מקום 80: רפי גמיש - מנכ"ל המסלול האקדמי של המכללה למנהל
רפי גמיש מכהן זו השנה הרביעית כמנכ"ל המסלול האקדמי של המכללה למינהל. בתפקידו הקודם, שאליו התמנה כשהיה בן 30 בלבד, שימש כסמנכ"ל הפיתוח העסקי של המכללה, ובמסגרתו הקים ופיתח את הקמפוס החרדי, את המכינות הקדם־אקדמיות ופרויקטים נוספים שהגדילו את הכנסות המוסד, חילצו אותו ממשבר כספי חמור והפכו אותו רלוונטי לקהלים מגוונים יותר. גמיש עשה זאת בד בבד עם העלאת קרנו של המקום, שהפך מוכר ומכובד בעולם האקדמי.
גמיש צמח מתוך שורותיה של המכללה. הוא מחזיק בתואר ראשון מהחוג לכלכלה וניהול ובתואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת בן־גוריון. תקופת הקורונה הכניסה את המכללה למינהל למסלול מואץ בכל הנוגע להעברת מערך הלימודים המקוונים. התשתית שהייתה קיימת במכללה עוד לפני המשבר מיצבה אותה כמוסד האקדמי שהצליח לעשות את המעבר ללימודים מקוונים בצורה החלקה ביותר ואפשר ללימודים להימשך כסדרם. גמיש השקיע רבות בשיפור חוויית הסטודנט, והצליח להגדיל את מספר הלומדים במוסד בכ־30%, לאחר שנים שבהן הייתה מגמת ירידה במספר הנרשמים.
מקום 79: ראשי חברות התעופה הישראליות: אביגל שורק - מנכ"ל אל על המיועד, אורי סירקיס - מנכ"ל ישראייר, גדי טפר - יו"ר ומנכ"ל ארקיע
האמירה שהייתה זו שנה קשה לחברות התעופה תהיה בבחינת לעג לרש. בעוד ענפים אחרים חוו האטה, בענף התעופה הייתה עצירה כמעט מוחלטת, והיא עוד תתבטא במצבן הכלכלי שגם כך, לפחות עבור חלקן, היה מורכב עוד לפני המשבר. השבר הזה הוא בדיוק המקום שממנו צריך אביגל שורק, מי שיחליף בעוד שבועות ספורים את גונן אוסישקין כמנכ"ל אל על, להמריא.
ולא רק הוא. גם ישראייר, שהסתפקה גם היא בטיסות חילוץ ומטען, שבה אט־אט לפעילות, על רקע רכישתה בידי איש העסקים המזוהה בעיקר עם תחום הקמעונאות והסלולר רמי לוי. המנכ"ל אורי סירקיס יצטרך לשקם את החברה ממשבר הקורונה בעודו מטמיע את המדיניות של הרוכשים החדשים - משימה מאתגרת לכל הדעות.
לאל על ולישראייר יש לפחות קברניטים בקוקפיט, לעומת ארקיע, שלה טרם מונה מנכ"ל חדש. ירון אמזלג, שנכנס רק השנה לתפקיד, ביקש להשתחרר ממנו. אומנם מנכ"ל חדש לחברה כאמור עדיין אין, ומי שמשמש כמנכ"ל בפועל הוא היו"ר גדי טפר, אך ארקיע כבר החלה בתהליך השיקום ומציעה טיסות ליעדים כמו דובאי ואיי סיישל וכמובן את הקו הוותיק לאילת.
מקום 78: יעקב גנות - מנכ"ל רשות שדות התעופה, מיכאל מייקסנר - מנכ"ל רכבת ישראל
ההערכות שבשנת 2023 לא יעמוד נתב"ג בעומס התעופה פסקו מלהדהד - לפחות באופן זמני. מגיפת הקורונה טרפה את הקלפים, וכעת רק נותר לקוות שהשמיים יפתחו במהרה ויגרמו לנו לראות בבעיית העומס צרה של עשירים. האם החיסון יחזיר את עולם התעופה לקדמותו? סביר להניח שזה יקרה מהר יותר ממה שכולם מצפים.
תפקוד רשות שדות התעופה בעת המשבר עורר זעם ציבורי. גם אם חלק מהאשמה היא באופי הישראלי שאינו נוטה לתורים מסודרים, בלשון המעטה, התחושה היא כי הארגון הענק הזה היה יכול להיערך טוב יותר לחידוש התעופה במגבלות הקורונה, בפרט שגם עם פתיחה חלקית של השמיים היה מספר הטסים נמוך בהרבה מבימים שלפני פרוץ המגיפה.
השנה הקרובה היא בהחלט הזדמנות להחזיר לדיון את התוכניות להקמת שדה תעופה נוסף בישראל, אתגר שעמד בפני יעקב גנות, מנכ"ל רשות שדות התעופה, המשמש בתפקידו זה מאז שנת 2012. גנות ודאי יעדיף להיזכר כמי שהוביל מהלך לטובת כלל אזרחי ישראל, כזה שיעניק לרש"ת מעמד של רשות לאומית אמיתית וימחה את הדימוי השלילי שדבק בה.
גם רכבת ישראל מתמודדת עם מציאות מורכבת: לפני פרוץ משבר הקורונה, ולצד הגידול בקווים ובתחנות, התגלה מחסור בקרונות ובקטרים וחלו תקלות מרובות. מנכ"ל רכבת ישראל מיכאל מייקסנר סיפר בראיון במסגרת פסגת העסקים 2020 של "מעריב" על הניצול של עצירת תנועת הרכבות לשיקום ולשיפוצים בלי לפגוע בתנועה.
בהתייחסות לנושא הבעייתי של התשתיות אמר: "כל נושא פיתוח התשתיות הוא אחד האתגרים הגדולים. מרגע שקיבלת את האישורים, לוקח כעשר שנים להקים מסילה בין עיר לעיר. אנחנו צריכים להגות חזון שמאגד את זה. אנחנו מדברים על רכבות מהירות שיסעו במהירות של 250 קמ"ש, הכפלת מסילות בין חיפה לתל אביב ובין באר שבע לתל אביב. ייקח בערך חצי שעה להגיע מבאר שבע לתל אביב בעוד עשר שנים. מדימונה ומנתיבות יוכלו להגיע בטווח של שעה לתל אביב". ואנו נוסיף - הלוואי.
