עשרה ילדים, ארבעה תלמידים מהגימנסיה העברית הרצליה ועוד שישה מבתי ספר נוספים קיבלו דרישה בימים האחרונים ממשרד הפנים ורשות ההגירה לעזוב את ישראל תוך 30 יום. מיקה טקלא תלמידת הגימנסיה, שוחחה היום (רביעי) עם ענת דוידוב ב-103FM, וסיפרה לה על התחושות הקשות בעקבות המצב: "זו המדינה שלי, כל החיים שלי כאן. אני לא רואה את עצמי גדלה בשום מקום אחר שהוא לא ישראל".
תציגי את עצמך.
"קוראים לי מיקה טקלא, אני בכיתה י', אני לומדת בגימנסיה הרצליה בתל אביב, אני בצופים. יש לי קבוצה של 10 בנות בכיתה ה' והן מדהימות כל אחת מהן".
עד כאן נשמע כמו כל נער ונערה בישראל. אבל יש לך סיפור מאחורי זה.
"יש טוויסט בעלילה. לפני שבועיים וקצת גיליתי לצערי שכנראה אמורים לגרש אותי מהמדינה שלי ומהבית שלי".
את נולדת בישראל, את ישראלית לכל דבר ועניין אבל אמא שלך הגיעה מהפיליפינים, לפני כמה שנים?
"22 שנה".
היו לה אישורים והכול היה בסדר. במהלך השנים מה קרה?
"אני לא בדיוק יודעת אבל אני כן יודעת שכשאנחנו היינו בכיתה ה', היינו 14 משפחות, הלכנו לבית המשפט וביקשנו אזרחות. גם אז דחו את ההצעה שלנו אבל עורכת הדין שלנו הצליחה להילחם ונתנה לנו צ'אנס להישאר כאן והתחלנו את כל התהליך".
ב-2017. קיבלתן תושבות?
"ב-2017 קיבלנו הודעה מעו"ד שלנו והיא באמת הייתה 'אנחנו ניצחנו במשפט', אבל אמרה שהכול עדיין בתהליכים והכול יהיה בסדר, אבל צריך לחכות".
מה קרה ממש לפני שבועיים?
"אין לי מושג ,אני אגיד את האמת, אין לי מושג למה אחרי שלוש שנים החליטו ש'וואלה לא'".
אמא קיבלה מכתב מרשות ההגירה שצריך לעזוב?
"כן וזה רק עשרה ילדים מהקבוצה, זה לא כל הקבוצה, רק 10 משפחות".
כמה משפחות יש בקבוצה?
"בקבוצה כולה היינו 14 משפחות".
והחליטו רק על 10 משפחות?
"נתנו מעמד ל-ארבע האחרות".
מתי זה אמור לקרות?
"בתכל'ס? התאריך גירוש אמור להיות 15 בחודש הזה, שזה פחות משבוע".
יש עוד דיון בביהמ"ש, כולנו נתפלל שזה לא יקרה.
"אמן ואמן".
אני רוצה לשמוע על התחושות שלך, את ילדה ישראלית, לא יודעת שפה אחרת. מה יקרה אם תגיעי לפיליפינים? תרגישי זרה?
"מזעזע אני אגיד את האמת, להגיד לכל ילד ברחוב 'היי אתה? קח את כל ה-15 שנים שנולדת פה וכל החוויות שלך, שים במזוודה ועכשיו הולכים לגרש אותך. אתה לא מכיר לא את השפה ולא את התרבות, אין חברים ושום דבר, לך. אנחנו לא מתעסקים בזה יותר'. זה פשוט מזעזע מבחינתי כי אומרים לי בעצם 'כל ה-15 שנה שהיית כאן לא שווים לנו כלום, את סתם עוד מישהי שאפשר פשוט לגרש מכאן'. זה מזעזע שאני צריכה לחשוב על זה בגיל כזה. אשכרה לפחד על החיים שלי שפשוט יעקרו אותי מהמקום שלי, מהבית שלי, מהחברים שלי שהם המשפחה שלי. זה באמת, אני אפילו לא יכולה לחשוב על החיים שלי שם כי אני לא מכירה שם שום דבר, המשפחה שלי היא כאן זה הבית שלי".
ראית פעם את המשפחה בפיליפינים?
"עם סבתא שלי אני מדברת בסקייפ לפעמים אבל אין לי קשר רציני איתם".
מעולם לא עזבת את הארץ?
"לא, אין לי מעמד אז אני לא יכולה".
כי לא תוכלי להיכנס. את בעצם סיפרת לנו קודם שאת מדריכה בצופים ואת כמו כולם בעצם, ילדה ישראלית רגילה לכל דבר ועניין. מה את רוצה לעשות בארץ?
"את האמת? עוד שלוש שנים הדבר שאני הכי רוצה זה להתגייס, אני יודעת שזה נשמע נדוש אבל אני הכי רצינית בעולם. מגיל קטן אני רואה חיילים והם נראים כאלה מגניבים וזה היה נראה לי כזה מגניב לשמור על המדינה שלך, זה באמת חלום, אני כל כך רוצה את זה".
אני מאחלת לך שתצליחי. כי זאת המדינה שלך.
"זו המדינה שלי, זה הבית שלי, כל החיים שלי כאן. אני לא רואה את עצמי גדלה בשום מקום אחר שהוא לא ישראל".
ב-16 בנובמבר עושים ערב אמנים ועצרת למנוע את הגירוש הזה. עוד מעט נדבר עם מנהל הגימנסיה הרצליה עם ד"ר זאב דגני. מה המסר שיש לך למסור לשר הפנים שחתום על המכתב?
"היי אני מיקה, אני בת 15, כל החיים שלי הם בישראל, אני רוצה את הקריירה שלי ואת כל החיים שלי והעתיד שלי שיקרה כאן. אני לא רואה את עצמי עוזבת את ישראל. אני אגדל פה את הילדים שלי, אני אפתח קריירה ואעשה הכול בדיוק כמו כל ילד ישראלי אחר ורגיל. השגרה שלי רגילה לגמרי. אתמול נפגשתי עם חברים לדבר קצת, היה כיף בטירוף, אני עם חברים ואני צוחקת, ואתה רוצה לקחת את כל זה ממני? כי למה? כי ההורים שלי לא נולדו פה? זו לא הבעיה שלי שהם החליטו להוליד אותי כאן, אני נולדתי כאן וזה הבית שלי. אני לא החלטתי את ההחלטה הנוראית הזאת, יש חוק ואני מבינה, אבל אתה לא יכול להגיד לי לקחת את 15 השנים שאני בארץ, לשים במזוודה ולעזוב. זה לא הגיוני".
יש שיר ישראלי שאת הכי אוהבת ומתחברת?
"יש כל כך הרבה ולאחרונה שמעתי כל כך הרבה".
תבחרי אחד ונשמיע לך.
"נראה לי 'הראשונה' של משה פרץ".
אנחנו נעקוב אחרייך ואני מאחלת לך בהצלחה.