בנימין הורגן נכח שלשום בבית המשפט הצבאי סאלם שבשומרון, בעת שהמחבל שרצח את אשתו אסתר הורגן ז"ל נידון למאסר עולם. "שלשום היה יום ארוך", מתאר הורגן, 53, אב לשישה וסב לנכדים מהיישוב טל מנשה שבשומרון. "לאחר שהסתיים נושא המשפט, יש תחושה של הקלה שאנחנו כבר אחרי, שלא נצטרך יותר להתעסק עם המחבל ונוכל להתעסק עם דברים שחשובים לנו באמת, דברים של בנייה ועשייה".
אסתר הורגן ז"ל, 52 במותה, נרצחה בפיגוע טרור פלסטיני בצפון השומרון ב־20 בדצמבר 2020. המחבל מוחמד כבהא ארב לה ביער ריחן, בסמוך לביתה, בעת שיצאה לשם כדי לרוץ. "מדובר במקרה המזעזע את הנפש. רוע בלתי נתפס", הוגדר המקרה על ידי בית המשפט במעמד גזר הדין שלשום.
עבור בני משפחתה של אסתר הורגן, תקופת המשפט הייתה כצפוי לא פשוטה. "בכל פעם שהיה דיון בבית המשפט, נזרקנו לתוך הפיגוע עצמו עם תיאורים מפורטים וקשים של הרצח האכזרי", מתאר בנימין הורגן. "זה בוודאי קשה, אבל היינו חייבים לעבור את זה כדי שהצדק ייעשה וכולם ידעו שככה הם אויבינו".
איך התמודדת עם נוכחות הרוצח באולם?
"החלטתי בשלב מאוד מוקדם שאני מתעלם ממנו לחלוטין. הגעתי למשפט כדי לייצג באולם בית המשפט את אסתר, את המשפחה, את הקהילה ואת כל ישראל. להראות שאנחנו שם, שאנחנו ממשיכים, וגם כדי להוסיף פן אנושי לתהליך משפטי שבסך הכל הוא מאוד טכני. הרוצח עצמו לא עניין אותי: לא להסתכל עליו, לא לדבר אליו. כמו שכתבו השופטים, במעשיו הוא הוציא עצמו מהחברה האנושית".
לפני ואחרי
השניים היו נשואים 31 שנים. "כשהכרנו אני הייתי חייל, היא הייתה סטודנטית", הוא מספר.
מה אתה זוכר מהבוקר של הירצחה?
"ראיתי אותה בפעם האחרונה כשיצאתי מהבית באותו בוקר. היא עוד ישנה. יצאתי לעבודה, וכשחזרתי מהמשרד והיא לא נמצאה, חיפשנו אחריה במשך שעות. בשתיים לפנות בוקר נכנסו ראש המועצה ורב היישוב כדי להודיע לי ולמשפחה שגופתה נמצאה. זה היה שוק. אף אחד לא מדמיין שהוא יחזור יום אחד הביתה, והאישה שאיתה חלק את החיים במשך יותר מ־30 שנה תירצח בלי רחמים. זה כמובן קשה ביותר. יש את החיים שלפני ואת החיים שאחרי".
איך התמודדתם עם הטרגדיה?
"הרצח כמובן השפיע מאוד על החיים של כל המשפחה, בעיקר כי אסתר הייתה מאוד משמעותית ופעילה. אסתר השפיעה על החיים שלנו באופן מהותי, והחוסר שלה מורגש בכל רגע ורגע. עם זאת, נשארנו משפחה מאוחדת ותומכת, ולא רק משפחה, אלא גם קהילה וחברים. אנחנו משתדלים כולנו להמשיך את דרכה: אנחנו רוצים להרבות בטוב, ליהנות מהחיים, להרבות בשמחה לכל הסובבים אותנו, לא ליפול לדיכאון, לעצבות ולדכדוך שיובילו אותנו כמובן למקומות לא טובים".
"בכך אנחנו מרגישים שאנחנו גם מכבדים את זכרה של אסתר וגם ממשיכים את דרכה, כי היא הייתה אישה שמחה, אוהבת חיים, אוהבת טבע, אוהבת אנשים, וגם פעלה לטובת הזולת לאורך כל חייה. הבנתי מהר מאוד שאפשר ליפול לתחושות של קורבנות או של מסכנות ולהגיע משם עד כדי שבירת הרוח לגמרי ונפילה לדיכאון. זה לא הכיוון שרציתי לא לעצמי ולא לילדים, ובוודאי זה לא הכיוון שאסתר הייתה רוצה. תמיד חשבתי שהפסוק 'ובחרת בחיים' הוא פסוק תמוה כי ככה הרי זה אמור להיות. אבל לאחר הרצח הבנתי שיש סיטואציות שבהן הבחירה בפסוק הזה לא פשוטה, אבל היא מחויבת המציאות, וזו הדרך הנכונה".
