"תשליך ומחילה הם לא רק של העדה האתיופית, כל אחד יכול להתחבר לזה"

חג הסיגד, שיצוין מחרתיים, 4 בנובמבר, הוא מנהג עתיק יומין של בני העדה האתיופית הכולל בין היתר צום, טהרה והתחדשות, וטקס חידוש הברית בין העם לאל. כמדי שנה, גם השנה, לציון החג, ייערך טקס הברכות הממלכתי בטיילת ארמון הנציב בירושלים בהשתתפות נשיא המדינה יצחק הרצוג, שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו־שטה ויו"ר התאגיד הממלכתי, המרכז למורשת יהדות אתיופיה, ד"ר שמחה גתהון.

בנוסף, ישודרו ברכות מצולמות של ראש הממשלה נפתלי בנט ושר התרבות והספורט חילי טרופר. אלא שהשנה, מלבד הטקס הממלכתי, צצות לאחרונה עוד ועוד יוזמות של גופים וארגונים שמנסות להנגיש את החג הזה לכלל הציבור.

אחת היוזמות, למשל, היא של עמותת "חברים בטבע", העוסקת ביצירת מרחבים ומפגשים קהילתיים רב־תרבותיים ונתמכת בין השאר על ידי קרן שח"ף. זו השנה השנייה שהעמותה הדפיסה את ההגדה של הסיגד כדרך לזכור ולציין את החג במסגרת משפחתית. ההגדה מיועדת למשפחות וקבוצות באשר הן, ממוצא אתיופי או מוצא אחר, דתיות או חילוניות. "השנה הדפסנו כ־2,000 הגדות", מספרת יובי תשומה־כץ, יו"ר העמותה. "פרסמנו זאת ברשתות החברתיות, ואנשים יכולים ליצור קשר ונשלח להם. כמו כן, יצרנו קשר גם עם גופים, חברות, רשויות ומוסדות שהזמינו את ההגדות מאיתנו".

איך נולד הרעיון?
"כל הרעיון שמאחורי הסיגד מועבר כיום בעל־פה, אין משהו מרוכז וכתוב עם כל הדברים והברכות. בישראל ניתן לחגוג חג זה כהלכתו אם עולים לירושלים, ורצינו לייצר למשפחות אפשרות לחגוג זאת גם במסגרות ביתיות. בהגדה כתובים ברכות וטקסים בצירוף הסברים עליהם. ישנו מידע על החג וגם על יהדות אתיופיה. כדי שהטקס יהיה כהלכתו, צריך לשמוע את הברכות בשפת המקור, שפת הגעז. לצורך כך הקלטנו את הברכות, וישנו ברקוד שעל ידי סריקתו אפשר לשמוע אותן, לצד תרגום לעברית".

מדוע ייעדתם את ההגדה גם למי שאינו יוצא אתיופיה?
"אני חברה בגרעין הקהילתי־משימתי בגדרה. חצי מהאנשים בגרעין הם יוצאי אתיופיה, חצי לא. אנחנו כל פעם הולכים לאירועים הגדולים של היישוב, והרגשנו שהיינו רוצים לעשות משהו ברמה הקהילתית כדי לאפשר לכולם להבין את החג: גם למשפחות שלא נוסעות לירושלים לחגוג; גם למי שאינו יוצא אתיופיה; וגם ליוצאי אתיופיה שלא חגגו זאת באתיופיה, ואין להם מושג. הבאנו מתנה לעם הזה, את החג הזה, והוא יכול להיות של כולם. שלשום, למשל, הייתי עם קבוצה של צעירים שרצו לחגוג את החג, ביניהם לא רק יוצאי אתיופיה. הבאתי את ההגדות, כל אחד הביא את האוכל שלו, וכשדיברנו על התוכן, אז כל אחד הביא את הזהות שלו".

את חושבת שזה אכן יכול להפוך לחג שכלל הציבור הישראלי יציין?
"יש התעניינות, אבל ייקח זמן עד שזה יוטמע. בחג המקורי עולים להר ועושים שני דברים מרכזיים: יש אבן על הראש שאת מביאה עמך ובהר מורידה אותה ועושה תפילה פנימית ומבקשת שדברים שאת לא רוצה, שמכבידים עלייך, ירדו ממך. כמו כן, במעמד הזה מחדשים שוב את הברית בין אלוהים לעם ובין מי שהגיע לשם. בטקס שעשיתי עם החבר'ה הצעירים, כל אחד כתב על אבן את מה שהוא רוצה להשליך, קראנו את עשרת הדיברות, וגם היה טקס מחילה בין אדם לחברו. תשליך ומחילה הם לא רק של העדה האתיופית, כל אחד יכול להתחבר לזה".

