הלנה נפטרה בבית ביום רביעי שעבר בערב, היא מתה לי בידיים", מספר בכאב איתמר עמרם, 74, בעלה של מי שנחשבה בזמנו "השדכנית של המדינה", שאף פרצה בגדול בחו"ל והייתה בעלת סניפים רבים ברחבי העולם. "הלנה סבלה המון בשנים האחרונות. עצוב להגיד, אבל אלוהים גאל אותה מייסוריה".
מה היה לה?
"שנים רבות היא סבלה מלופוס, ובשנים האחרונות נוספו לכך גם אפילפסיה, סרטן בריאות וגם מחלת ריאות סופנית. היא הייתה חייבת חמצן, לא יכלה להתנהל בלעדיו. היו לה גם שני שברים בעמוד השדרה. אין ספור צרות נחתו עליה. מכה אחרי מכה. כל שני וחמישי היינו לוקחים אותה באמבולנס לבית חולים. כל פעם היה לה משהו אחר. היו לה חיי גיהינום בשנים האחרונות. גם אני וגם המטפלת שלה טיפלנו בה, אני הייתי לידה כל הזמן".
היא הייתה מודעת למצבה?
"הלנה הייתה מודעת למצבה ואמרה שאין טעם לחיות בצורה הזאת. היא אמרה: 'שאלוהים יגאל אותי מייסוריי כבר, אין טעם לסבול בצורה כזאת'. אבל היא הייתה אישה חזקה, נלחמה עד הסוף".
על יום רביעי האחרון, הוא מספר: "אני והמטפלת הכנסנו אותה לאמבטיה, הכל היה בסדר. הוצאנו אותה, לקחנו אותה למיטה והמטפלת ייבשה לה את השיער. ואז הלנה קיבלה התקף, חשבנו שאולי זה התקף אפילפסיה, ואז היא נפחה את נשמתה בידיים שלי. כנראה היה דום לב. באותו רגע עולמי חרב עליי. אני עדיין לא מעכל שהלנה איננה".
10 אלף זוגות
איתמר והלנה עמרם היו נשואים 52 שנים והתגוררו בבת ים. הם הורים לשני בנים שגרים כיום בארצות הברית וסבים לחמישה נכדים. הם הכירו כשהלנה הייתה חיילת בחיל הים באשדוד. "אני הייתי אז משוחרר מהצבא, חברים הכירו לי אותה וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. אחרי חודשיים התחתנו", מספר עמרם.
הלנה, בת 71 במותה, החלה את הקריירה שלה כששידכה רווקים ורווקות מחוג מכריה. ב־1973 הקימה חברת היכרויות בשם "צמד". "הייתי תמיד יד ימינה", אומר הבעל. "כל האדמיניסטרציה, רואי חשבון, עורכי דין, פרסום בעיתונות - אני הייתי אחראי על כך. זו הייתה אופרציה מאוד גדולה. בתחילת שנות ה־80 היו לנו 20 משרדים בכל העולם. אני ניהלתי ובניתי את המשרדים והלנה הייתה הפנים של העסק. הביזנס הזה נהיה גדול בזכות שנינו. היא עסקה בשידוכים, היא התראיינה בטלוויזיה, בעיתונות ואני הייתי תמיד מאחורי הקלעים. עד היום אף אחד לא יודע מי אני בכלל, תמיד שמרתי על אנונימיות".
עמרם נזכר כי הפריצה הגדולה של העסק התרחשה אחרי פרסום שלילי דווקא. "אחרי יום הכיפורים כתבו עלינו כתבה רעה על כך שהלנה מקבלת רק אשכנזים ומלומדים", הוא נזכר. "אבל זה עשה דווקא טוב לעסק. למחרת היה השיא, אנשים עמדו בתור. 'הבום' הגדול שלנו היה בין השנים 1979־1976. ואז ב־1979 הייתה עלינו כתבה שחיסלה לנו את הביזנס. כתוצאה מהכתבה הזאת עברנו לגור בארצות הברית והקמנו שם מחדש את הביזנס עם סניפים בכל העולם". בני הזוג ניהלו משפט בעקבות התחקיר. "לאחר מכן הקמנו שוב את הביזנס בארץ", הוא מספר.
היה קשה לשחזר את ההצלחה?
"אחרי שהלנה זכתה במשפט, היה קל מאוד לשחזר את ההצלחה. פתחנו עם שותפים שלושה סניפים בתל אביב, חיפה וירושלים. הלנה נלחמה על שמה הרבה שנים, הייתה טסה לארץ בלי סוף. היא אמרה לי: 'לא מעניין אותי כסף, אני רוצה לנקות את השם שלי'. היא אכן זכתה וניקתה את שמה, אבל כסף לא ראינו. אחרי שפתחנו את שלושת הסניפים בארץ, הלנה המשיכה להתרוצץ בכל העולם. היו לנו סניפים רבים באנגליה, ברחבי ארצות הברית. היו לנו סניפים עם שותפים, עם הרבה עובדים, היה עסק מאוד גדול. בשנת 1994 חזרנו לארץ, גרנו פה עד 1998, ובנינו אימפריה. זה היה ביזנס מאוד מצליח, עד ששוב הייתה כתבה. עזבנו שוב את הארץ לארצות הברית והצלחנו מאוד. אבל גם שם התחילו להתלבש עלינו".
