ארוסתו של דולגופיאט על סערת החתונה: "מדברים על זה, לא חשבתי על גיור"

את גמר תרגיל הקרקע, שבו זכה שלשום ארטיום דולגופיאט במדליית זהב באולימפיאדת טוקיו, ראתה בת זוגו מאשה סאקוביץ' בביתם המשותף בנתניה. "הסתכלתי בערוץ באנגלית כדי להבין את מה שאמרו שם", היא משחזרת. "התחילו להופיע ספורטאים, ואז הגיע תורו של ארטיום. היה מופע טוב והתחלתי לחכות לציונים של האחרים כדי להבין מה קורה. ואז הגיע הרגע שבו הבנתי שהוא הראשון. הרגשתי שמחה, אבל נראה לי שעוד לא עיכלתי את זה עד הסוף. קשה להאמין שזה אכן קרה, אלה תחושות לא מובנות. כשאפגוש אותו (השניים אמורים להיפגש היום עם שובו מטוקיו – א"ש), כנראה יהיה לי יותר קל לעכל את הסיטואציה הזאת".

אמו של ארטיום דולגופיאט בביקורת נוקבת: "המדינה לא נותנת לו להתחתן"

האמנת שיחזור עם מדליה?
"תמיד האמנתי בו, אבל לפני האולימפיאדה לא הייתי יכולה להיות בטוחה ב־100% שאכן יחזור עם מדליה. תמיד אמרתי לו: 'אתה מסוגל וצריך להילחם על כך'. הייתה אמונה שהוא יכול לחזור עם מדליה. במשך שבוע התחרויות לקחתי מאוד ללב, מאוד לא הייתי רגועה, כל השבוע הייתי בתחושה לא רגילה. בלילה האחרון כל הזמן התעוררתי, רציתי לדבר איתו, להגיד את המילים הנכונות, להרים לו את המורל. כל הלילה הסתכלתי על השעון וחיכיתי שהוא יתעורר. לפני הגמר אמרתי לו שאני מאמינה בו, שהוא צריך לעשות מה שעשה מיליון פעמים, ושהוא מסוגל".

מה הרגשת כשראית אותו על הפודיום?
"כשדגל ישראל עלה, זה היה הרגע המאושר ביותר. זה היה רגע היסטורי וזה היה רגע שהצטלם יפה. הסתכלתי על העיניים של ארטיום והבנתי שהוא צריך לנוח, הוא נראה מאוד עייף. כבר דיברנו הרבה פעמים מאז הזכייה. גם ארטיום בהתחלה לא עיכל את זה עד הסוף. אתמול בערב הוא כבר התחיל לעכל את גודל המעמד. אני כבר רוצה לראות אותו, מאוד מתגעגעת אליו, כבר שבועיים לא התראינו".
צמודים לטלפון

סאקוביץ', 25, נולדה בבלארוס. "ארטיום ואני נפגשנו במינסק בדצמבר 2015", היא מספרת. "למדתי באוניברסיטה מתורגמנות בשפות אנגלית, ספרדית ואיטלקית, ואילו ארטיום הגיע עם הנבחרת לאימונים".

איפה נתקלתם זה בזה?
"הם אכלו במסעדה, וגם אני הייתי שם עם חברה מהאוניברסיטה. איכשהו התחלנו לדבר, אני אפילו לא זוכרת מי התחיל לדבר עם מי. אחר כך הם טסו חזרה לישראל, ואנחנו המשכנו להתכתב, לצלצל אחד לשני, והפכנו להיות חברים טובים. כשהייתה לי חופשה מהלימודים, ארטיום הזמין אותי לישראל. הגעתי לחופשה של שבועיים, ואז כבר הקשר התפתח לקשר רומנטי והתחלתי לטוס כל כמה חודשים לישראל וחזרה למינסק. רק אני טסתי אליו כי ארטיום היה צריך להתאמן. לא הפרעתי לו, הבנתי שזה בלתי אפשרי שהוא יטוס, לא בזה הוא היה צריך להתעסק".

מאוד לא פשוט לנהל קשר רומנטי בצורה כזאת.
"נכון, זה מאוד קשה מכל הבחינות. במשך שנתיים כל הזמן היינו צמודים לטלפון, דיברנו בכמויות כאלה שאני לא יודעת אם זה נורמלי".
בשנת 2018 סיימה סאקוביץ' את לימודיה באוניברסיטה והגיעה ארצה בעקבות אהבתה. כיום השניים מתגוררים קרוב לווינגייט, שם הוא מתאמן. "המטרה שלי הייתה לסיים את האוניברסיטה ולהיות עם ארטיום", היא אומרת.

מאז הזכייה של דולגופיאט, עלו יחסיו עם סאקוביץ' לכותרות לאחר שאמו, אנג'לה בילאן, נשאלה בתוכניתם של בן כספית ואריה אלדד ב־103FM מתי הוא יביא לה נכד, וענתה: "צריך להתחתן, מדינה לא נותנת להתחתן. יש לו ממינסק חברה, שלוש שנים גרים, אבל לא יכול להתחתן. צריך לצאת כי החברה לא מפה, ולצאת לא נותנים בגלל הספורט, וגם כי בלארוס סגורה". לאחר מכן אישרה באותו ראיון כי לפי ההלכה, דולגופיאט עצמו אינו יהודי, מפני שהיא אינה יהודייה, בעוד אביו כן יהודי.

