הבריחה מהתופת: בערב פסח של שנת 1944 עשו רודולף ורבה ואלפרד וצלר את הבלתי ייאמן וברחו ממחנה ההשמדה אושוויץ. לא כדי להציל את עצמם עשו זאת, אלא כדי להזהיר את העולם מזוועות הנאצים ולמנוע את השמדת יהודי הונגריה.
במשך שבועיים הם עברו 130 קילומטרים עד לסלובקיה, שם ישבו עם נציגי ההנהגה היהודית ובמשך שלושה ימים סיפרו את כל אשר ידעו על המחנה, תאי הגזים והכוונות הרצחניות של הגרמנים. העדויות שלהם נכרכו לדוח שהופץ ברחבי העולם והביא בסופו של דבר להצלתם של כ־200 אלף יהודים. זהו סיפורם.
המשלוח הראשון
ב־1942 הגיעו לאושוויץ רודולף ורבה (אז ולטר רוזנברג) בן ה־18 ואלפרד וצלר בן ה־24. במחנה ההשמדה שימשו השניים בתפקידים שאפשרו להם להתבונן בפעילותה של מכונת הרצח המשומנת ולהבין את דרך התנהלותה. ורבה עבד במשך כמה חודשים במיון מזוודות של היהודים שהגיעו במשלוחים, ואחר כך מונה לרשם במחנה. וצלר היה פקיד בחדר מתים ומאוחר יותר שימש כפקיד בבלוק 9. הם היו ניידים באופן יחסי במחנה, הכירו את מבנהו, ולאורך השנתיים שבהן שהו שם אספו בין היתר מידע על מספר היהודים שהגיעו לאושוויץ ונספו בתאי הגזים.
הגרמנים הצליחו ליצור מסך עשן, שהסתיר את הנעשה במחנה מפני העולם ואפשר להם להפוך את אושוויץ לבית חרושת למוות. "חשבתי שאם אצליח לברוח ולפרסם את האמת, במקום ובזמן המתאימים, אולי יביא הדבר תועלת. אולי אצליח להביא עזרה מבחוץ", סיפר ורבה שנים מאוחר יותר לאוספי העדויות של יד ושם.
ורבה, שהשתייך למחתרת ההתנגדות שכללה יהודים ולא יהודים, לא מימש את התוכנית שלו להימלט מהמחנה. הזרז לבריחתו היו ההכנות להשמדת יהדות הונגריה ולחיסולו של מחנה המשפחות שהגיע לאושוויץ מטרזינשטט. הוא החליט לברוח כדי "להזהיר את ההונגרים, לקומם אותם". על התוכנית להשמדת יהודי הונגריה למד ורבה מקאפו גרמני, אסיר פוליטי, שסיפר לו כי בונים קו רכבת חדש שיאפשר גישה ישירה לתאי הגז ולמשרפות, ויזרז את השמדת היהודים.
ורבה גם היה עד לשיחה בין שני קפואים שיכורים, שהתבדחו על ה"סלמי ההונגרי" העומד להגיע בקרוב. זו לא הייתה סתם בדיחה. האוכל שאיתו הגיעו היהודים למחנות העיד על המקום שממנו באו. הגבינה מהולנד או החלווה והזיתים מיוון. "ועכשיו מדברים על סלמי הונגרי, מזון משומר ידוע המתאים לנסיעה ארוכה", הסביר לאנשי יד ושם.
בספטמבר 1944 הגיעו לאושוויץ מטרזינשטט אלפי משפחות של יהודים. שישה חודשים השאירו אותן הגרמנים באזור סגור עם רכושן ובגדיהן הרגילים. אפילו השיער לא נגזז. הם נרשמו בקוד 6SB - "טיפול מיוחד", שמשמעו: המתה בגז אחרי שישה חודשים.
כשהיה ברור למנהיגי מחתרת ההתנגדות שהמשפחות מיועדות להשמדה, נשלח ורבה לעודד אותן למרוד. אלא שהמרד לא יצא לפועל. ורבה החליט לברוח. "זה היה סופו של משלוח המשפחות הראשון", אמר לקלוד לנצמן, במאי הסרט "שואה". "מאז הוברר לי שמטרתה של תנועת המחתרת לא היה מרד אלא הישרדות. ולכן החלטתי, כשאני מסווג על ידם כאנרכיסט וכאינדיבידואליסט, לברוח".