מקום 77: האנשים החזקים של ענף האנרגיה
יצחק תשובה
בעיצומו של משבר הקורונה, באמצע חודש מרץ, הגיעה המניה של קבוצת דלק, בשליטתו של יצחק תשובה, לשפל חסר תקדים. נדרשו חודשים ספורים כדי שמניות הקבוצה יזנקו חזרה ב־85% ודלק תסיים את הרבעון השלישי של 2020 עם תוצאות חיוביות ורווח נקי של 150 מיליון שקל. פרט להחזקות במאגרי "תמר" (25%) ו"לווייתן" (45%), הקבוצה היא הבעלים של חברת הדלק הישראלית "דלק", הפועלת בתחום שיווק הדלקים וכוללת גם את רשת חנויות הנוחות "מנטה".
יפתח רון־טל
בחודש יוני האחרון סגר יו"ר חברת החשמל יפתח רון־טל את העסקה הגדולה ביותר בעידן הקורונה: מכירת תחנת הכוח ברמת חובב תמורת 4.26 מיליארד שקל. רון־טל מכר את תחנת הכוח לקבוצת אדלטק, אדלקום ושיכון ובינוי במחיר כפול מזה הרשום בספרים. לפני שנה בדיוק נמכרה תחנת הכוח אלון תבור ליזמים פרטיים תמורת 1.87 מיליארד שקל.
רון־טל הוא אלוף לשעבר בצה"ל, ובתפקידו האחרון היה מפקד זרוע היבשה. הוא כיהן כיו"ר הדירקטוריון של חברת נמלי ישראל, ומספטמבר 2010 מכהן כיו"ר דירקטוריון חברת החשמל. אחרי שנים רבות שבהן נמתחה ביקורת ציבורית על חברת החשמל, נדמה כי הרפורמה ההדרגתית נוחלת הצלחה: היא פיצתה בעין יפה את העובדים שייפגעו כתוצאה מהגברת התחרות בענף, ובד בבד הצליחה להפחית את הגירעון האדיר שרבץ כמשקולת על צווארה של החברה.
יוסי אבו
דלק קידוחים, שבשליטתו העקיפה של יצחק תשובה, דיווחה על זינוק של 135% בהכנסות ברבעון השלישי של 2020 ל־282 מיליון דולר. נוסף לכך דיווחה החברה על רווח של כ־103 מיליון דולר, לעומת כ־60 מיליון דולר ברבעון המקביל ב־2019, כך שזוהי עלייה של כ־70%. בתפקידו כמנכ"ל דלק קידוחים, הוביל יוסי אבו את המשא ומתן לחתימת הסכמי היצוא האזוריים עם ירדן ומצרים ולאספקת הגז הטבעי ממאגרי "לווייתן" ו"תמר". נוסף לכך שימש כמנכ"ל אבנר חיפושי נפט בין השנים 2016 ל־2017, עד למיזוגה עם חברת דלק.
אבו רואה במצרים יעד טבעי לגז הישראלי, ומאמין שעם תשתיות נכונות וראויות, תהיה ישראל בעתיד חלק מרשת יצוא גז אזורית. לאבו תואר ראשון במשפטים, והוא כיהן בעברו כיועץ לשר האוצר לשעבר רוני בר־און.
ביני זומר
אין ספק כי החדשה המרעישה של השנה בתחום הכלכלה היא רכישת נובל אנרג'י בידי ענקית האנרגיה שברון בסכום של יותר מ־4 מיליארד דולר, דווקא בשיא המשבר שפקד את שוק האנרגיה.
ביני זומר הצטרף לחברת נובל אנרג'י בתחילת שנת 2010, כשנה לאחר שהתגלה מאגר "תמר". בתחילה היה מנהל ענייני חוץ, ובהמשך היה אמון על פיתוחו ועל הפיכתו למקור פעיל של גז טבעי לישראל. באוקטובר 2014 מונה למנכ"ל נובל אנרג'י בישראל, ובשנת 2017 מונה לתפקיד סגן הנשיא לעניינים אזוריים. הוא הוביל את פרויקט פיתוח מאגר "לווייתן" ופיקח על הנחת צינורות הגז בקרקעית הים. הוא גם פיקח על בניית אסדת גז בטקסס, שעם השלמתה הושטה לישראל ומוקמה במרחק של 10 ק"מ מחוף דור, כדי שתוכל לספק גז יבש לישראל, למצרים ולירדן.
מקום 76: אברהם דובדבני - יו"ר קרן קיימת לישראל
אברהם דובדבני (המכונה דובדב) נבחר ליו"ר החדש של קרן קימת לישראל, במקומו של היו"ר היוצא דני עטר. בעשור האחרון שימש דובדבני כיו"ר ההסתדרות הציונית העולמית ובעבר היה יו"ר עמית של קק"ל.
דובדבני נולד בשנת 1945 בירושלים. הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל ומינהל חינוכי ותואר שני בסוציולוגיה של החינוך, שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים. דובדבני מתגורר ברמת גן, נשוי לדינה ואב לארבעה ילדים. לפני שירותו הצבאי למד בישיבת "נתיב מאיר" ובישיבת כפר חסידים. הוא התגייס לצנחנים והשתתף בשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. יש לו ניסיון עתיר שנים בעשייה הציונית בתפוצות והיכרות מעמיקה עם הקהילות היהודיות בעולם.
מקום 75: אביגדור יצחקי - יו"ר מפעל הפיס
אביגדור יצחקי מונה לפני כחמש שנים בידי שר האוצר דאז משה כחלון לתפקיד ראש מטה הדיור שהקים האחרון במשרד האוצר. יצחקי היה לתקווה הגדולה של שוק הדיור בישראל, אולם חרף המאמצים לא הצליח האוצר להוזיל את מחיריו כמצופה. אף על פי כן, בעת האחרונה נשמעו קולות רבים ששיבחו את היוזמה שקירבה אלפי זוגות צעירים בישראל לדירה משלהם.
