ארבע שנים בלבד חלפו מאז הלך לעולמו הנשיא וראש הממשלה לשעבר ידידי שמעון פרס, מותיר אחריו חלומות, מעשים וחזון שהמדינה והחברה הישראלית פוסעות בהם, גם תוך כל הקשיים והאתגרים, ואלו רבים עד מאוד.

ההיסטוריה הרחוקה והקרובה של העם היהודי, כמו של האנושות כולה, מנציחה נביאים ומלכים, אנשי חזון, חינוך ורוח, בוני אימפריות ואנשי מעשה. וההיסטוריה הזו תנציח את פרס כחולם ומגשים, כאיש חזון ומעש, כאיש של מילים גבוהות ושל מעשים גדולים עוד יותר; האיש המיוחד שזכה לצקת מים על ידיו של מורו ואבי האומה דוד בן גוריון ז"ל, ואשר הלך בדרכו ותרם תרומה אישית איכותית שכמעט איננה ניתנת לכימות.

פרס היה מהבונים הגדולים של מערכת הביטחון, של התעשיות הביטחוניות ושל היכולת הצבאית של ישראל. אלה היו בעיניו רק אמצעי ולא מטרה ונועדו להעמיד את מדינת ישראל היהודית, הדמוקרטית והחופשית כעוגן איתן ליהדות העולם וכמדינה חזקה בתוך המזרח התיכון. כל אלה כוונו לייעוד המרכזי של "מזרח תיכון חדש", שבו מדינות ערב מבינות כי ישיגו את מטרותיהן רק באמצעות הכרה בישראל ובשיחות שלום, ולא באמצעות מלחמות, דם הבנים ודמעות ההורים.

למחשבותיו של האיש הענק שאהבתי והערכתי לא היו גבולות. הוא ראה רחוק, עמוק, תמיד ראה את כל התמונה וחתר בהתמדה ובנחישות נטולת פשרות לעבר מזרח תיכון אחר, אל מדינת ישראל המהווה אור לגויים במדע, ברפואה, בטכנולוגיה ובחקלאות. אל ישראל עם נגב פורח ומשגשג, אל נוער ישראלי איכותי וערכי.

כבר לפני 30 שנה הוא חשב ודיבר הייטק, חדשנות וננו־טכנולוגיה תוך שהוא מנצל כל דקה וכל שעה וכל יום בו זכה לחיות - לחלום, לבנות ולשרת. אני זוכר את הברק בעיניו כשהצגתי בפניו את רעיון "תעלת הימים" – תעלה המחברת בין הים האדום באילת לבין ים המלח; תעלה המסוגלת להחיות את הנגב והערבה, להפריח את השממה ולייצר מאות אלפי מקומות עבודה.

לו שמעון היה חי היום, אין בי ספק כי היה נרגש עד מאוד מהסכם השלום ההיסטורי עם איחוד האמירויות ובחריין (ובהמשך אולי עם מדינות נוספות). הוא הבין את חשיבות השלום לכלכלה ואת תרומת הכלכלה ליציבות האזורית. עד היום, כשאני מופיע בפני בני נוער במכינות הקדם־צבאיות, שואלים אותי הנערים: מהו סוד ההצלחה? ואני משיב את שלמדתי משמעון פרס: "חלום, אמונה, רצון, ואף פעם לא להרים ידיים".

ביום השנה הרביעי ללכתו צופה שמעון בעל מניות הזהב במפעל הציוני בן זמננו ומתגאה במפעל חייו, ביישוב ובהפרחת הפריפריה, בהישגים הכלכליים ובהסכמי השלום. הוא ודאי מבחין גם באתגרים ובוויכוחים הפוליטיים, והוא מסנן בממלכתיות: "הכל קטן ושולי ליד המעשה הענק שלנו כאן".