ורבה חבר לוצלר והשניים תכננו את בריחתם בעזרת מספר שותפים מהמחנה. במשך שלושה ימים התחבאו תחת ערימה של קרשים שהונחה מעבר להיקף הפנימי של המחנה. טבק רוסי חריף טבול בבנזין פוזר סביבם כדי למנוע מהכלבים שנשלחו לחפש אחריהם להריח אותם. בלילה של ה־10 באפריל 1944, אחרי שהחיפושים אחריהם הסתיימו, יצאו השניים ממחבואם והחלו במסע לעבר סלובקיה.
כיצד ידעו ורבה ווצלר מהי הדרך לסלובקיה? כשעבד ורבה במיון המזוודות, הוא נתקל בדף קרוע מאטלס גיאוגרפי לילדים, שבו הייתה מפה של האזור. הוא למד שנהר הסולה הסמוך נמצא כ־50 קילומטרים מהגבול עם סלובקיה והחליט שמסלול הבריחה יהיה לאורך הנהר, נגד כיוון הזרימה.
בדרך הארוכה שאותה עשו התמודדו השניים עם קשיים פיזיים ונפשיים ועודדו אחד את השני. וצלר ציין בזיכרונותיו שאף אחד מהם לא היה מצליח להגיע לסלובקיה לבדו.
אחרי שבועיים הגיעו לז'ילינה, שם יצרו קשר עם שארית המנהיגים היהודים שנותרו בעיר. בבית האבות היהודי הישן, ששימש מקום למשרדי המועצה היהודית, הם נפגשו עם איבויה שטיינר, רעייתו של ארווין שטיינר נציג המועצה היהודית, ועם אוסקר קרסננסקי, נציג נוסף. למחרת הצטרף אליהם ד"ר אוסקר ניימן מ"קבוצת העבודה", קבוצה מחתרתית מקרב יהודי סלובקיה.
במשך שלושה ימים סיפרו וצלר וורבה על קורותיהם במחנה ועל מנגנון ההשמדה של הנאצים. העדויות שלהם נכרכו לדוח בן 30 עמודים, שנתן תמונה מדויקת של התנהלות החיים במחנה, הכיל נתונים מקיפים על תהליך ההמתה בגז וכלל אומדן על מספר הנספים במחנה עד לאותה עת – 1.75 מיליון יהודים. הנתונים הרבים שאותם שיננו בעל פה נאספו במשך כשנתיים בתצפיות שערכו בעצמם, וכללו גם נתונים שהועברו אליהם על ידי עצירים אחרים במחנה.
לאחר כחודש נמלטו מאושוויץ שני עצירים נוספים, צ'סלב מורדוביץ' וארנשוט רוזין, שהוסיפו פרטים על הצעדים הראשונים להשמדת יהודי הונגריה. שני הדוחות, הנקראים גם "הפרוטוקולים של אושוויץ" סייעו בהצלת יהודי הונגריה. הדוח של וצלר וורבה נחתם ב־27 באפריל 1944 ותורגם להונגרית, גרמנית, אנגלית, איטלקית ויידיש, והופץ בדרכים חשאיות אל מחוץ לסלובקיה, לז'נבה, איסטנבול, לונדון ובודפשט.
באמצע מאי כתב הרב חיים מיכאל וייסמנדל, מפעיליה הבולטים של "קבוצת העבודה", מכתב שהיה מיועד לבעלות הברית ולאפיפיור. במכתב שהוברח לשווייץ דרש הרב להפציץ את מסילות הברזל המובילות לפולין וציין שבכל יום מועברים דרכן כ־12 אלף יהודים. במכתב אחר ששלח וייסמנדל לראש הקהילה האורתודוקסית ביודנראט בהונגריה, ציין הרב שבאושוויץ בונים רמפה חדשה, "כדי להתכונן למשימה החדשה של השמדת יהודי הונגריה". נתונים אלה יכול היה לקבל רק מהדוח. ביוני תורגם הדוח והודפס בהונגריה והועבר לעוצר המדינה, האדמירל מיקלוש הורטי. אך למרות שהיה ברור להורטי ולממשל ההונגרי לאן מובלים היהודים, הם לא פעלו לעצירת השילוחים.
ב־19 ביוני 1944 העביר משה קראוס, מנהל המשרד הארצישראלי בבודפשט, את הפרוטוקולים לשווייץ, שם הם הופצו בין אנשי דת והגיעו גם לידי הביון האמריקאי. המידע, שהחל להתפרסם ברחבי העולם, עשה רעש גדול. כתבות על השמדת היהודים פורסמו, ביקורת חריפה הוטחה בממשלת הונגריה, ומנהיגי העולם כנשיא ארצות הברית פרנקלין רוזוולט, מלך שוודיה והאפיפיור, הפעילו לחץ על הורטי, מה שהשפיע עליו לעצור את הגירוש ב־9 ביולי 1944.
