"אני מקווה שהיא תמשיך לאהוב כלבים ושזה לא ייצור אצלה טראומה"

עבור דן רשף, יום רביעי האחרון התחיל כעוד יום רגיל שבו הביא את בתו בת ה־3 וחצי לגן שבשכונת בורוכוב בגבעתיים. אולם הבוקר השגרתי הסתיים בסופו של דבר באשפוז בבית חולים ובניתוח, לאחר שכלב מסוג פיטבול התנפל על הילדה בכניסה לגן ותקף אותה. הכלב תקף פעוטה נוספת בת שנתיים, שהושארה לאחר המקרה להשגחה בבית החולים.

ביום ראשון האחרון השתחררה בתו של רשף מבית החולים, ובהמשך יורידו לה את התפרים. מחזיק הכלב, שחשוד באי־נקיטת אמצעי זהירות בחיה, שוחרר לביתו בתנאים מגבילים. הכלב נלקח להסגר על ידי הווטרינר האזורי. לטענת פרקליטו של מחזיק הכלב, הוא לקח את הכלב מהכלבייה העירונית לפני כשבוע במסגרת הליך של אומנה.

"זה קרה ברביעי שעבר, בסביבות רבע לשמונה בבוקר", משחזר האב. "ראיתי את הכלב הזה רץ הרחק מאיתנו, בצד השני של הרחוב, בכיוון ההפוך מאיתנו, כשהוא בלי מחסום בפה, ומחזיק הכלב רודף אחריו. הגן של בתי נמצא במתחם אחד עם בית ספר. בשער הראשון ניצב שומר. נכנסנו בשער הזה, ופתאום הכלב התנפל על בתי מאחור. הרגשתי משיכה של הילדה, בהתחלה לא ראיתי את הכלב, הוא התגנב מאוד יפה".

מה זכור לך מאותם הרגעים?
"אני זוכר את הבת שלי צורחת, מלאה בדם. לקח לי חצי שנייה להבין שיש עליה כלב ושצריך להוציא אותו משם. ניסיתי להפריד בין הכלב ובין הילדה שלי. השומר ומחזיק הכלב הצטרפו, ובסופו של דבר הצליחו להפריד. לאחר מכן לקחתי את הילדה לגן כדי שיזמינו אמבולנס. נסעתי עם הילדה לבית החולים איכילוב. כל הדרך היא נמצאת עליי, מדממת ובוכה. אני מחזיק אותה, מנסה להרגיע, זה לא מאוד מצליח".

"בגלל הקורונה אני עובדת מהבית, ואני יודעת כמה זמן לוקח לדן לחזור בדרך כלל הביתה מהגן", משחזרת גם האם אירית. "תוך כדי התארגנות, דן צלצל. עניתי לו: 'מה כבר קרה שאתה מתקשר, הילדה נפלה לבוץ וצריך בגדים להחלפה?'. הוא אמר לי: 'כלב נשך אותה'. חשבתי בהתחלה שזו שריטה קטנה, אבל הוא אמר שיש מלא דם, שיש אמבולנס בדרך ושאני אבוא. לא הספקתי אפילו להתלבש, ואז דן התקשר שוב ואמר שאגיע ישר לאיכילוב. הגעתי למיון וראיתי את כל הפנים שלה פצועים ונשוכים, החולצה מלאת דם, והילדה בוכה".

מה היו התחושות בסיטואציה הקשה הזו?
"המחשבות קפאו באותו רגע. כשהילדה ראתה אותי, היא אמרה 'אמא' והושיטה לי יד. אז הפסיק הקיפאון וחזרתי להתמקד בה, בלתת לה יד וללטף אותה. היא נפצעה במצח, מאחורי האוזן, מתחת לעין, בלחי וקצת ליד השפה. כל ימי האשפוז היינו לידה. השעות שהיא הייתה בניתוח היו מאוד מורטות עצבים. עצם העובדה שזה היה ניתוח בהרדמה - זה כבר מפחיד. דאגנו והיינו במתח אם זה רק פגיעות קוסמטיות או חלילה הנשיכות עשו נזקים נוספים. בנס גדול התברר בסופו של דבר שזה רק קוסמטי. עוד חצי שנייה של תקיפה והיא יכלה לצאת עם פציעה בעין".