מקבלים כוח

בשנת 2008 התקבל בכנסת חוק הקובע את הסיגד כחג רשמי של מדינת ישראל וכיום בחירה במקומות עבודה. לאחר שבשנה שעברה התקיים הטקס הממלכתי לציון הסיגד במתכונת מצומצמת בשל הקורונה, בחג הקרוב הוא ייפתח לקהל, בהתאם לתו הירוק. הטקס מנוהל על ידי התאגיד הממלכתי, המרכז למורשת יהדות אתיופיה, ומרכז ההסברה, המטה לטקסים ולאירועים ממלכתיים, בשיתוף משרד התרבות והספורט ומשרד העלייה והקליטה.

"יש לנו במהלך כל השבוע פעילות הקשורה בחג", מספר גשאו מסלה, מנהל שותפויות חברתי־קהילתי במנהל חינוך, נוער וקהילה של עיריית בית שמש. "התחלנו כבר ביום ראשון בפעילות בבתי ספר, בגנים ובתנועות הנוער בנושא משמעות חג הסיגד. האירוע המרכזי יתקיים מחר, 3 בנובמבר, במועדון קהילתי, ובו יהיו הסבר על החג, דוכנים, מוזיקה ואוכל מסורתי. אנחנו עושים זאת כדי לחבר את כלל התושבים - ולא רק את יוצאי אתיופיה - לחג הזה. אני מרגיש שאנשים מתעניינים, רוצים לדעת, מגיעים. חשוב שכל האנשים יכירו את המורשת של יהדות אתיופיה".

"בשנים האחרונות, מעבר לחגיגות הייעודיות ליוצאי אתיופיה, אנחנו משקיעים המון מאמצים לשתף בכך את שאר הקהילות העולות מהמדינות השונות", מוסיפה רוחמה אפשטיין, פרויקטורית לעידוד עלייה במחלקת הקליטה של עיריית בית שמש. "ב־10 בנובמבר, למשל, נערוך פעילות מיוחדת לחג הסיגד בתוך אולפן מבוגרים לעולים חדשים דוברי אנגלית שהגיעו השנה לארץ, וחלקם ייחשפו לחג הזה בפעם הראשונה. המטרה היא שלא יהיה כאן מצב שכל עלייה חוגגת את החגים שלה באופן נפרד, אלא להראות שהעם היהודי הוא עם מיוחד, והשמחה של עולי אתיופיה היא לצורך העניין גם שמחה של עולים מארצות הברית. חשוב שכל עולה בישראל יכיר את החג הזה וידע מהו. אני לא יודעת להגיד לך לאן זה יתפתח, אבל השאיפה היא שכולם יציינו את היום הזה באיזשהו אופן".

לבני וקנין, אחראי נושא פיתוח שותפויות וגיוס משאבים בעמותת "דרך כפר - יוזמות חינוך", שעוסקת בהכשרה של מחנכים וצוותי ניהול תוך התמקדות בעבודה עם נוער בסיכון, יש חזון שחג הסיגד יהפוך בעתיד לנחלת הכלל. "לעמותה שלנו יש שלוש מכינות המקיימות כל שנה פעילות לכלל הציבור בחג הסיגד", הוא מספר. "מכינות "ימין אורד" וניצוץ" בחצור הגלילית יקיימו אירוע ב־4 בנובמבר; ואילו המכינה לצעירות בקיבוץ מרחביה תקיים פעילות ב־3 בנובמבר לכל תושבי עמק יזרעאל. רוב החניכים במכינות הם יוצאי אתיופיה. הם לומדים על המורשת, המשפחה, על מה שהוריהם עברו בדרך ארצה. הם לומדים על החג ומשמעותו, ואז עושים אירוע לכלל התושבים על מנת להסביר על החג, מה הוא מסמל. יש גם שירים, ריקודים, דוכנים שהחניכים מפעילים ואוכל מסורתי. כל זאת על מנת להנגיש לכולם את החג ולתת לאנשים הזדמנות להכיר את התרבות המפוארת של יוצאי אתיופיה. זה כמו במימונה של המרוקאים, שכולם מגיעים, לא משנה מאיזה אזור".

