דווקא בזמן המשבר: היזמים שהחליטו לפתוח עסק חדש

במהלך הקורונה נחשפתי לכמות גדולה מאוד של עוקבים באינסטגרם. כיום יש לי 82 אלף עוקבים", מספר השף רותם בן מויאל, שביום שבו נפתחו שוב המסעדות כחלק מהחזרה לשגרה בצל הקורונה, פתח את מסעדתו החדשה "רק ככה!!!" בראשון לציון. "כולם פשוט לא הפסיקו לכתוב לי 'אתה כל כך מוכשר, תפתח מסעדה, הלוואי שהיה אפשר לאכול את האוכל שלך כל השבוע'. הרעיון לפתוח מסעדה נולד בזמן הקורונה, ממש בהחלטה רגעית. אמרתי שאני הולך על זה, שאני רוצה לעשות טוב לכל עם ישראל. אנשים היו בסגר, לא יצאו, לא בילו. עכשיו הזמן שלי להגיד תודה לכל העוקבים שלי. יש לי שני שותפים, נקרתה לנו הזדמנות עסקית והלכנו על זה בכל הכוח".

הקורונה גרמה לעסקים רבים להיקלע לקשיים. לחלק גדול מהם ייקח עוד זמן רב עד שיצליחו להתאושש מהמכה שספגו בעקבות המגיפה ולחלק תהיה זו סופה של תקופה והם יסגרו את עסקיהם לגמרי. עם זאת, יש גם מי שהחליטו דווקא בתקופת חוסר הוודאות הנוכחית להשקיע ממיטב כספם לטובת פתיחת עסק חדש.

המקום של בן מויאל מתמחה ב"חלות מרוקו סטייל", כהגדרתו, ומציע לקהל הלקוחות חלות ממולאות. המקום מתפקד גם כמסעדה וגם כבר אלכוהול עד השעות הקטנות של הלילה. "לא היה לי חשש לפתוח", מודה בן מויאל, "ידעתי שעם ישראל הוא עם מחבק ואוהב. אנשים באים אליי מכל הארץ, מחבקים ומודים שיש להם את הזכות לאכול את האוכל שלי. ואילו אני מודה להם שהם באו אליי".

למרות כל האהבה, המציאות היומיומית של המסעדנים אינה פשוטה בכלל בימים אלה. 
"אני יודע שהחיים של מסעדנים לא פשוטים. אנחנו עוברים הרבה טלטלות, אבל אני מאמין שמי שלא מסתכן, לא מרוויח. זה הסיכון שהייתי מוכן לקחת כנגד כל הסיכויים, נגד כל הסגר וכל המשבר העולמי הזה". 

בתחילת מאי פתחה נועה עמרן יחד עם בנה תומר את חנות העיצוב "נועה לבית" באזור התעשייה באשדוד. במקום ניתן למצוא דברים לבית, כגון תאורה, טקסטיל, פריטי וינטג' ועוד. "הפתיחה בכלל הייתה מתוכננת ל־20 במרץ, אבל הקורונה עצרה את הכל", היא מספרת. "הכל עמד מוכן, שיפצנו, גמרנו לסדר, אבל לא יכולנו לפתוח".

איך התחושות עכשיו?
"ברגע שיכולנו לפתוח, פתחנו. ההרגשה לא פשוטה, הרגשות מאוד מעורבים. מצד אחד, פתיחת החנות מלווה בהרבה חששות ופחדים, אבל מצד שני, לא היה למה לחכות. כי הסחורה כבר נקנתה, השיפוץ כבר בוצע, שכירות אני משלמת. זו שמחה מלווה בהרבה חששות אבל היה לנו ברור שזה צריך להיפתח. כרגע אנחנו לא מביאים עובדים נוספים. זה אני או הבן שלי. מנסים לחסוך כמה שיותר. אין לנו הרבה ברירות, צריך להרוויח את לחמנו. יש לנו גם אולם לאירועי בוטיק, 'נועה בית לאירועים', שלא עובד מתחילת הקורונה. כרגע החנות זה העסק היחיד שמפרנס את המשפחה".

איך הולך מאז שפתחתם?
"אנשים מתחילים להגיע. מי שמגיע קונה, גם אם זה בקטנה. אנשים עוד לא מכירים אותנו מספיק. רק עכשיו פתחנו ונקלענו לתקופה הלא פשוטה הזאת. אבל חייבים לשמור על אופטימיות בכל תחום בחיים". 

