרובות אליהן מבחינה פיזית וייתכן שכך הן גם יותר מעורבות בחייהן של הילדים. כמובן שגם אבות נמצאים בשביל הילדים וקשורים אליהם- לפעמים אפילו יותר מהנשים, תלוי במשפחה, אבל מעצם היותנו היולדות יש חיבור שמוכתב מהטבע. נשים הן כוח אדיר".
יש שוני ביחס לשכול בין נשים לגברים?
"אני לא חושבת שיש הדרה או אפליה בין נשים וגברים. מבחינת נושא השכול, כל בן אדם מגיב אחרת. לפעמים יש אבות שיותר קשה להם עם האובדן ולפעמים יש אימהות שיותר קשה להן. אני נתקלת הרבה פעמים במשפחות שהאב הוא המפרנס העיקרי, לכן לאימהות יש לגיטימציה להפסיק לעבוד ולהתכנס בתוך האובדן והכאב. בדרך כלל האבא הוא שר החוץ והאימא היא שרת הפנים של המשפחה. היא עסוקה יותר בניסיון לשקם את התא המשפחתי, לכן 'הבית החם' מרכז ברובו נשים, שיכולות להתנתק לרגע מתפקיד האם ולעשות משהו שהן אוהבות, כדי שיחזק אותן. המסר העיקרי שלי לאימהות הוא לצאת מהבית ולא להיכנס לדיכאון, שמוביל להסתגרות, אלא ההיפך, כן לדבר, לפתוח ולהציף את הדברים. לשתף אחרים בצער ובהתמודדות שלהן וכן להושיט יד לאנשים שרוצים לעזור להן".