לצד פעילותו כיו"ר מפעל הפיס, שימש יצחקי בחודשים האחרונים כיועץ לרשת הקניונים ביג, שנאבקה לפתוח מחדש את עסקיה לפי הנחיות התו הסגול. בד בבד המשיך לרתום את מפעל הפיס למאבק בקורונה, באמצעות יוזמות רבות בתחומי הרווחה, החינוך, התקשורת והתרבות.
יצחקי הוא רואה חשבון בהשכלתו. הוא שימש בעבר כמנהל הרשות לעסקים קטנים ובינוניים, כיו"ר מכון התקנים הישראלי וכמנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת אריאל שרון, אז פעל להפחתת נטל המס ולהקמת קזינו באילת. יצחקי כיהן כחבר כנסת מטעם מפלגת קדימה בין השנים 2006־2008.
מקום 74: עדי סופר תאני - מנכ"לית פייסבוק ישראל
זו גם לא הייתה השנה המוצלחת ביותר של פייסבוק ברחבי העולם: המייסד והבעלים מרק צוקרברג בילה לא מעט שעות במתן עדויות בוועדות ממשלתיות שונות שמבקשות להצר את צעדי הפלטפורמה החברתית בארצותיהן, במקביל לדרישות מפורשות יותר בענייני חבות מס וזכויות יוצרים מול פלטפורמות תקשורת ותיקות.
מנכ"לית חברת פייסבוק בישראל עדי סופר תאני החלה את דרכה המרשימה בעולם היזמות כעוזרת אישית לשי רשף, אז יו"ר ומנכ"ל קבוצת קידום. שנה לאחר מכן הקימה את רשת בתי הספר ללימוד אנגלית "וול־סטריט ישראל" וניהלה אותה. כעבור כמה שנים מונתה למנכ"לית קבוצת קידום, ובהמשך כיהנה כמנכ"לית חטיבת ה־B2C של ענקית ההימורים 888. ב־2014 מונתה לתפקידה הנוכחי.
במהלך השנים כיהנה סופר תאני כדירקטורית וכיו"ר דירקטוריון בסטארט־אפים ובחברות אינטרנט ישראליות ואף השקיעה בחלק מהן בתור איינג'לית. בעידן שבו הרשת החברתית הפופולרית מתחזקת מצד אחד אך סופגת מהלומות תדמיתיות מצד אחר, משימתה היא לא רק להגדיל את הכנסות החברה בישראל, אלא גם לשמור על המוניטין שלה.
בשנה האחרונה הרצתה רבות סופר תאני על ניצול הפלטפורמות הדיגיטליות לטובת עסקים בזמן קורונה, והיא מקדמת יזמות וטכנולוגיה בעידן האי־קומרס. לפני כחודש נאלצה להתמודד עם אובדן אישי, כשאיבדה את אביה בתאונת דרכים לאחר שנטל חלק בהפגנות המחאה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו.
מקום 73: עפרה שטראוס - יו"ר שטראוס גרופ
כבר קרוב לשני עשורים עפרה שטראוס מכהנת כיו"ר שטראוס גרופ (שטראוס־עלית). לאחר מותו של אביה מיכאל שטראוס באוקטובר האחרון, מטרתה העיקרית היא לשמר את השליטה בחברה וליצור מנועי צמיחה חדשים ומתקדמים בתחום מתפתח, ובייחוד בעידן קורונה.
נוסף לאתגר הניהולי־אסטרטגי, יש עוד אתגר: להבטיח את דור ההמשך לניהול החברה.
שטראוס למדה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, ומיד בתום לימודיה נסעה לארה"ב ועבדה כמנהלת אזור בחברת הקוסמטיקה הבינלאומית אסתי לאודר בניו יורק. בהמשך שבה לארץ ועבדה כמנהלת מכירות בחברת שטראוס וכמנהלת השיווק של גלידות שטראוס. לאחר מכן הייתה למנכ"לית חברת שטראוס־עלית ומשנה לנשיא החברה. בשנת 2001 נבחרה ליו"ר החברה והקבוצה כולה. באותה שנה קיבלה את תואר כלת פרס התעשייה בתחום המזון מטעם התאחדות התעשיינים. כמעט 11 שנים היא כיהנה בהתנדבות כנשיאת ארגון יסמין לקידום עסקים קטנים ובינוניים בבעלות נשים ופרשה מתפקידה בסוף 2017.
בשנת 2007 נמנתה ברשימת 50 הנשים המובילות בעולם העסקים, ובשנת 2009 דורגה כאחת מ־12 נשות הקריירה המצליחות והמשפיעות ביותר בתחום העסקים והכלכלה בעולם. כיום היא נחשבת לאחת הנשים המשפיעות ביותר בתעשייה הישראלית. בעידן של מחאה מתמשכת נגד יוקר המחיה, משימתה העיקרית כיו"ר אחד מיצרני המזון הגדולים בישראל היא לנווט את שטראוס לרווחיות מקסימלית ולנזק תדמיתי מינימלי, בד בבד עם התמודדות החברה עם אובדן כמעט מלא, בן קרוב לשנה, של הפעילות בשוק המוסדי - בתי מלון, מתחמי אירועים ומסעדות - בשל משבר הקורונה.
מקום 72: אוה מדז'יבוז' - מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה
אוה מדז'יבוז' מונתה למנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה לפני כשלוש שנים. לפני כן היא נחשבה לאחת הנשים החזקות בעולם התקשורת הישראלי. בעבר כיהנה כיו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ועוד קודם לכן, ולפני שמלאו לה 30, החזיקה בשורה של תפקידים בכירים בתחום: סמנכ"לית כספים ברדיו תל אביב, תפקיד שהיה קרש קפיצה לכס מנכ"לות התחנה; וכן סמנכ"לית הפיננסים והפיתוח העסקי בשידורי קשת. בהמשך מונתה למנכ"לית קבוצת מעריב, והיא זו שהובילה אותה להנפקה. היא רואת חשבון מוסמכת ובעלת תואר במינהל עסקים.
לאחרונה נחשפה מדז'יבוז' וסיפרה בגילוי לב על היותה אם יחידנית לבנה המאומץ, שאובחן על הרצף האוטיסטי, ואף סיפרה שהיא מאורסת. ניכר בה כי ביקשה את החשיפה לצורך העלאת המודעות הן לילדים עם צרכים מיוחדים והן לאפשרות של נשים לנהל קריירה תובענית ומחייבת, נושא שאצל גברים עדיין מתקבל ביתר טבעיות.