החיים ממשיכים

לפני ימים ספורים פתחה המעצבת מירית רודריג חנות אופנה בשדרות רוטשילד בתל אביב. "אני מאמינה שגם אחרי משבר הקורונה יש חיים", היא קובעת. "אני מאמינה במותג שלי ובמה שאני מביאה".

במשך שבע השנים האחרונות שימשה רודריג מעצבת הבית של רשת האופנה רזילי ועבדה בבלעדיות איתה. "באופן טבעי הרגשתי שאת הדנ"א המדויק שלי אני מתקשה להביא לרשת, והבאתי יותר את הדברים המסחריים. בעצם מחקתי את עצמי", היא מספרת. "לי יש סטודיו בצפון הארץ עם שמונה עובדים שעבדו בבלעדיות לקולקציה של רשת רזילי. יצרתי עבורם כ־1,000 מוצרים בחודש. בקורונה הוצאתי את כל העובדים שלי לחל"ת ובינתיים הצלחתי להחזיר רק חלק מהם. בסוף הסגר קיבלתי הודעה שהרשת נסגרת. קיבלתי במשך השבועות האחרונים פניות מלקוחות שמכירים את הפריטים שלי מרזילי. הבנתי שיש צורך, זה נתן לי את הרוח הגבית הזאת שאני עושה את הדבר הנכון על אף הקושי ועל אף הסיכון. השקעתי בפתיחת העסק 200 אלף שקלים. חלק מהסכום לקחתי בהלוואה". 

זה בהחלט דורש אומץ. 
"נכון, אבל אתגרים אף פעם לא הפחידו אותי. זה מה שנותן לי את הדרייב. אני פונה לסוג הלקוחות שמבינות ויודעות להעריך שאני מייצרת 100% כחול־לבן. אלה לקוחות נאמנות, אני מרגישה את הנאמנות שלהן וזה נותן לי איזשהו ביטחון. הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון ומכאן זה רק יכול לעלות. אני לא יכולה להיכנס עכשיו למצב של לחפש את עצמי או לשאול שאלות של למה וכדומה. אני חייבת לעבוד ואני עושה את הדברים הכי טובים אי פעם".

שמו של המותג החדש שלה הוא "מירית רודריג – MR" ולדבריה, בחודש האחרון היא לא הספיקה לעצור לרגע. "אני מלאת תקווה והמטרה שלי היא להחזיר את כל העובדים שלי לסטודיו. אני מחפשת עוד שיתופי פעולה ומאמינה בייצור ישראלי", היא אומרת.

לא עדיף למכור דרך חנות מקוונת?
"יש לי גם אתר אונליין שעובר עכשיו שדרוג, אבל היה לי חשוב שגם תהיה לי חנות ממשית שהלקוחות יוכלו להגיע אליה. אני צריכה את המפגש עם הלקוחות. זה היה חסר לי במשך השנים האחרונות שבהן ייצרתי בשביל רזילי והייתי רק בסטודיו".

בסוף החודש תיפתח ברחוב אחד העם בתל אביב חנות הספרים "לשם שינוי", שתהווה ערוץ אלטרנטיבי ייחודי המאפשר מפגש בלתי אמצעי בין סופרים לקוראים. המפגש יתקיים הן במתכונת של פגישה בחנות עצמה והן בצורת תשלום תמלוגים ישיר ומיידי לסופר/ת בעת רכישת ספר.

"לשם שינוי" תפעל כחנות־סלון לספרות מקור המיועדת בעיקר להוצאות עצמאיות, תארח סופרים ותציג כותרי מקור של כל הוצאה. בחנות־סלון יתקיימו שיחות של כ־20 דקות בין סופרים לקוראים, ובמקביל, תשלום בעבור קניית הספרים יפוצל לשניים: לסופר ולהוצאה. כל הספרים יימכרו במחיר אחיד של 60 שקלים לכותר, מתוכם יעביר הרוכש 18 שקלים ישירות לסופר באמצעות אפליקציית ביט או העברה בנקאית.