צעדה בעקבותיהם
לקראת סוף המלחמה הצטרפו ורבה ווצלר לפרטיזנים ונלחמו בגרמנים, הפעם כשכלי נשק בידיהם. ורבה הקדיש את חייו לעיסוק בשואה, העיד במשפטים נגד פושעים נאצים וכתב את הספר "הבריחה מאושוויץ", שפורסם ב־1998. באותה שנה הוא זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה. ב־2006 נפטר ורבה בוונקובר שבקנדה, שם התגורר. וצלר העיד נגד הגרמנים ב־1946 בבית הדין הלאומי בברטיסלווה. ב־2013 יצא בעברית ספרו "בריחה מן הגיהינום". הוא נפטר ב־1988 בסלובקיה.
המרחק בין אושוויץ בפולין לז'ילינה בסלובקיה הוא כ־130 קילומטרים. אחת לשנה עושה שיירת צועדים דרך זו במשך שבוע ימים, ברגל וברכבת. השבילים שנבחרו מנסים לעקוב אחר המסלול שאותו עברו ורבה ווצלר כשברחו ממחנה ההשמדה.
הצעדה מתחילה בבירקנאו, בחלק של המחנה שנקרא "מקסיקו" ושהיה מקום מחבואם הראשון של השניים. משם פוסעים הצועדים בתוך נוף ירוק ושלו, כשפסגות הרים נישאות מכל עבר. במהלך הדרך עוצרים ההולכים בכפר הפולני Pisarzowice ובכפר הסלובקי Skalité, שם קיבלו הבורחים עזרה מהכפריים, ומקריאים קטעים מספריהם. כמו הנמלטים, הם עולים בצד הסלובקי על רכבת ומגיעים לבית האבות בז'ילינה, שם נכתב הדוח.
זוזנה, בתו של ורבה מאשתו הראשונה גרטה, הגתה את הרעיון לצעוד בעקבות הבורחים. היא נפטרה בספטמבר 2013, לפני שהגשימה את חלומה. פדור גל, מייסד ויו"ר התנועה הפוליטית "הציבור נגד האלימות" בסלובקיה, הוציא לפועל את חלומה. "פדור הבין מיד שאירוע כזה יכול למלא תפקיד חשוב בהדגשת החשיבות של התנגדות בתולדות השואה", סיפרה גרטה. "הודות לפדור, הפרויקט 'ורבה ווצלר' והחלום של בתי הפכו למציאות".
ב־2014 יצאה לדרך הצעדה הראשונה, שבה השתתפו כ־30 איש ואישה. בשנה השנייה הוכפל מספרם ולקראת 2020 נאלצו המארגנים לפצל את הצעדה לשני מועדים שונים. "בדרך יש לך הזדמנות לחשוב ולדבר על האנשים שעזרו לורבה ולוצלר", אומר פדור גל, "אלה שנתנו להם לחם; אלה שלא גילו את מיקומם, גם במהלך העינויים שעברו; הכפריים שנתנו להם מקום לינה, תרמו בגדים וסיכנו את חייהם עבורם. אלה שלא מדברים עליהם".
אחד מאותם כפריים הוא אונדריי צ'אנסצקי, שבשנה שעברה קיבל את תעודת "חסיד אומות עולם" על שסיכן את חייו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. צ'אנסצקי מצא את ורבה ווצלר בשדה ליד ביתו כשהם באפיסת כוחות. הוא לקח אותם אל ביתו, טיפל בהם במשך שלושה ימים ולאחר מכן הפגיש אותם עם רופא יהודי.
ב־2015 השתתף לראשונה בצעדה פאולו פורטיין מחיפה. "את סיפור הבריחה לא הכרתי אך הרגשתי שהצעדה תהיה דרך מתאימה לי. לא טעיתי", הוא אומר. "רוב משפחתי הושמדו באושוויץ והרגשתי שאני צריך לתת להם משהו ממני. מצאתי שפה משותפת עם הצועדים שהגיעו מארצות שונות ומדתות שונות וחלקתי עמם את האהבה לטבע ואת השנאה לגזענות. חלק מהצועדים הכירו את ורבה וסיפרו שהוא אהב את החיים, אמר את מה שחשב ולא עטה מסיכה על פניו. על וצלר סיפרו לנו שהיה אדם רציני ומופנם. הצעדה הבהירה לי שכאשר חווים חלק מהסיפור, הוא הופך להיות שלך. אתה יכול להזדהות עם הדמות ולחוש אותה יותר".