נוסף לתפקידה ברשות לקידום מעמד האישה, מדז'יבוז' מכהנת כדירקטורית מטעם המדינה בחברת נמלי ישראל ובעברה הייתה חברה בדירקטוריון של חברות מובילות, בהן בנק הדואר ומדיה מן גרופ. מדז'יבוז' הייתה עד לאחרונה חברה במועצת המנהלים של ועידת התביעות, המטפלת בהעברת פיצויים מממשלת גרמניה לניצולי שואה.
מקום 71: הבכירים בשירות הציבורי: דניאל הרשקוביץ - נציב שירות המדינה, ערן יעקב - מנהל רשות המסים, דלית זילבר - מנכ"לית מנהל התכנון
פרופ' דניאל הרשקוביץ מונה לפני כשנתיים לנציב שירות המדינה, לאחר יותר משנה שבה התנהלה מדינת ישראל ללא איוש התפקיד. המתמטיקאי המחונן היה בעברו שר המדע והטכנולוגיה, יו"ר מפלגת הבית היהודי, נשיא אוניברסיטת בר אילן ויו"ר המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח. בתקופת כהונתו ניכר עיכוב במינוי מנכ"לים של משרדי ממשלה, פרקליט המדינה, מפכ"ל המשטרה ועוד, על רקע אי־היציבות הפוליטית. שלא באשמתו הפך התחום שעליו מופקד הרשקוביץ לאחד מסימני ההיכר של הממשלה המקרטעת, וכמעט כל מינוי בכיר - ולו המקצועי ביותר - הופך למלחמת כל בכל בין מרכיבי הקואליציה השונים. נדמה כי רק הכרעה פוליטית ברורה בקלפי תוכל לאפשר להרשקוביץ לעסוק במקצועיות בתחום הרגיש שעליו הוא מופקד.
לפני שנבחר לתפקידו הנוכחי שימש ערן יעקב כממונה על השכר במשרד האוצר, ועוד קודם לכן כמשנה למנהל רשות המסים, אז היה אחראי בין היתר על קידום פרויקטים מרכזיים ברשות ועל קידום רפורמות ותהליכים אסטרטגיים. נוסף לכך עמד בראש החטיבה לתכנון וכלכלה ברשות המסים, שאותה ניהל במשך שש שנים.
במסגרת תפקידו כממונה על השכר באוצר הוביל יעקב תהליכים חשובים וחתם על הסכמים קיבוציים, שלצד שיפור שכרם של עובדים במגזר הציבורי, הדגישו גם את הגדלת הפריון וצמצום הפערים. בין היתר חתם יעקב על הסכמים להגמשת הכנסתה של טכנולוגיה למגזר הציבורי ועל הסכמים עם המורים, שצפויים לשפר את איכות ההוראה. הוא קידם את הרפורמה בחברת החשמל בהיבטים של יחסי העבודה ואת התוכנית האסטרטגית לשיפור השירות בבתי המשפט.
יעקב ניסה להפוך את הרשות שבראשה הוא עומד לידידותית יותר לנישומים. אחרי הכל, נדמה שהעלמות מס אינן מתקיימות בחלל ריק, אלא נשענות על תפיסה ציבורית שרואה ברשויות המס אויב. לכן לשינוי התדמיתי תהיה השלכה מכרעת על העמקת הגבייה של מס אמת.
כשהגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים, מצא את עצמו יעקב מגן על הארגון מפני הזעם הציבורי - ולעתים גם מפני רמיזות מכיוונם של דרגים פוליטיים - על כך שרשות המסים אינה יעילה דיה בטיפול במגזר העצמאים. למרות זאת, לאחר שבשבועות הראשונים למשבר ניכר היה כי המערכת מתקשה לעמוד בעומס הפניות, נדמה כי פקידי הרשות השתלטו על מצב החירום והפכו לחלק מהמערך שמאפשר לעצמאים לשרוד עד חזרה לפעילות משקית מלאה.
אפשר לומר שדלית זילבר עשתה את הכמעט בלתי־אפשרי כשבגיל 38 ביקשה להיות מתכננת מחוז ירושלים, ובראיון לתפקיד הצליחה לשכנע את שמאי אסיף, אז ראש מינהל התכנון, לבחור בה למלא אותו. העבודה במחוז ירושלים בנתה לה את הקריירה, ולאחר טיפוס בסולם התפקידים הגיעה לפני שלוש שנים זילבר לעמדה הבכירה ביותר בתחום התכנון בישראל - מנכ"לית מינהל התכנון.
זילבר כבר הוכיחה שבניגוד לפוליטיקאים שרואים לנגד עיניהם רק הישגים מיידיים, היא מביאה בחשבון את כלל הגורמים שיש לשקלל קודם שמוציאים אל הפועל פתרונות קסם למיניהם. אחד האתגרים הגדולים שעדיין ניצב מולה הוא משבר הדיור, שאינו עומד לבדו אלא קשור הדוקות למשבר התחבורה, ועוד יותר מכך למשבר התעסוקה בפריפריה, שכן יש גבול לכמות התחבורה הציבורית שאפשר עוד להוסיף כדי לשנע את תושבי הפריפריה למקומות עבודתם במרכז.
ימי משבר הקורונה אתגרו את הגוף שעליו היא ממונה, אך זילבר הבהירה כי אינה רואה טעם בתכנון בכפוף לימי משבר, אלא להפך. היא סבורה כי הצלחתו של מינהל התכנון טמונה בכך שהמשיך לעבוד כרגיל גם בימי הקורונה והביעה תקווה להשלמת תכנון של 85 אלף יחידות דיור עד תום שנת 2020.
מקום 70: רן ארז ויפה בן דוד - ראשי ארגוני המורים
את שמו של רן ארז, המכהן כראש ארגון המורים כבר יותר משני עשורים, מכירים כל נערה ונער בגיל בית הספר. מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד, שהחליפה את יוסי וסרמן בשנת 2016, הייתה לאישה הראשונה שנבחרה לכהן בתפקיד מאז נוסד האיגוד המקצועי הוותיק ביותר בישראל.
