השחקן צחי נוי, שאתמול התבשר כי אמו נמצאה ללא רוח חיים לאחר שבועיים בהם הייתה נעדרת, שוחח הבוקר (שני) עם גולן יוכפז וענת דוידוב ב-103FM, וסיפר על הקשר בינו לבין אמו ועל ההתמודדות הקשה עם האובדן.
משתתפים בצערך.
"תודה. לא פשוט בלשון המעטה, זה מסובך ואני פשוט, הגופה של אמא שלי עוד במכון לרפואה משפטית כדי לבדוק שלא עשו לה משהו".
יודעים מה קרה?
היא הלכה לאיבוד לפני שבועיים ואיפשהו המסלול הביא אותה או שמישהו הביא אותה וזרק אותה ליד חוות סוסים בלב שדה באזור חליסה שזה אזור מרוחק מאיפה שהייתה גרה".
כמה רחוק מהבית שלה?
"זה נסיעה של עשר דקות רבע שעה משהו כזה. זה אזור שגם יש הרבה ערבים ויהודים".
מי איתר אותה?
"מישהו צלצל למשטרה שעבר שם וראה אותה ואז באותו רגע בשבת צלצלו אליי להגיע עם אחי לחיפה לתת DNA, אתמול ה-DNA אומת וכרגע היא במכון לרפואה משפטית במטרה לבדוק גם אם נעשה פה משהו פלילי בגופה".
שבועיים נעדרת, בקורונה כמעט לא נפגשתם.
"לא, דיברתי איתה בטלפון כל יום, היא לא רצתה שאבוא. מתי שביקשתי ממנה, גם לא עבדתי וכל זה, אמרתי לה 'אמא אני רוצה לבוא אלייך', היא אומרת לי 'אתה תראה אותי בלוויה שלי'".
זו הייתה השיחה האחרונה שלכם? המילים האחרונות?
"האחרונות היו אם יש אוטובוסים מחר, זו הייתה השיחה האחרונה".
היא הייתה צלולה?
"הייתה בסדר, היא דיברה לעניין, דיברה איתי על הבנק. אמרתי לה שצלצלו מהבנק, שאני מיופה כוח שם, שלא ראו אותה, אז אמרתי לה ללכת למחרת לבנק לבחורה בשם אתי, והיא תדבר איתה. אז היא שמה מסכה שם והיא הראתה לה, כי נאבד לה הבנקומט והוציאו לה חדש, והמספר והראו לה איך להשתמש".
היו מקרים כאלה בעבר?
"לא, אף פעם לא".
פעם ראשונה?
"ראשונה ועשתה את זה בגדול מה שנקרא. יכול להיות שמשהו בריאותי קרה לה כי היא נמצאה יומיים אחרי זה, לפי מצב הגופה. היא נמצאה במצב ריקבון על ידי המשטרה".
בת כמה היא הייתה?
"בת 90, ב-10 למאי חגגה 90".
ואתם שני אחים?
"שני אחים והיא ניצולת שואה, היא ברחה מפולין לרוסיה, לסיביר, עם כל האחים והמשפחה שלה דקה לפני שכול המשפחה הדתית שלה נשלחה לאושוויץ. כל המלחמה היא הייתה בסיביר, אוזבקיסטן, מקומות כאלה וחזרה למינכן שם היה הצבא האמריקני שנתן מקלט וטיפל".
לא כך אדם רוצה לסיים את חייו.
"ברור".
ולא כך בן רוצה להיפרד מאמו.
"כן, אני לא יודע מה אני אעשה. יש לי משפחה, יש לי ילדים, ברוך השם יש לי שלוש נכדות ואישה, והכול מבולבל לי ואני חייב לעבוד".
יש עבודה?
"לא, אין עבודה וגם לא קיבלתי מהמדינה שום דבר. אני ממשיך לאכול חסכונות ומה אני חושב על המדינה? כמו כל העצמאים. אנחנו האומנים כנראה האחרונים פה בחשיבות, למרות שאומנים, אני זוכר אותי כחייל כבר בצוות הוואי גולני כשכבר הייתי צריך להשתחרר ונהייתה מלחמת יום הכיפורים והופעתי ברמת הגולן וראיתי גופות סוריות ולא פחדתי. הייתי ילד בן 19-20, הופעתי בטלוויזיה, עשיתי חיקויים ולא פחדתי מכלום".
מקווים שהעניינים האלה לפחות יסתדרו. מחבקים אותך ומחזקים את המשפחה.
"מקווה גם שהתעשייה תחבק אותי כמו הקהל כדי שאני אוכל להתחיל לעבוד על משהו, זה הדרך היחידה שלי לחזור לשפיות, וזה לא שאלה של כסף אלא שאלה של לקום בבוקר".
מגיע לך , תודה רבה.