עמך היא עמותת הסיוע הנפשי הגדולה והחשובה בישראל למען שורדי השואה. לכל ניצול יש סיפור אישי ומרגש שחובה להמשיך לספר גם לדורות הבאים, אבל השנה - מנכ"ל עמך הנוכחי יעקב ברודר מספר לראשונה בראיון ל"מעריב" גם על סגירת המעגל האישית שלו, עם כניסתו לתפקיד.
יעקב הוא בנו של מרדכי ברודר המנוח, אחד מניצולי "רשימת שינדלר" הקרויה על שמו של חסיד אומות העולם והתעשיין הגרמני אוסקר שינדלר, שהציל יהודים בשואה במסווה של עובדים שהיה זקוק להם למפעליו. מרדכי היה יליד קרקוב בפולין, שהגיע למפעל של שינדלר ממחנה פלאשוב. הוא היה גם זה שסייע לשינדלר, אז חבר המפלגה הנאצית, להימלט למערב אחרי המלחמה.
"שלוש שנים שהה אבי אצל שינדלר, ואף עבר איתו לצ'כיה לקראת סיום המלחמה", מספר ברודר. "לאחר השחרור, עת אבי הבריח יחד עם ניצולים נוספים סחורות מהצד הרוסי לאמריקאי, הוא פגש את שינדלר שוב בתחנת רכבת באוסטריה. לבקשת שינדלר, הבריח אותו אבי דרך היערות לצד האמריקאי".
יעקב עצמו הכיר את אוסקר שינדלר כילד: "בביקוריו בישראל, תמיד בא לבקר בביתנו בחיפה. כתלמיד בבית ספר בסמ"ת בחיפה, הבאתי את שינדלר להרצות בפני בני המחזור שלי על יחסי ישראל־גרמניה. בהמשך זכיתי לשאת את ארונו בהלוויה בירושלים, ולהגשים את הבטחת הניצולים לקרוא רחוב על שמו בישראל".
יעקב הוא מנכ"ל עמך בחצי השנה האחרונה. מאז הכיר את שינדלר בגיל 5, השואה הייתה חלק בלתי נפרד מחייו האישיים, אבל תפקידו הנוכחי הוא הפעם הראשונה שהיא גם חלק מחייו הציבוריים.
"לא דיברו אצלנו על הכל, אבל הוריי דווקא דיברו הרבה על השואה. אמי הייתה ניצולת מחנה השמדה, ולפני ששינדלר הגיע אלינו היא סיפרה לי מדוע היא מעריכה אותו כל כך, ושלה לא היה את המזל שהיה לאבא שלי להכיר אותו. ועדיין, היו דברים שלא דיברו עליהם אפילו אצלנו, ושנחשפתי אליהם רק אחרי מותם של הוריי. עם זאת, אמא שלי סיפרה אותם לילדים שלי, כי אליהם נפתחה יותר וגם בעדות המצולמת שבה תועדה לארכיון שפילברג. רק בשנה האחרונה צפיתי לראשונה בעדות שלה, שבה היא מספרת, לראשונה, שאחרי ששוחררה על ידי הצבא הרוסי, חיילים רוסים אנסו אותה והעבירו אותה לעבודות כפייה".
האחריות על הזיכרון
עמותת עמך מעניקה טיפול נפשי ותמיכה חברתית לכ־20 אלף ניצולי השואה ובני משפחותיהם באמצעות 15 מרכזים ברחבי הארץ. העמותה מטפלת גם במצוקות הדור השני, אבל ברודר מדגיש: "קודש הקודשים של העמותה הם השורדים עצמם שעדיין חיים בינינו. הם פשוט ניסו לפעמים להגן עלינו, בני הדור השני, כדי לא להעכיר את נפשנו. בתחילת הדרך הם גם התביישו לספר, כי האשימו אותם שהם הלכו כצאן לטבח. רק כששינדלר הגיע ארצה והתקשורת החלה להתעניין בסיפור, אבא התחיל לדבר".
ברודר מספר שהספר והסרט עטור הפרסים של סטיבן שפילברג מ־1993 הכניסו ללבו של האב מרדכי גאווה והתרגשות אין קץ. הוא מספר שלאחר שהגיעה לארץ גם אמילי שינדלר, אלמנתו של אוסקר, כדי להצטלם עם השורדים לסצנת הסיום של הסרט ליד קברו, ביקש ממנו אביו לפעול כדי להעניק גם לה את תואר חסידת אומות העולם. ואכן, לאחר מסע שכנועים שערך אצל נשיא המדינה דאז עזר ויצמן והנהלת יד ושם, כך נעשה לאחר מספר שבועות.
זאת ועוד, אחרי הקרנת הסרט אמר האב מרדכי ליעקב: "השורדים הבטיחו לשינדלר בכתב: 'אם נישאר בחיים ותקום מדינה ליהודים, נקרא רחוב על שמך', כשכולנו חתמנו ונתנו לו, אבל ניסינו ולא הצלחנו".
יעקב עבר למסע שכנועים בעיריית חיפה, עיר מגורי הוריו, ובעקבותיו ערים רבות נוספות הצטרפו ליוזמה. נס ציונה הייתה העיר הראשונה, ולאחר שנתיים גם חיפה קראה רחוב על שם אוסקר שינדלר - ומרדכי זכה להיות זה שהסיר את הלוט מעל השלט.
"רבים מבני הדור השני מבקשים לעזור לניצולים להמשיך לספר את הסיפור גם עכשיו, כשההורים אינם או מבוגרים מדי, ויש היום סדנאות שמסייעות בכך. הזיכרון של השואה לעולם, ולא רק לעם היהודי, הוא קריטי, וגם אני חושב שעלינו להמשיך את המורשת והזיכרון ככל שנוכל לצד הטיפול הנפשי גם עבור בני הדור השני. ההורים שלי נאחזו בחיים.
"בלילה הייתי שומע אותם צועקים, אבל הם לא ויתרו, זה היה הניצחון שלהם וזאת מורשת שההורים שלי הנחילו לי מלידתי. גם שמדינה היא לא מובן מאליו, וגם שצריך לעשות הכל כדי שנהיה חברת מופת וטובים יותר".