נדמה שלא חשוב מיהו שר החינוך ובחסות איזו ממשלה הוא פועל, שכן כמעט כל שנת לימודים נפתחת בצל איומי השבתה מצד חברי ארגון המורים והסתדרות המורים, כל אחד לחוד ושניהם יחד. נראה כי המאבק לקידום מעמד המורים בישראל ולפתרון בעיית כוח האדם עדיין לא נשא פרי.
מצד אחד ניצבים מורים שעובדים תמורת שכר זעום ובתנאים קשים, מצד אחר התחושה היא כי מי שזוכים להגנת הארגונים נהנים בעיקר מוותק וממעמד ולא רק מזכויות על עשייה. למרות חלקם של השרים הממונים, אי אפשר לנקות את ארגוני המורים מהאחריות להישגים הדלים של מערכת החינוך בישראל.
בשנה החולפת התעורר זעם ציבורי על המורים, בייחוד על בן דוד, שעמדה בחזית המאבק. בן דוד התכוונה אולי להגן על זכויות המורים שניסו לשמור על שגרת לימודים באמצעות הזום, אך אפשר שהסגנון הכוחני שבו נאמרו הדברים מנע התייחסות לתוכנם.
החינוך בישראל זקוק לרפורמה: בהקבלת ימי הלימודים ומשכם ללוח הזמנים של ההורים העובדים, בגיוס כוח אדם איכותי ובתוכני הלימוד. אך התחושה היא שארגוני המורים, במקום להיות מובילי הפתרון, מעדיפים להישאר חלק מהבעיה.
מקום 69: מנכ"לי ערוצי הטלוויזיה: אבי ניר - מנכ"ל שידורי קשת, אבי בן טל - מנכ"ל רשת 13, אלדד קובלנץ - מנכ"ל תאגיד השידור הישראלי
מנכ"ל קשת אבי ניר הוא ללא ספק האיש ששולט בשלט. גם בתקופת הקורונה הצליחה קשת 12 להוביל על פני המתחרים - הן במשדרי החדשות והן בתכנים האחרים שליוו את האומה היושבת מסוגרת בביתה. נדמה שגם מפלצות הרייטינג של הריאליטי שהועמדו מצד הערוץ המתחרה לא הפריעו למשיכת הקהל אל קשת.
לאחר הכישלון של MKR נרשמה התאוששות יפה עם "הזמר במסכה", פורמט קנוי שהיה הדבר הקרוב ביותר למדורת השבט של 2020. גם "נינג'ה ישראל" ו"ארץ נהדרת" משיגות רייטינג לא רע. גם ההשקה המוצלחת לאפליקציית N12, של חברת החדשות של הערוץ, הוכיחה שניר יודע לחשוב גם מחוץ לקופסה של מסך הפלזמה.
אבי בן טל, מנכ"ל רשת 13, נכנס לתפקידו בחודש פברואר האחרון. אין ספק שאתגרים רבים ניצבים לפניו בשנה הקרובה, בעקבות המשבר שחווה הערוץ והחלפת בעליו. בן טל, שהחל את דרכו בקבוצת התקשורת "ידיעות אחרונות" בשנת 1991 ובתפקידו האחרון שימש כמנכ"ל ynet במשך 13 שנים, מכיר היטב את שוק התקשורת ואת חשיבות הדיגיטל, והוא זה שהצליח להפוך את ynet מאתר הפסדי לאתר רווחי ביותר. הוא נחשב לאחד האנשים המשפיעים ביותר בעולם התקשורת הישראלי, ועתה נותר לגלות אם יצליח להביא את הבשורה גם לשוק הטלוויזיה, בעיקר בכל הקשור לתחום שבו רשת 13 צועדת בהפרש ניכר מאחורי מתחרתה - המעטפת הדיגיטלית המשלימה - האם יצליחו רשת וחברת החדשות שלה להתחרות באתר מאקו ובאפליקציית חדשות 12?.
אל מול הערוצים המסחריים ניצב תאגיד השידור הישראלי, בראשותו של המנכ"ל אלדד קובלנץ. כאן השכילו ליצור פלטפורמה דיגיטלית מרתקת, אף שקיבלו לידיהם מותג שלעתים גם היום נתפס בעיני הציבור כארכאי ומיושן. קובלנץ השכיל למתג מחדש את הערוץ בזכות סדרות שזכו לאהדת המבקרים והקהל כאחת: "טהרן", "מנאייכ", "שעת נעילה", ועתה - "חזרות" המוערכת. אין ספק ש־2020 הייתה השנה שלהם. אפשר לחשוב מה שרוצים על תאגיד שידור במימון כספי ציבור, אבל העובדה שאפילו במהדורת החדשות, עקב האכילס של הערוץ, מוצגת חלופה נבונה לערוצים המסחריים, היא ההישג הגדול של הפלטפורמה הצעירה הזאת, שקונה לה אחיזה כאפשרות צפייה ראויה גם בקרב קהלים שסלדו מערוץ 1 במתכונתו הקודמת.
מקום 68: המועמדים לנשיאות: עמיר פרץ, יצחק הרצוג, יהורם גאון, יהודה גליק, מרים פרץ
מעולם לא היה כיסאו של נשיא המדינה מבוקש כל כך, ולמען האמת, זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל שצפוי להישבר שיא במספר המועמדויות לתפקיד. מעמיר פרץ, ליצחק הרצוג ועד ליהורם גאון ומרים פרץ - כולם לוטשים עיניים לתפקיד נשיא המדינה במקומו של ראובן ריבלין, חביב הקהל, שנכנס לנעליים הגדולות של שמעון פרס.
הרצוג, יו"ר הסוכנות היהודית, מעוניין ללכת בדרכי אביו חיים הרצוג, והוא בהחלט בעל סיכויים מצוינים לזכות בתואר, בעיקר משום שהוא מקובל על הפוליטיקאים מימין ומשמאל, לא דבר של מה בכך, בהתחשב בעובדה שאת הנשיא בוחרים חברי הכנסת, לרוב על פי מפתח פוליטי.