"תמיכה בשפע"

בינתיים, בני הזוג רשף מנסים לחזק את בתם לנוכח האירוע הקשה שעברה. "היא ילדה חזקה, היא מודעת למה שקרה לה, יודעת הכל", מספרת האם. "לפני הניתוח היא קיבלה חומר מטשטש שהרגיע לה את הבכי. המתנו לניתוח והיא נרדמה, התעוררה, נרדמה והתעוררה. ואז באחת הפעמים שהיא התעוררה, היא נגעה ליד הפה שלה ואמרה: 'כואב לי, כלב נשך אותי'. היא מאוד שמחה לחזור הביתה. בבית החולים היא כל הזמן אמרה: 'אני לא רוצה לישון פה, אני רוצה הביתה'. זה שבר לי את הלב. בבית היא חזרה להיות שמחה. היא גם מאוד אהבה כלבים קודם. אני מאוד מקווה שהיא תמשיך לאהוב כלבים ושזה לא ייצור אצלה טראומה".

"הילדה שלנו חייכנית, שמחה, חכמה וחברותית", מוסיף האב דן. "ילדים הם יותר חסינים ממבוגרים. היא חזרה הביתה הרבה יותר שמחה מאיתנו. היא קיבלה כל הזמן תמיכה מצוות הגן, מהילדים, מהורי הילדים. היו סרטונים, שיחות בווידיאו, היא קיבלה הרבה מתנות. גם הפגשנו אותה עם הכלבה של השכנה, חשוב שהיא לא תפחד מכלבים. היא ילדה אופטימית וחזקה, והיא תעבור את זה. חשוב לי להודות לצוות המסור של בית החולים דנה־דואק ולציין את העבודה המדהימה שעשו ביחידה לכירורגיה פלסטית ילדים ואת ד"ר דוד לשם, מנהל היחידה. אני לא רוצה להראות לך את התמונות לפני שהילדה הגיעה לבית החולים. היום זה נראה הרבה יותר טוב, אפילו אני לא האמנתי".

בימים שלאחר התקיפה, הטלפונים של ההורים לא הפסיקו לצלצל. "משפחה, חברים, אנשים ששמעו, וגם המון גורמים בתוך גבעתיים התקשרו: ראש מנהל החינוך, האחראית על הגנים, האחראית על הצהרונים, יו"ר ועד ההורים של גבעתיים, סיגל שפיץ־טולדנו, ורבים אחרים", מספרת אירית. "כולם התעניינו, שאלו אם אפשר לעשות משהו, ממש הביעו תמיכה בשפע".

אתם מדברים עם הילדה על מה שקרה?
אירית: "לקח לי בערך יומיים להבין שמעבר ללדאוג לכל הדברים הטכניים, כמו להביא אוכל או בגדים לבית החולים, אני צריכה לדבר איתה על מה שקרה. בבית החולים באה מטפלת רגשית ודיברה עם הילדה. ברור לי שצריך להיות גם טיפול רגשי כדי לעבד את הטראומה שהיא עברה".
דן: "גם עבורי זו הייתה טראומה. אני משער לעצמי שגם אצטרך לדבר עם מישהו מתישהו".

עבר של תקיפות

אמריקן פיטבול טרייר, המכונה בשם פיטבול, הוא כלב בגודל בינוני, בעל פרווה קצרה ומבנה גוף אתלטי, שמקורו באנגליה ובאירלנד. ברחבי העולם יוחסו לפיטבול מאות מקרי מוות של בני אדם, מה שהביא מדינות רבות לחוקק חוקים נגד גזע הפיטבול ודומיו. בשנת 2004 נחקק בישראל חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, שקבע שהפיטבול, ביחד עם שבעה גזעי כלבים נוספים, הוא כלב מסוכן, שחלה על החזקתו שורה של הגבלות. ברשימת גזעי הכלבים שהוכרזו כמסוכנים בישראל נלקחו בחשבון מידת תוקפנותו של הכלב ומידת הנזק שהוא עלול לגרום. בין היתר, לפי ההגבלות, הכלב חייב להיות מוחזק ברצועה שאורכה לא יעלה על שני מטרים, ופיו חסום בזמם.