"העת הזו מייצרת הזדמנות לאיזושהי שותפות וקשר ישיר יותר, במקרה שלנו בין הכותבים והכותבות לקהל הקוראים שרוצה לרכוש ספרים", אומר יפתח אלוני – סופר, משורר ומייסד הוצאת "אפיק – ספרות ישראלית" – שהגה את רעיון פתיחת החנות. "ההזדמנות הזאת שבה הקורא מתגמל ישירות את הסופר נוצרה בעקבות הקורונה, בעקבות כך שנפתחים ערוצים חדשים, נוצרות אלטרנטיבות לערוצים המסורתיים. אנחנו מזמינים כל הוצאת ספרים שחפצה בכך להצטרף למיזם, במקביל למכירת ספרים ברשתות הספרים ובחנויות הפרטיות. כמו במקרה של החקלאים, אנחנו בעצם מייצרים מעין מעקף לשרשרת המזון המסורתית. ככה הסופרים יוכלו להרוויח יותר. מה שיותר קצר, פחות ידיים, אז גם הרווח למקור גדול יותר".

החנות תיפתח בחלל שבו נמצאת הוצאת "אפיק", ולצורך הפתיחה אלוני משנה את חלל המקום וגם יצטרך להעסיק עובדים שיעבדו בחנות. לשאלה האם זה הזמן הנכון ליצור משהו חדש, יש לו תשובה ברורה. "תפקידנו גם לראות את הקהילה כולה", הוא אומר, "אני מאמין גדול בכך שעסק שאין לו תרומה חברתית לקהילה שבה הוא פועל, העתיד שלו לוט בערפל".

בזכות הערבות

"הרעיון התחיל לפני הקורונה, לפני שידענו שתיפול עלינו כזו מגיפה", מספר רועי גיורא, מבעלי "שולה בחצר", בר־מסעדה־קפה וגם מקום לאירועים שנפתח ביום שני שעבר בכפר אז"ר. "זה היה תהליך ארוך של לעצב ולתכנן. תכננו לפתוח ב־1 באפריל וזה כמובן לא התאפשר בגלל הקורונה. למזלנו, בעלי הקרקע והנכס היו איתנו מאוד אדיבים, מכילים ומבינים. הם בעצם אפשרו לנו קודם כל לעבור את התקופה הקשה הזאת, כולל בעלי מקצוע וספקים שעבדנו איתם ועיכבנו להם תשלומים. כולם, חוץ מהמדינה, היו איתנו. קיבלנו גם רוח גבית מסגן ראש עיריית רמת גן רועי ברזילי, וממחזיק תיק הצעירים שלומי ששון, שסייעו לנו וליוו אותנו בתקופה הזאת". 

גיורא שייך ל"קבוצת פרוג" שבבעלותה עוד שני עסקים בענף המסעדנות: פרוג ושות' – בר־מסעדה ברמת גן ופאצה פיצה בר בגבעתיים. "חטפנו מכה בקורונה", הוא מתאר, "פרוג ושות' היה סגור לחלוטין, ואילו בפיצה עשינו משלוחים. אבל החלטנו לא להתייאש ולפתוח את המקום החדש. כאמור, אילולא העזרה והערבות ההדדית שהייתה בינינו לבין הספקים ובעל הקרקע, לא היינו מצליחים לעשות זאת".
לא חשבתם אולי להמתין קצת עם הפתיחה, לראות לאן הרוח נושבת?

"אנחנו יזמים, ומטבענו גם אנשים אופטימיים. כקבוצה אנחנו גם מתנהלים בצורה מחושבת וזהירה. זיהינו שדווקא ההחלטה לעצור ולעכב את הפתיחה לעוד חודש־חודשיים היא החלטה פחות נכונה לנו. אף אחד לא יודע לאן הדבר הזה באמת הולך, האם זה חודשיים או חצי שנה או אולי מעבר לכך. לכן במסגרת ניהול הסיכונים החלטנו שאנחנו ממשיכים בתנועה, כמובן עם יד על הדופק ובהתאם להנחיות. מרגע הפתיחה זכינו לחיבוק מאוד גדול. אנחנו נמצאים באזור פתוח עם חצר מאוד גדולה בקרבת הרבה מקומות שבתקופה הזו רצו את האי של השפיות. רצו לצאת קצת ולשתות. רצו בירה קטנה בחצר, רצו לברוח מכל תחזיות האימה".