השר עמיר פרץ, שבתחילה הכחיש את רצונו להתמודד, הצהיר על התמודדותו, דבר שעשוי להסביר בדיעבד את נכונותו להתברג לתפקיד שר זוטר בממשלת נתניהו אחרי שהיה לה אופוזיציה. השאלה היחידה בנוגע לפרץ היא אם הוא יזכה לתמיכה מספקת בכנסת שבה הוא מכהן, שכן הקרבה לחבריה עשויה להעניק לו יתרון, אך גם עלולה להיות לו לרועץ בתקופה שבה הפכה הכנסת לזירה של מלחמת כל בכל.
את רשימת הפוליטיקאים והפוליטיקאים־לשעבר סוגר יהודה גליק, שספק אם יש לו סיכוי של ממש. אומנם גליק האדם היה מקובל גם על מתנגדיו בשמאל הישראלי, אבל כפרסונה פוליטית, ייתכן שהזיהוי הימני־קיצוני שלו הוא חד מדי, וספק אם האיש שנאבק למען נוכחות יהודית על הר הבית יכול לשאת בתפקיד הזה, שאמור לאחד את כלל אזרחי ישראל ולגבשם.
נותרנו לפיכך עם מרים פרץ ויהורם גאון. האחרון הוא דמות מוכרת בכל בית, זמר מחונן, אומן מוערך ומקורב גם למשפחת נתניהו, מה שעשוי להיות קרש קפיצה לא קטן בדרך לתפקיד הנחשק. הבעיה היחידה שלו היא שעל המשבצת הא־פוליטית מתחרה מולו מתמודדת חזקה מאוד - מרים פרץ, האישה ששכלה את שני בניה והצליחה באצילותה ובנועם הליכותיה, באמונתה היוקדת ובנטייתה הבלתי־מתפשרת לראות את הטוב, לחדור ללבם של רבים מאזרחי ישראל.
כאשר מוסיפים למשוואה את העובדה שלאחר 73 שנות עצמאות הגיע הזמן שישראל תתהדר גם בנשיאה אישה ולא רק בנשיא גבר, נדמה כי מבין המועמדים החוץ־פרלמנטריים, דווקא הבחירה בפרץ תהיה הנכונה. כלומר, אם אפשר להיות תמים מספיק כדי להאמין בבחירה עניינית ולא מתוך אינטרס פוליטי צר.
מקום 66: שלדון אדלסון וסילבן אדמס - אנשי עסקים ונדבנים
שלדון אדלסון מוכר בישראל בעיקר כבעלים של "ישראל היום", אבל הוא גם הבעלים של של השבועון "מקור ראשון". הוא נולד בבוסטון ומתגורר בלאס וגאס, שם הוא מחזיק בתי מלון ובתי קזינו, כפי שהוא עושה גם במקומות אחרים בעולם, שהמפורסם בהם הוא האי מקאו. אפשר לומר בבטחה שאדלסון הוא איש העסקים היהודי המשפיע ביותר בעולם, אם כי משבר הקורונה פגע קשות בהכנסותיה של חברת לאס וגאס סנדס בשל סגירת בתי הקזינו בתחילת המשבר. אלו הפסדים שרק חזרה מלאה של ענף התיירות העולמית לפעולה והסרת מגבלות הקורונה יצליחו לשקם.
ב־2019 התגלו לראשונה סדקים בחומת היחסים הבצורה בין אדלסון לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו. "ישראל היום" בבעלותו המשיך לקדם מדי יום את האג'נדה של נתניהו, אבל התמלילים שנחשפו מעדותו ומעדותה של רעייתו ד"ר מרים אדלסון, שנגבו בתוככי חדרי החקירות, מעידים על כך שהפטרונים הנדיבים אינם בהכרח גם מעריצים.
אדלסון ספג מכה פוליטית כאשר נוצח טראמפ בבחירות בארה"ב בחודש שעבר (הוא היה מהתורמים הגדולים ביותר של הנשיא היוצא), והיה זה אקורד הסיום לשנה קשה בצל הקורונה.
עם התעוררותן של אפשרויות פוליטיות מימין לנתניהו, יהיה מעניין לראות את עמדת אדלסון ו"ישראל היום": האם ימשיכו בתמיכה ללא סייגים בראש הממשלה נתניהו או שמא ימשיכו ליישר שורותיהם לימין, אך בתמיכה במועמד חלופי? ברור לכולם שיותר מכל סקר או התמודדות פנימית, תמיכה פומבית של אדלסון במועמד ימין אחר תהיה מכה קשה לנתניהו. לא מדובר רק בהמשך הסיקור האוהד ב"ישראל היום", אלא במערך שלם של תרומות ואנשי מקצוע שיעמדו לרשות הקמפיין.
אולם בצל אי־הבהירות הפוליטית ראוי לזכור: אדלסון עבור מדינת ישראל הוא הרבה יותר מאשר פטרון הימין הפוליטי. הוא מעורב ביוזמות חברתיות רבות ובמפעלים פילנתרופיים שתורמים לרווחתם של כלל אזרחי ישראל - ובחודש שנותר עד לכניסתו של ג'ו ביידן לבית הלבן, הוא גם האיש שמבטיח שהאינטרס הישראלי יישמר בקפדנות עד לימים האחרונים של כהונת טראמפ.
סילבן אדמס הפך בשנים האחרונות לשם מוכר בקרב הקהל הישראלי. הוא היה מי שאפשר את הזנקת מרוץ הג'ירו ד'איטליה מירושלים, במסע מרהיב שחלף לאורכה ולרוחבה של ישראל. ב־2019 עלה שמו לכותרות גם כמי שאפשר את הופעתה של מדונה באירוויזיון שנערך בישראל, בעת שמימן את עלות המופע ואת שכרה של הכוכבת. הוא היה מעורב בהגעתה של נבחרת ארגנטינה לישראל וכן הקים את הוולדורום, אתר מרוצי אופניים, בהדר יוסף בתל אביב.
אפילו השנה, על רקע מגיפת הקורונה, בלט אדמס כשנבחרת האופניים שהוא מממן השתתפה לראשונה בהצלחה במרוץ היוקרתי טור דה פראנס. אך לא רק זוהר יש בעשייה של אדמס למען מדינת ישראל, אלא גם השקעה בתחומים רציניים וחשובים. המיליארדר שהעתיק את מרכז חייו לישרל הוא בנו של איש העסקים מרסל אדמס, ניצול שואה שהיגר לקנדה והפך למיליארדר. אדמס הבן, שהתחייב לתרום מחצית מהונו לפילנתרופיה, תרם 100 מיליון שקל להקמת חדר מיון חדש על שמו בבית החולים איכילוב ונוסף על כך הוא מעורב בפרויקטים רבים למען הקהילה.