בשנת 2002 נעצרו בני הזוג בפלורידה בחשד שרימו את לקוחותיהם, וכתב אישום הוגש נגדם. התביעה נסגרה לאחר כשנתיים בהסדר טיעון, ללא הודאה באשמה. "אנשים לא יודעים להכיר תודה", הוא אומר. "שדכנות זה עסק שבו לא יודעים להכיר תודה. גם כסף ממש לא עשינו בביזנס הזה. כל מה שהרווחנו השקענו בסניפים, בפרסומים, ואז שוב הרסו לנו ושוב הרסו לנו. לא היינו עשירים מהביזנס הזה. כל מה שקראת בעיתונים על משפטים וכדומה זה הכל דיבורים של אנשים רעים. הלנה הייתה אישה עם לב ענק. האנשים שהתלוננו עליה קיבלו ממנה שירות במשך שנים ועדיין הלכו והתלוננו. את יודעת כמה כסף היא החזירה לאנשים שלא הגיע להם? שירות כמו שהיא נתנה לאנשים, לא היה כזה מעולם. אנשים חתמו חוזה לשנה שלמה, והיא אף פעם לא עזבה אותם, נתנה שירות לאורך שנים. היא נתנה את הנשמה שלה לאנשים, אבל היא לא אלוהים, לא יכלה לחתן כל אחד. מי יכול לחתן כל אחד? אנשים חשבו שהיא נוכלת, אבל היא לא הייתה כזאת".
איך היא הרגישה עם ההאשמות?
"זה מאוד פגע בה. הלנה הייתה אדם צדיק, ממש צדיק. את הלנה לא עניין כסף, עניין אותה רק לחתן אנשים כדי שיהיו מאושרים. באו אליה גם אנשים שלא היה להם כסף והיא עשתה זאת בחינם. אפשר לעשות סרט עליה, זה יהיה הסרט הכי טוב שיכול להיות. מה שהאישה הזאת עשתה, אין דברים כאלה. היא חיתנה מינימום 10 אלף זוגות, ובסוף גם אף פעם לא התעשרה מזה. כל ארבע שנים הרסו לנו את הכל, איפה שהיינו ומה שבנינו".
"שיזכרו אותי לטובה"
ב־2005, לאחר שבני הזוג סגרו את עסקיהם בחו"ל, הם שבו ארצה. הלנה ניסתה שוב את מזלה במה שידעה לעשות הכי טוב: לשדך. "היא עסקה בהיכרויות עד בערך 2015", מספר עמרם. "היא פתחה אתר היכרויות באינטרנט. האתרים הנוספים שהיו באוויר כמעט לא פגעו בה, כי מי שרצה טיפול אישי - שילם לה. גם כשסגרה את העסק, ניסתה לסייע ולשדך בהתנדבות עד יומה האחרון. זה היה התענוג שלה. הלנה עד יומה האחרון שידכה אנשים, עשתה זאת בלי כסף, מתוך רצון לסייע".
הלנה דיברה איתך על תחושותיה?
"היא אמרה: 'עשיתי אנשים מאושרים, אני רוצה שיזכרו אותי לטובה'. בשנתיים האחרונות, כשהחלו כל המחלות, היה לה מאוד קשה. לא הייתה לה תקווה. היא אמרה שלא כדאי לה לחיות עם חמצן כל החיים. אמרה: 'איזה טעם לחיים יש לך כשאת צריכה להיות צמודה למכונת חמצן?'. היא הרגישה נבולה, אחת שאלוהים נתן לה מכות. לכל אחד יש את השאלות האלה 'למה זה מגיע לי?', וגם לה היו".
ניסית לעודד אותה?
"עודדתי אותה והייתי על ידה. לא עבדתי והייתי צמוד אליה בשנים האחרונות. עודדתי אותה מאוד, חיזקתי אותה, אבל המחלות האלה גמרו עליה. אין מה לעשות, זה יד הגורל. שניים מהנכדים שלנו גרים בארץ. היא הייתה מאוד קשורה אליהם, והיו לה שיחות נפש איתם. מגיעים המון אנשים לנחם בשבעה. מי שהכיר את הלנה, החברים האמיתיים, ידעו מי היא באמת. הלנה הייתה אישה צדיקה. כל מי שהייתה לו בעיה, היא הייתה פותרת לו אותה".
אתה מדמיין את חייך בלעדיה?
"לא, עוד לא ירד לי האסימון שהיא נפטרה. עכשיו כולם באים, מנחמים. אבל אחרי שכולם ילכו, אני לא יודע איך יהיה לי להיות לבד".