בכל הנושא הקשור להגשת תלונות על עבירות מין, נראה כי ישראל צועדת צעד אחד קדימה ושתיים אחורה. בחודש יולי הודיע השר לביטחון פנים, עמר בר לב, כי יימנה יועץ מיוחד נגד האלימות נגד נשים ויחד הם יבחנו את הליך הגשת התלונות. "אני מבין שהגשת תלונה על עבירת מין הוא תהליך כואב הדורש כוח נפשי רב", אמר אז בר לב.

ההצהרה של בר לב הייתה חשובה ביוחד במדינה שבה יש מערכת שאינה מאפשרת לנפגעי עבירות מין להגיש תלונות באופן בטוח ויעיל. בתחקיר של הקליניקה לפמניזם ומשפט ברשות עורכת דין ורדית אבידן מאוניברסיטת חיפה, בחודש יוני האחרון, עלה כי משטרת ישראל לא מטפלת נכון במקרים של עבירות מין או בנשים שמגישות תלונות על עבירות מין.

גם בקרב ארגוני הנשים עולים תלונות אודות הטיפול בתלונות בעבירות מין. "נטושות היא המילה שמגדירה את היחס שאנחנו מקבלות מדינה. המשטרה מאשימה אותנו, גברים אלימים משוחררים בקלות לבתיהם וממשיכים לפגוע בנשים, הרשויות משחררותת אנסים שבספק יענשו אם יבצעו עבירה נוספת", הן טוענות. 

אתמול עורר השר, אלעזר שטרן, סערה לאחר שטען כי בימיו כראש אכ"א בצה"ל גרס תלונות אנונימיות שהגיעו לשולחנו. בהמשך הדגיש שטרן כי לא דלתו הייתה פתוחה תמיד לקבלת תלונות והבעיה היא רק בקובלנות המוגשות בצורה אנונימית.

אלעזר שטרן (צילום: הדס פרוש , פלאש 90)
אלעזר שטרן (צילום: הדס פרוש , פלאש 90)


אולם, בהרבה מקרים הקורבנות אינם מרגישים שהם אינם יכולים להתלונן באופן בטוח בכל הנושא של עבירות מין, בייחוד בצה"ל, שם היחסים בין הפקודים למפקדים הוא היררכי, והקורבנות חשים לפעמים "שלא כדאי" להגיש תלונה כי ספק ויזכו לצדק אמתי. מנתוני איגוד ומרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית עולה כי כ-84 אחוז מכלל מקרי עבירות המין שהגיעו לידי פרקליטות המדינה בשנת 2019 נסגרות. רק ב-16 אחוז מהמקרים הוגש כתב אישום, שמונה אחוזים מהם נגד אונס. 

לכן, גם אם שטרן לא התכוון ספציפית לתלונות אנונימיות על תקיפה מינית, היה אפשר לפרש את מילותיו ככאלה. כמו כן נראה כי הודאתו מעידה על חוסר הבנה עמוק במציאות של קורבנות עבירות המין. בשורה התחתונה, אם הרשויות לא יבינו את המציאות הזאת, הן לא יכולות לבצע את השיפורים הנדרשים בטיפול בנפגעים ובתלונות שלהם. 

מבלי לבצע את השיפורים הנדרשים ולהפוך את התהליך לייעל ובטוח, אנחנו לא יכולים לצפות שאף אחד יגיש תלונה בשמו.