מקום 65: רועי כהן - נשיא ארגון העצמאיים להב ומועמד לכנסת
עו"ד רועי כהן היה נכנס לרשימה הזאת גם אלמלא ההתפתחויות הפוליטיות המפתיעות שחלו בעניינו. כראש להב, לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל, הוא הנהיג את מאבקם על הזכות להתפרנס בכבוד במגבלות הקורונה, בעיקר כשנראה היה שהממשלה, שדאגה למתווה חל"ת עם פיצוי סביר לאוכלוסיית השכירים, זנחה את העצמאים לצרותיהם. זה המקום להזכיר שעוד קודם לקורונה, לא היה קל להיות עצמאי בישראל, שכן מחיר העצמאות היה ויתור כמעט מוחלט על התנאים הסוציאלייםש מהם נהנה כל שכיר.
מרום מעמדו כמוביל מאבק העצמאים, חבר כהן לח"כ עפר שלח, והם הכריזו על הקמת מפלגה חדשה שתתמודד כבר בבחירות הקרובות. אין זה ניסיונו הראשון של כהן להשתלב בפוליטיקה הארצית. בעבר היה חבר במפלגת כולנו של משה כחלון, אך לא הוצב במקום ריאלי ברשימתה לכנסת. עתה הוא נחוש להיכנס אל מרכז העשייה וההשפעה באמצעות הפלטפורמה הפוליטית החדשה.
בראיון לרדיו 103FM נשאל כהן על מה שנראה כמעבר מהימין המתון של הפוליטיקה הישראלית לרשימתו של ח"כ עפר שלח, מי שהיה הסמן השמאלי של יש עתיד, עד שהודיע על פרישה ממנה. לטענתו של כהן, נושאים כמו מחלוקות בין שמאל לימין הפכו משניים לנוכח המציאות הכלכלית־חברתית שכפתה עלינו הקורונה. החבירה לשלח התבשלה בעת שהאחרון שימש כיו"ר ועדת הקורונה בכנסת, לפני מינויה של נציגת הליכוד בוועדה ח"כ יפעת שאשא־ביטון. לדבריו, שלח גילה הבנה למצוקת העצמאים ואף שידר את הפגנותיהם בישיבות הוועדה. על הרקע הזה נולדה השותפות החדשה.
עם זאת, ולמרות ההתלהבות שמאפיינת רשימות חדשות, יש לזכור כי המציאות הפוליטית המורכבת עשויה עוד לשנות את מפת המפלגות שיתמודדו לבסוף על קולות הבוחרים, ועל כן, לא מן הנמנע שגם המפלגה החדשה עוד תמצא עצמה חוברת לגופים אחרים כדי למקסם את הפוטנציאל האלקטורלי שלה ושל הגוש.
מקום 64: מיכל הלפרין - הממונה על התחרות
מיכל הלפרין, הממונה על התחרות, גדלה בירושלים. היא למדה משפטים באוניברסיטה העברית והתמחתה בבית המשפט העליון אצל השופט גבריאל בך. את צעדיה הראשונים עשתה במשרד עורכי הדין ארדינסט־בן־נתן, שם החלה לראשונה לעבוד בייעוץ בנושא הגבלים עסקיים.
לאחר תקופת מגורים בבוסטון ועבודה במשרד עורכי דין העוסק בתחומי המסחר והעסקאות, חזרה הלפרין ארצה בשנת 2002 ומונתה לסגנית ראש הרשות להגבלים עסקיים וליועצת המשפטית לרשות.
בדצמבר 2005, לאחר שהפסידה במרוץ לתפקיד הממונה על ההגבלים, שבו זכתה לבסוף הכלכלנית רונית קן, הודיעה על פרישתה מהתפקיד. שנה לאחר מכן הצטרפה כשותפה למשרד עורכי הדין מיתר־ליקוורניק־גבע־לשם־טל, מהמובילים והגדולים בארץ. שם הקימה את מחלקת ההגבלים העסקיים ועמדה בראשה.
האג'נדה המרכזית של הלפרין הייתה הגברת ההרתעה והחמרת הענישה בכל הנוגע למונופולים המנצלים את כוחם לרעה. את רשות התחרות היא רואה כמנוע לרפורמות כלכליות, הפועל בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה הכלכליים הרלוונטיים. הלפרין חתרה במהלך כהונתה לקידום הצעת חוק ההגבלים העסקיים ופעלה נגד הצעת חוק שאיימה לפגוע בתחרות בין קמעונאים. רשות התחרות היא ללא ספק שחקן חשוב בכל הנוגע לשמירה על משק תחרותי וכן לשמירה על הדמוקרטיה.
מי שחשב שהקורונה תשבית את פעילות הרשות, מצא דווקא שנה עמוסה בבחינות ובאישורים של עסקאות קנייה ומיזוג: בתחום משק האנרגיה, התקשורת והתעשייה.
מקום 63: גיל טופז - מנכ"ל בנק ירושלים
גיל טופז ציין במהלך השנה החולפת חמש שנים למינויו למנכ"ל בנק ירושלים, לאחר שהחליף בתפקיד את אורי פז. לפני כן היה טופז סמנכ"ל וראש אגף לקוחות פרטיים בחברת האשראי כאל. בעבר מילא שורה של תפקידי ניהול בכירים בבנק הפועלים, שבו הוביל את האסטרטגיה של החטיבה הקמעונאית בבנק. טופז, עורך דין ורואה חשבון בהשכלתו, נחשב למי שמבין היטב את המערכת הבנקאית, יודע להתוות אסטרטגיה, וחשוב מכך - ליישמה בהצלחה.
