סמ״ר גדי עזרא ז״ל נהרג ב-4 באפריל 2002, בגיל 23, במהלך מבצע חומת מגן בג׳נין. ארוסתו גלית גלבוע התראיינה הבוקר (שלישי) לתכנית ״קלמן ליברמן״ בכאן ב׳ וסיפרה על הבן אדם שהוא היה, שיתפה על הרגעים היפים שלהם ביחד, ההכנות לחתונה ועל קבלת הבשורה ששינתה את חייה.
״אף פעם לא פגשתי בן אדם כמוהו״ סיפרה גלית, ״הרגישות שלו לדברים שקורים מסביב הדהימה אותי, לא פגשתי מעולם מישהו עם כל כך הרבה ענווה. אחרי הפגישה הראשונה שלנו, אני זוכרת שאמרתי לעצמי שאני חייבת לפחות עוד פגישה אחת איתו. אני זוכרת שבאותה פגישה ראשונה בינינו הוא ראה ילדה נופלת מקורקינט והוא רץ לעזור לה כאילו הוא לפחות אבא שלה. הבנתי שהוא בן אדם מדהים״.
״היה חשוב לו שלא יהיה אף אחד שינוכר מבחינה חברתית״ סיפרה גלית על גדי, ״בתפיסה שלו, אין כזה דבר שמישהו ירגיש אחרת בגלל שהוא יותר נמוך, מעדה שונה, עם דעות שונות או שעבר חיים אחרים. אני זוכרת גם סיפור ששמעתי אחרי מותו מאמא של חברה טובה, שאיבדה בת בתאונת דרכים. היא סיפרה שכל יום שישי, גם אם הוא היה מותש אחרי יום בצבא, גדי היה מגיע לבית שלהם ודואג להם לכל מה שצריך, קונה להם מוצרים טובים, שהם בדרך כלל לא יכלו להרשות לעצמם ביום יום, עושה להם ספונג׳ה בבית ודואג להם להכל. כל פעם מחדש הוא היה מגיע אליהם ועושה את זה. הוא היה רואה בכל מקום איך הוא יכול להוציא את הטוב״.
״הצלחנו לדבר כמעט כל יום כשהוא היה בצבא״ סיפרה גלית על תקופת האינתיפאדה השנייה, במהלכה נהרג עזרא. ״הייתי ממש מחכה כל הזמן לשיחה ממנו, ומזנקת על הטלפון ברגע שהוא מצלצל. כבר חיכיתי לרגע שנתחתן ונממש את כל החלומות שלנו ביחד. היה אפילו כבר תאריך. התכנון היה שנתחתן ממש בסוף השירות שלו״.
בהמשך, גלית סיפרה על שיחה שקיימה עם גדי כי ביום של הפיגוע הקטלני במלון פארק בנתניה בליל הסדר ב-2002: ״הוא התקשר ואמר לי לשמור על עצמי. הוא לא היה נשמע לי לרגע מודאג. במהלך מבצע חומת מגן הרגשתי שהוא תיכף מסיים את המשימה שלו וחוזר אליי. מסרתי לאמא שלו חיבוקים אחרי שדיברתי איתו, כי הוא היה מאוד קשור אליה. ממש הרגשתי שהוא הולך לעשות מבצע וחוזר. הוא ניסה להכין אותי שאולי יכול לקרות איזה משהו אבל לא הסכמתי להקשיב. הוא אמר ׳אני רואה את המציאות פה בג׳נין. יש לי תחושה שמשהו מאוד לא טוב הולך לקרות׳. באותו הזמן היה לי קשה להאמין שיכול לקרות דבר כזה״.
גלית שיתפה לגבי הרגע הטראומתי בה התבשרה על מותו של ארוסה, וסיפרה כי ״באותו יום חזרתי הביתה עם שקיות וישבתי עם אמא שלי בסלון, ופתאום אח שלי נכנס באמצע היום ולא הבנתי מה הוא עושה שם, כי הוא איש הייטק מצליח שעסוק בדרך כלל בשעות האלה. ראיתי שהוא ניסה לקרוא לי שהייתי באמצע תהילים, וסימנתי לו שאני כבר איתו. הוא הולך בצורה לא רגילה ימינה ושמאלה כזה. אחרי שסיימתי את התפילה, הוא חיבק אותי חזק ואז אני שמה לב שהוא מתחיל לרעוד ולבכות, בהתחלה חשבתי שזה מהתרגשות לקראת החתונה, והוא התחיל להגיד לי ׳גלית אני מצטער׳. לא הבנתי מה קרה בהתחלה, חשבתי שאולי קרה משהו לסבתא שלנו. ממש לא חשבתי שיכול לקרות משהו לגדי. באיזשהוא שלב הבנתי שזה גדי. חשבתי שהוא נפצע בהתחלה אז התכוונתי לרוץ לבקר אותו בבית החולים, אבל אז אח שלי החזיק אותי ואמר לי ׳גלית אני מצטער אבל גדי נהרג׳. ברגע הזה הכל מתנפץ על הרצפה, אין בשביל מה לחיות ואין בשביל מי לחיות. הבאתי שאגה מטורפת והבנתי שזהו זה״.
גלבוע גם סיפרה על מכתב שעזרא השאיר לה לפני מותו, בו נכתב ״גליתי שלי יקרה, אם המכתב הזה יגיע אלייך, סימן שקרה לי משהו. הבוקר קיבלו הודעה שהמבצע שתוכנן לאתמול התבצע היום. אמרתי לך שהמצבע השתנה והוא לא כמו מה שהוא היה צריך להיות. אהובה שלי, אין דבר שאני יותר רוצה מלחיות איתך, להיות איתך ולהקים איתך משפחה. אני אוהב אותך כל כך והפחד היחיד שלי שאני לא אזכה להיות זה שעושה אותך מאושרת. לכן הבקשה היחידה שלי היא שתהיי מאושרת, שתאהבי ושתפרחי כי כך ראוי לך. יקרה שלי, אהובה שלי, אני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך לנצח נצחים. רק תבטיחי לי שתמשיכי הלאה. אוהב אותך לעד״.
״אני לא יודעת אם באמת הייתי מסוגלת להמשיך הלאה בלי שהוא היה משאיר לי את המכתב הזה״ שיתפה גלית וסיכמה כי ״ברגע שקראתי את המכתב החלטתי שאני בוחרת בחיים ושאדאג לעצמי ולכמה שיותר אנשים מסביבי, כמו שגדי היה רוצה״.