בכל זאת, הסיגד עדיין לא השתרש כמו המימונה.
"המימונה לא הפכה ביום אחד למה שהיא כיום. גם למימונה לקח שנים עד שהיא הגיעה לאן שהגיעה. חג הסיגד תופס תאוצה משנה לשנה, יותר ויותר אנשים מגיעים ומדברים על זה. גם החניכים מקבלים המון עוצמה וכוח מההנגשה של התרבות שלהם לחברה הישראלית".

לחגוג ביחד

"בתקופה הזו של חג הסיגד יש המון פניות אלינו מבתי ספר, מהצבא, מארגונים וגם מאנשים פרטיים שמבקשים שיגיעו אליהם מתנדבים שיספרו על החג, המנהגים, איך נהגו לחגוג באתיופיה, איך נוהגים לחגוג בישראל", מספרת רבקה גרד, רכזת מיזם "סיפור על הדרך" בחברה למתנ"סים הארצית.

המיזם, שקיים משנת 2015 ונועד לספר את הנרטיב של יוצאי אתיופיה ואת סיפור עלייתם, מתקיים במהלך כל השנה, אך המוקד העיקרי שלו הוא בשבוע שסביב חג הסיגד. "במהלך כל השבוע יש לנו למעלה מ־100 מפגשים", מספרת גרד. "מתנדבים יוצאי אתיופיה, דור ראשון ודור שני, מגיעים לבתים פרטיים, למתנ"סים, לארגונים, מספרים את הסיפור האישי שלהם ומספרים על חג הסיגד ועל מנהגיו".

"בדיוק עכשיו סיימתי שיחה עם תלמידות מבית ספר באשקלון שהגיעו לביקור והסברתי להן שחג הסיגד הוא לא רק החג של יוצאי אתיופיה", מספרת גאולה הדראי, מנהלת אתר תיירות חינוכית בכפר ביתא ישראל - חקלאות, קהילה וחוויה אתיופית בקריית גת. "אומנם זה יום שיהודי אתיופיה ציינו בגלות במשך 2,500 שנה, אבל זה חג של כל עם ישראל. אני רואה בשנים האחרונות ממש תאוצה גדולה בכל הקשור בחג הזה, אני הולכת להרצות בבתי ספר ובארגונים שונים, וכל החודש הזה עמוס אצלי. הרבה בתי ספר מגיעים אלינו כדי להבין את המהות של היום הזה ואת המורשת וההיסטוריה של יהודי אתיופיה. ישראלים עדיין לא כל כך מכירים את העבר של יהודי אתיופיה, והמטרה היא להנגיש את התרבות והמורשת הזאת לחברה הישראלית".

מה החזון שלך?
"השאיפה היא שכולנו נחגוג את החג הזה, שזה יהיה החג של כולם ולא רק החג של יהודי אתיופיה. שעוד כמה שנים לא יגידו לי 'בואי ספרי על החג שלכם', אלא 'בואו נחגוג אותו ביחד'".

היום תתקיים במרכז הקהילתי באופקים חגיגת חג הסיגד במעמד ראש עיריית אופקים, איציק דנינו, שתכלול תפילות של קסים, הסברים על מנהגי החג, הופעת אמן וגם אוכל מסורתי. "נתחיל מזה שזה לא 'החג שלנו', אלא מראש זה חג של כל עם ישראל שמופיע בספר עזרא ונחמיה", אומר טלהון ימהרן, רכז קהילת יוצאי אתיופיה בעיריית אופקים.

אבל לא כולם מציינים אותו.
"לא רבים מציינים אותו. גם בקרב הקהילה של יוצאי אתיופיה, ובעיקר הקהל הבוגר מכיר את החג. אנחנו עושים את האירוע הזה כבר הרבה מאוד שנים במטרה לחשוף את היום הזה לכלל האוכלוסייה, כדי שאנשים יאמצו אותו וידעו עליו. קצת קשה לי להאמין שכולם באמת יתחילו לציין את היום הזה כמו שמציינים מימונה, אבל לפחות שיותר ויותר אנשים יכירו את היום הזה והמנהגים שלו. אני כן רואה יותר התעניינות, למשל בבתי ספר מזמינים את בני העדה להרצות, אבל זה עדיין רחוק מכך שכולם יתעניינו".