בלי להתכוון, עוררו דבריה של האם סערה תקשורתית, כשבין היתר, שר התיירות יואל רזבוזוב מחה על היחס שלו זוכים ישראלים שאינם יהודים לפי ההלכה ולכן לא יכולים להתחתן בארץ. כמו כן, יאיר גולן, סגן שרת הכלכלה והתעשייה, צייץ: "ארטיום דולגופיאט טוב מספיק להביא לנו מדליית זהב ולא טוב מספיק להיות אזרח שווה. הגיע הזמן לנישואים אזרחיים בישראל".

"אין לי שורשים יהודיים. למען האמת, עדיין לא חשבתי על גיור. לא דנו בזה", אומרת סאקוביץ' עכשיו. "כמובן שאנחנו מדברים על חתונה, אבל בטח שלפני האולימפיאדה זה לא היה הזמן המתאים לנסוע לאנשהו ולהתחתן. היו ימים עמוסים של אימונים. אפילו חצי שנה לפני האולימפיאדה, בן אדם לא יכול להתחיל להתעסק בכך מכל הבחינות. זה לא עמד על הפרק לפני האולימפיאדה. אנחנו כאמור מדברים על זה, אבל בטח אי אפשר להפסיק לו את האימונים והתוכניות בגלל חתונה. עכשיו אלה הרגעים החשובים של חייו, הוא נלחם על הדברים החשובים בחייו, אי אפשר בכלל לומר לו 'בוא נטוס לאנשהו להתחתן'. אני מבינה מה זה ספורט מקצועני, וזה ממש בסדר מבחינתי. זה יקרה כמובן אחרי האולימפיאדה, אבל קודם כל צריך להירגע ממה שהיה".

בלי הסחות דעת

בינתיים סאקוביץ' מקדישה את זמנה ללימודי עברית ולתמיכה בבן זוגה. "אני תומכת בו באופן מורלי, מאוד מחזקת אותו, כמו אצל כל זוג", היא מספרת. "זה לא פשוט לחיות עם ספורטאי. זה המון לקחת ללב, ולא בגלל שהוא טס ומשאיר אותי לבד, לא בגלל שחסרה לי תשומת לב. כשהוא נמצא בתחרויות, כשהוא מתאמן, האימונים שלו מאוד לא פשוטים, יש עליו עומס גדול מאוד, ואני מאוד דואגת לו. מה שחשוב לי זה שהוא ירגיש טוב מורלית ופיזית. הדבר העיקרי שמעניין אותי הוא המצב שלו. מדליה זה כמובן טוב, אבל הדבר הכי חשוב בשבילי זה שהוא יהיה בריא, שלא ייפצע כשהוא עושה תרגילים מאוד קשים ומסובכים".

את כבר מבינה בענף שלו?
"כמובן, מאז שהתחלנו להיות זוג התחלתי לעקוב, להסתכל על תחרויות. אני מכירה את כל הספורטאים בשמות שלהם. אני לא משערת לעצמי שאפשר שבת זוג לא תבין בתחום שבן זוגה עוסק בו".

את נוסעת עמו לתחרויות?
"לא, וזו הייתה החלטה שלנו. אני לא רוצה שהוא ידאג ויחשוב איפה אני בחו"ל, באיזה מלון, אם לא הלכתי לאיבוד. לא רוצה שיהיו דברים שיסיחו את דעתו. זאת ההחלטה שלנו שהוא ייסע בלעדיי. ארטיום נוסע לעבודה, והוא לא צריך הסחות דעת".

 לא קשה לך לבד בארץ?
"ישראל היא מדינה מאוד טובה. אני מרגישה שהכל הצליח לי פה. אני כמובן מתגעגעת למשפחה שלי. אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי. אנחנו רוצות להיפגש, ואני מקווה שניפגש בקרוב. לא רציתי לנסוע לפני האולימפיאדה, להשאיר את ארטיום לבד. המשפחה שלי מאוד אוהבת את ארטיום, עוקבת אחריו. הם נפגשו איתו ויש לנו יחסים מצוינים. יש לי גם קשר טוב עם ההורים של ארטיום. אני ואמא שלו עושות פילאטיס יחד. לפני הגמר העדפנו לא לדבר על התחרות כדי לא להלחיץ יותר אחת את השנייה".

לסאקוביץ' קשה לספור את השעות עד למפגש עם דולגופיאט. "אני רוצה לראות אותו, לחבק אותו ולהגיד לו שהוא הכי טוב, ולהגיד לו שינוח, כי הוא ממש זקוק לזה", היא אומרת. "אני גם רוצה להודות לכולם על כך שעודדו את ארטיום בתקופה הזו, לאנשים שקמו בארבע בבוקר כדי לראות תחרויות. אני בטוחה שזה לא ההישג האחרון של ארטיום. זו רק ההתחלה שלו".