עד היום, חוקרים שביקשו לבדוק את נושא האקלים בשיא תקופת הקרח האחרונה במזרח התיכון, לפני כ־20 אלף שנה, נאלצו להסתמך על מידע עקיף, אשר נאסף ממערות נטיפים, אגמים, שאריות צמחייה קדומה ועוד. לאחרונה התפרסם מחקר מדעי, שבדק את התקופה באמצעות מודלים אקלימיים המדמים את התנאים אשר שררו אז.
המחקר נערך בידי ד''ר אסף הוכמן מהאוניברסיטה העברית וד"ר פטריק לודוויג מהמכון הטכנולוגי בקרלסרוהה, גרמניה, והוא התפרסם בכתב העת המדעי Environmental Research Letters.
לפי תוצאות המחקר, עלייה בשכיחות הסופות, לצד ירידה בכמות הגשם ופיזורו לאורך כל העונה - ככל הנראה אפשרו את המעבר של בני האדם ליישובי קבע וחברה חקלאית. המזרח התיכון וארץ ישראל שימשו כמסדרון היבשתי העיקרי להגירת בני אדם קדומים מאפריקה לכיוון אירופה ואסיה, כחלק מתהליך של מעבר מחברה של ציידים לקטים לחברה של יישובי קבע וחקלאות, ואכן העדויות הראשונות לתרבויות חקלאיות נמצאו באזורנו.
החוקרים עשו שימוש במודלים המאפשרים לערוך השוואה בין תנאי מזג האוויר אז והיום, במשתנים כמו טמפרטורה, אידוי, גשם, שכיחות הסופות ועוצמתן. מהתוצאות עולה כי שינויים דרמטיים ביחס שבין כמויות הגשם והאידוי (כלומר, פחות אידוי לאורך השנה ובעיקר בקיץ כתוצאה מטמפרטורה נמוכה יותר מהיום בכ־5 מעלות) בשיא עידן הקרח האחרון, הובילו להיווצרות אקלים רטוב ונוח יותר לבני אדם.
ד''ר הוכמן מסביר: ''סופות החורף באותה העת היו ככל הנראה שכיחות יותר לעומת ימינו, אך עם פחות גשם בכל סופה. כלומר, הגשם היה מפוזר יותר על פני העונה, זאת בניגוד לסופות קצרות ועצימות שאנו רואים בשנים האחרונות וחוזים כי יימשכו גם בעתיד. הבנה טובה יותר של אקלים העבר והקשר שבין האדם לאקלים ולסביבתו הטבעית באלפי השנים האחרונות - מסייעת בהערכות לשינויי האקלים בהווה ובעתיד".