"לפני כשנה הגעתי למפגש בין יהודים לערבים בגוש עציון, כחלק מסעודת איפטר משותפת לרגל סיום צום הרמדאן היומי", מוסיף הורגן. "במפגש פגשתי אנשים טובים - פלסטינים וערבים ישראלים - וכולם התחלחלו מהמעשה ורצו להביע תמיכה. יש אנשים טובים בכל מקום בחברה, ואני רוצה לקוות שהם הרוב המוחלט. אבל לצערנו יש בחברה הפלסטינית יותר מדי אנשים שכל מה שהם רואים זה הרס, חורבן והרג, והם מוסתים על ידי הרשות הפלסטינית בדיוק לכיוון הזה. לכן חייבים לפעול נגד ההסתה ולחזק את אלה שאינם נכנעים לה".
רגישות עליונה
בפברואר האחרון הורגן התחתן בשנית עם דלית חבר. "דלית, גם היא בת 53, בדיוק באותו גיל כמו אסתר. הן נולדו כמעט באותו יום, וגם היא אמנית", הוא מספר. "לאחר הפיגוע דלית מאוד התרגשה מהסיפור וציירה את דיוקנה של אסתר. היא ניסתה בכל מיני דרכים להעביר את הציור שלה ליישוב או למשפחה, אבל שום דבר לא עלה בידה, עד שמישהי יעצה לה ליצור איתי קשר באופן אישי בפייסבוק. כחודשיים אחרי הרצח של אסתר, דלית אכן יצרה איתי קשר בפייסבוק והציעה לתת לי את הציור. כמובן שהסכמתי, ולכן אני גם משוכנע שאסתר היא זאת שהפגישה בינינו. דלית גרה אז ביישוב חרמש בצפון השומרון, לא רחוק מאיתנו, כעשר דקות נסיעה. קבענו להיפגש, היא הגיעה אלינו הביתה, הביאה את הציור. מאוד התרגשתי מזה, ומאוד התרגשתי ממנה כנראה. עם החודשים והזמן הקשר העמיק. לפני כחצי שנה הצעתי לה נישואים".
איך המשפחה הגיבה לכך?
"כולם הגיבו בצורה מאוד מעודדת וחיובית. דלית מגלה רגישות עליונה בכל הנושא של הנצחתה של אסתר, ולעובדה שאסתר היא עדיין גורם מאוד מרכזי במשפחה. הילדים כמובן רוצים בטובתי ומקבלים את דלית בצורה נפלאה. גם המשפחה של אסתר קיבלה את דלית באהבה והשתתפה בשמחת הנישואים שלנו, בחתונה שנערכה אצלנו ביישוב".
לדלית, מספר הורגן, יש שני ילדים משלה וגם נכדים. "הפכנו כולנו למשפחה", הוא אומר. "אנחנו גרים בבית שלנו, והרוח של אסתר עדיין שם ותמיד תהיה שם. בכניסה לבית יש צילום של אסתר, ובחדר העבודה שלי תלויה התמונה הגדולה של אסתר שדלית ציירה. רוחה של אסתר נמצאת בכל פינה. אסתר הייתה יועצת זוגיות. אנחנו לוקחים הרבה מהתובנות שלה גם כדי לבנות בינינו זוגיות מוצלחת".
לבנות קשר בסיטואציה כה מורכבת זה לא פשוט.
"זה מורכב, אבל דלית היא אישה מאוד מיוחדת. היא יודעת להכיל ולהגיב ברגישות ולתת גם לי וגם לילדים את התחושות הכי טובות שיכולות להיות. לגבי עצמי, הייתי בטוח שלא אשאר לבד בחיי. לא חשבתי שזה יגיע כל כך מהר, לא חשבתי שזה יהיה כל כך טוב, ולכן אני משוכנע שידה של אסתר נמצאת כאן ושהיא ממשיכה לשמור עליי ולדאוג שיהיה לי טוב בחיים. החיים אחרי הפיגוע שונים לחלוטין ממה שהיו לפני הרצח, אבל אנחנו מתקדמים כל הזמן לכיוונים חדשים. החתונה כמובן מהווה פרק נוסף בחיים שלי, פרק שהוא גם המשך וגם שונה ממה שהיה קודם".
