"אין לי כבר מה להפסיד": בתו השניה של עמוס עוז יוצאת להגנת אביה

גליה עוז, בתו של הסופר עמוס עוז עוררה סערה הציבורית שנוצרה בעקבות ספרה החדש, "דבר שמתחפש לאהבה", בו כתבה כי אביה נהג להתעלל בה בילדותה. פניה עוז, אחותה הגדולה שעד עכשיו נמנעה מלעשות זאת, העלתה הבוקר (רביעי) פוסט לחשבון הפייסבוק שלה, בו היא מגיבה לטענות ומדגישה: "לא למען זכרו הטוב של אבא, אלא למען החיים ובשם ערך האמת. אין לי ברירה מוסרית אחרת". 

"גם אין הרבה מה להפסיד. ה״מאמינות לה״ וה״מאמינים לה״ יישארו באמונתם. ה״מאמינים לה עכשיו עוד יותר״ לא נוגעים בי. הספקנים יוותרו כנראה עם ספק. אבל כל מי ש״לא היה שם״ בילדותה המוקדמת יידע כעת שאני, שהייתי שם, יודעת אמת אחרת. רבים ייתלו בפוסט הזה, או בשברי-משפטים ממנו, כדי להמשיך לקרוא לנו מאשימי-הקורבן, חונטה משפחתית, משת״פים וסריסים. שיקראו. קשה מאד יהיה לפצוע אותנו עמוק יותר מכפי שגליה כבר פצעה אותנו בעשר השנים האחרונות", הוסיפה. 

"לא הייתה ״שגרה של התעללות סדיסטית״, גם לא רגשית. לא ״אלימות יצירתית״, לא ״בבית היה טרור״, לא ״אירועים קשים רדפו זה את זה״ ולא ״את הסימנים הכחולים הסתרתי מאחורי שרוולים ארוכים, גם בקיץ״. כל המשפטים הללו הזרועים בספר הם תחבולה דקדוקית פשוטה ומזוויעה: הפיכת עבר חד-פעמי לעבר מתמשך. past perfect ל-past continuous. מ״הוא היכה אותי פעם״ ל״הוא נהג להכות אותי״, ול״הוא היה מכה אותי תמיד", טענה. 

את דבריה ביססה על העובדה כי "בתריסר השנים הראשונות לחיי ילדיה, אלון ויעל, לא היססה גליה להפקיד אותם כתינוקות, פעוטות וילדים בידי סבא עמוס וסבתא נילי", ותהתה: "איך לא רעדו היא ובן-זוגה עמית מפחד כשהירשו להוריי להוציא את ילדיהם מן הגן ובית הספר ברמת השרון לביתם ברמת אביב? ובשבתות, עוד בערד, התארחו אלון ויעל סופי שבוע שלמים לבדם. אינספור ימים ולילות בביתו של הפסיכופת והמשת״פית. עם חדר מיוחד לצעצועים, לפעמים עם בני הדודים מצד פניה, וסבא מספר ״סיפורים מהראש״ ומוודא גם שיתאהבו בספרי הילדים עליהם גידל את גליה ואותי".