אין זו הפעם הראשונה בארץ שכלב פיטבול מעורב בתקיפה של בני אדם. בין היתר, בשנת 2004 תקף כלב פיטבול אישה בחיפה ואת הכלב שלה. האישה נפצעה באורח קל, הכלב נהרג. בשנת 2013 תקף כלב מסוג זה ילדה כבת 4 במושב באזור עמק יזרעאל. בשנת 2017 כלב פיטבול תקף באכזריות אישה בפארק באשדוד, ב2019 כלב מסוג זה תקף אדם ופצע באורח קשה כלב בפארק בבאר שבע.

למרות הטראומה שחוו, דן מבהיר כי מטרתו אינה לצאת בקמפיין נגד כלבים, "אלא רק להבהיר לאנשים שצריך לציית לחוקים", הוא אומר. "מחזיקי ובעלי כלבים מסוג זה צריכים לדעת שאם הם מסתובבים בחוץ, אז יש ללכת עם רצועה. עם כלב מסוג כזה צריך להסתובב עם רצועה ומחסום פה". "צריכה להיות יותר אכיפה עירונית, ובמיוחד לסוג הכלבים האלה", אומרת אירית. "אכיפה זה נחמד, קנסות זה נחמד, אולי זה יציל כמה ילדים, אבל בעלי ומחזיקי כלבים צריכים לקחת אחריות עליהם", מוסיף דן. יש לציין כי לטענת פרקליטו של מחזיק הכלב (התגובה המלאה למטה), הכלב נמלט מידיו בעת שניסה להכניסו הביתה.

אתה כועס על מחזיק הכלב?
"אני כועס עליו, אבל מה אני יכול לעשות חוץ מלכעוס? המשטרה ובתי המשפט יטפלו בו, ובטח הרשויות המתאימות יטפלו גם בכלב. אני מניח שבהמשך נתבע אותו".

תגובות

עו"ד אבי עמירם, המייצג את החשוד, מסר בתגובה: "מרשי לקח את הכלב לאומנה מהכלבייה של עיריית תל אביב. הכלב שייך על פי מסמכים שבידנו לעיריית תל אביב. לפני כן הכלב הזה חי עם משפחה וילדים קטנים תקופה מאוד ארוכה. הוא נמסר ללקוח שלי על ידי הווטרינר. כמובן שנעשו כל הבדיקות לפני שהוא נמסר לאומנה, והלקוח שלי התבסס על הנתונים הללו ועל ההיתר שנתן הווטרינר להביא אותו לאומנה. הוא מילא אחרי כל ההוראות שניתנו לו, קרי לשים עליו חגורה, חסם בפה. הכלב היה אצלו במשך שישה ימים במסגרת אומנה עד לאירוע. הכל מתועד בכתובים על  ידי הווטרינר. הוא הוציא אותו לטיולים, ולא הייתה שום התנהלות מוזרה אצלו שהייתה יכולה להדליק נורה כזו או אחרת. הלקוח שלי חזר מטיול בוקר עם הכלב, הוא בא להכניס אותו הביתה, ואז הכלב נמלט, ואירע מה שאירע. אנחנו מביעים אמפתיה לבנות ומאחלים להן החלמה מהירה וחזרה לשגרה כמה שיותר מהר. יש לציין ששער בית הספר והגן, על פי צילומי האבטחה, היה פתוח".

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "בניגוד לנטען, לאחר תקופת אומנה של שבועיים, הכלב אומץ באופן רשמי על ידי בעליו מהכלבייה העירונית. נדגיש כי כחלק מתהליך האימוץ, חתם בעל הכלב על כלל מסמכי האימוץ המצהירים כי האחריות הבלעדית על אותו הכלב שייכת לו בלבד ולא חלה על העירייה". כמו כן, נמסר כי "המסמך שהבעלים של הכלב חתם עליו נמצא בעירייה".

עו"ד עמירם מסר בתגובה לדברי העירייה: "תגובת העירייה עומדת בסתירה למסמכים שיש בידנו, ואני מציע לעירייה לבדוק את עצמה".