בנק ירושלים הוקם בשנת 1963 בשם "בנק ירושלים לפיתוח והשקעות", ביוזמתו של זלמן שובל, ולמעשה גם היום שולטת משפחת שובל בחברה הציבורית שהבנק שייך לה. הבנק היה מהחלוצים לשדרג את מערך התקשורת והסייבר שלו, וכבר בשנת 2010 השקיע כ־200 מיליון שקל במטרה זו. דוגמאות לחידושים אחרים שהנהיג הבנק אפשר לראות בחשבון עו"ש ללא עמלות, במעבר "משיטת המינימום לשיטת המקסימום" בכל הקשור לחלוקת הריבית עם לקוחותיו ובאפשרות לפתוח פיקדון דיגיטלי באינטרנט, בלי להיות לקוח של הבנק.
טופז התראיין לוועידת פסגת העסקים של "מעריב", שנערכה בחודש נובמבר האחרון, והתייחס להקפאת תשלומי ההלוואות והמצב בשוק המשכנתאות. "כבר היום יותר מ־60% מהמשכנתאות חזרו מהקפאה ומשולמות כסדרן, ובסך הכל אני אופטימי", אמר, "כשאנחנו מצליבים את נתוני האבטלה עם נתוני המשכנתאות, ובשילוב הסקרים שביצענו, אנחנו רואים שהציבור יודע להחזיר את המשכנתאות".
טופז קרא לממשלה "להתערב יותר, לנקוט צעדים, ולהבטיח ללווים שהמדינה תתמוך בהם. אנחנו כבנקים עושים את חלקנו. אנחנו נמצאים בתקופת אי־ודאות גדולה, והמקום של הממשלה הוא לתת את הוודאות".
מקום 62: רונן פאינרו - מנכ"ל MAX
זו הייתה שנה לא קלה לחברות כרטיסי האשראי בישראל. משבר הקורונה והירידה בצריכה שחלה בעקבותיו שחקו מאוד את רווחי חברות האשראי. גם MAX של רון פאינרו לא הייתה חסינה להשפעות המשבר, וגם ברווחיה בתשעת החודשים הראשונים של 2020 נרשמה ירידה לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
פאינרו הוא האיש שליווה את מהלך היפרדותו של לאומי קארד מבנק לאומי. חברת האשראי, שעברה לידיה של קרן ההשקעות ורבורג פינקוס (תמורת 2.5 מיליארד שקל), שינתה את שמה ל־MAX ויצרה מיתוג חדש ורענן שאינו תלוי בבנק הגדול. מתקבל הרושם כי לפחות מהבחינה התקשורתית והפרסומית היה המעבר קל והלקוחות נשארו, חרף שינויים בתוכניות ההטבות שלהם. בחברה הבינו שהשוק תחרותי וגדול, ואת תוכנית ההטבות החדשה מיהרו להתאים למה שהישראלים אוהבים, לפי הסקרים, כמו הנחות בכניסה לאתרי תיירות בחו"ל, עד שהגיע הנגיף וטרף את הקלפים.
פאינרו, שמשמש כמנכ"ל החברה זה כשלוש וחצי שנים, מאז אוגוסט 2016, הצליח לנווט בחוכמה את לאומי קארד, חרף השינויים הרגולטוריים בשוק האשראי והניתוק מבנק לאומי לאחר 18 שנה. נוסף לכך, חברת MAX בראשותו חתומה על הסכמים עם הבנקים הבינלאומי ודיסקונט, המשווקים גם הם ללקוחותיהם כרטיסי MAX, ובכך הוא העניק את ההזדמנות ליהנות מההטבות שמציע הכרטיס לא רק ללקוחות הבנקים האלה, אלא גם הוסיף לחברתו עוד מאות אלפי לקוחות פוטנציאליים.
בראייה קדימה נראה כי פאינרו לא יתחום את חברת MAX אך ורק לכרטיסי אשראי, אלא ייקח אותה עוד צעד קדימה, כך שתשמש כגוף פיננסי עצמאי שיציע שירותים ללקוחות פרטיים ועסקיים וירחיב את פעילותו עם העסקים הקטנים. על רקע ההערכות כי המשק צפוי לחזור לפעילות מלאה כבר בחודשי האביב של 2021, מעניין יהיה לראות כיצד ינהיג פאינרו את הקאמבק ואת המהלכים השיווקיים והמיתוגיים שנקטעו בגלל המשבר.
מקום 61: יהודה בן אסאייג - מנכ"ל קבוצת מנורה
יהודה בן אסאייג, מנכ"ל קבוצת הביטוח והפיננסים מנורה מבטחים פנסיה וגמל, הוא אחד המנכ"לים המוכרים והמוערכים בשוק ההון בישראל. אף על פי שהוא פועל בתחום שהעוסקים בו ידועים כאנשים זהירים הממעטים להופיע בתקשורת, בן אסאייג מעולם לא חשש לומר את דעתו. בעבר הזהיר מפני "דור של גמלאים עניים", ולפני כמה שנים התריע שהוא חושש מקריסת גוף פנסיוני גדול. על משבר הקורונה אמר בן אסאייג, שמנהל את אחת מקרנות הפנסיה הגדולות בארץ, שההתאוששות תהיה מהירה יותר ממה שחושבים.
מנורה מבטחים היא אחד הגופים הוותיקים בנוף הביטוח והפיננסים בישראל. היא נוסדה ב־1935 ומקיימת קשרים עסקיים עם יותר מ־1,500 סוכני ביטוח ברחבי הארץ, כך שהיא החברה הגדולה בישראל למוצרי פנסיה וגמל. מנורה מבטחים מנהלת נכסים עבור קרוב ל־2 מיליון עמיתים.
בשנת 2019 הביא בן אסאייג את חברתו לרווחי שיא, ואולי לכן נשאר אופטימי כשאמר עם פרוץ המשבר כי אם המשק ישוב לפעילות בתוך זמן קצר, הפגיעה בחברות הביטוח תהיה זניחה. בינתיים צמח המשבר המשקי לממדים גדולים בהרבה, אך בן אסאייג נשאר חיובי וניבא כי ההתאוששות תהיה מהירה מכפי שמניחים, על רקע העובדה שהציבור לא מיהר לפדות את חסכונותיו.
כמי שצלח בעברו משברים כלכליים וביטחוניים, אפשר לקבוע, לאור הרקורד שלו, שבן אסאייג ינצח גם את משבר הקורונה. ולא רק הרקורד: רווח כולל של 313 מיליון שקלים, שעליו דיווחה מנורה ברבעון השלישי של 2020, הוא אינדיקציה להתאוששות מבורכת.
