"כשראיתי מקרוב את הפיגועים הגדולים בנמל התעופה בבריסל, הבנתי את המציאות בישראל בזמן האינתיפאדות, כשאוטובוסים התפוצצו ואנשים רבים נהרגו. זה נתן לי עוד דחיפה לעלות לארץ ולהתגייס ליחידה מובחרת בצה"ל", כך מספר סמ"ר מ' (21), שבגיל 18 עלה כחייל בודד לישראל והתגייס לשירות משמעותי בצה"ל, כאשר הייעוד שלו הוא להילחם בטרור.

"גדלתי בבריסל בבית די ציוני", הוא אומר. "היינו חלק מהקהילה היהודית. מעגל די סגור, נפגשנו בבית הספר היהודי, שם למדתי, ובבית הכנסת. החינוך שקיבלתי היה להיות ציוני ולאהוב את הארץ, גם מרחוק".

המפנה הראשון בחייו של מ' היה בגיל 9, כאשר עבר ללמוד בפנימייה בבלגיה, הרחק מהקהילה היהודית. "כשהתחלתי לתכנן את העלייה שלי לישראל, השהות בפנימייה עד גיל 12 נתנה לי את הביטחון שאני יכול להסתדר לבד ויהיה לי חוסן וביטחון", הוא מספר.

לאחר שובו בגיל 12 למשפחתו, לקהילה ולבית הספר היהודי בבריסל החל מ' להיות פעיל בתנועת הנוער הציוני. "התחלתי שם כחניך ובהמשך הייתי מדריך ורכז. אז גם התחלתי לחשוב ולתכנן את העלייה לישראל והשירות בצה"ל", הוא מציין.

את ההחלטה הסופית על העלייה הוא קיבל לאחר הפיגועים הקשים בבריסל ב־22 במרץ 2016. "הייתי כמה ימים בניו יורק, ובדיוק אחרי שנחַתי בחזרה הביתה בנמל התעופה בבריסל אירע הפיגוע הענק, כששלושה מחבלים התפוצצו בנמל התעופה", הוא משחזר את רגעי האימה בפיגועים, שבהם נרצחו 32 בני אדם ויותר מ־300 נפצעו.

"אמא שלי הגיעה לנמל התעופה כדי לאסוף אותי. היא עלתה קומה, ואז אמרו לה שהיא צריכה לרדת לקומת הקרקע, כי משם אצא. איך שהיא ירדה התרחש הפיגוע הגדול. היא עמדה שם דקות בודדות לפני כן. אני באותו זמן הייתי בדרך ליציאה מהטרמינל. זה היה פיגוע נוראי. הכרתי מישהו מהקהילה היהודית שאיבד רגל. אז גם הבנו את המציאות בישראל בזמן האינתיפאדות ופיגועי ההתאבדות הגדולים ופיצוצי האוטובוסים, והגעתי למסקנה שאני צריך לעלות ארצה".

משפחתו של מ', שהוא בן יחיד, לא התלהבה בתחילה מרצונו לעלות בגפו לישראל הרחוקה ולשרת ביחידה מובחרת בצה"ל. "במשפחה רצו שאלך לאוניברסיטה, שזה דבר מובן מאליו בבלגיה לאחר סיום הלימודים בתיכון", הוא אומר. "בהתחלה הם לא היו 100% עם הרצון שלי לעלות לישראל ולהתגייס, אבל הבינו שזה היה הרצון שלי".

בגיל 18 החל מ' את הפרק החדש של חייו בארץ. "עליתי דרך גרעין צבר וגרתי בבניין ברעננה עם חבר'ה מהגרעין. בהתחלה התגייסתי כמו כל עולה חדש למחווה אלון ולמדתי עברית. כשהגעתי לארץ לא ידעתי עברית ולמדתי מהר את השפה", הוא מציין, כאשר כיום הוא מדבר כצבר וקשה להבחין במבטא זר.

מ' ביקש לשרת ביחידה מובחרת. "רציתי לשרת בסיירת מובחרת או בקומנדו. נורא רציתי שירות משמעותי. באפריל 2020, אחרי שסיימתי את מחווה אלון, הגעתי לגיבוש בסיירת גולני", הוא מספר. אחרי שנה במסלול שלפו אותי ליחידה חדשה, שמשלבת טכנולוגיות ולחימה. זאת יחידה רב־ממדית והשירות מאוד מעניין. הסיפוק עצום".

במהלך המסלול המאתגר בגולני חווה מ' טרגדיה משפחתית. הוא מספר: "בדצמבר 2020, כשסיימנו עוד יום ארוך של אימונים, באמצע הלילה המפקד שלי בא כדי להעיר אותי ואז הודיעו לי שאבא שלי נפטר בפתאומיות. זה היה שוק גדול. אבא שלי היה אדם בריא, ופתאום הוא נפטר בגיל 47 מאירוע לב.

"לא היינו מוכנים לזה. זאת הייתה אז תקופה של סגרים ומגבלות של הקורונה בארץ ובאירופה וגם הייתי במסלול ההכשרה המורכב, כך שלא ראיתי את אבא שלי כשנה - ופתאום שמעתי שהוא נפטר".

מ' יצא לבריסל, ועם תום ימי השבעה על מות אביו החליט לשוב לארץ. "התגעגעתי לארץ ולחבר'ה בצוות. אבא שלי ידע שזה הכיוון שלי וידעתי שהוא ירצה שאמשיך", הוא מציין. הרגשתי שאני ממלא את המשאלה שלו. חזרתי ולא ביקשתי עזרה, אבל בצוות הציעו לי כל סיוע".

מ', שמשתחרר בעוד כחודשיים מצה"ל, החליט להמשיך את חייו בישראל. "ישראל זה הבית שלי", הוא אומר. "יש לי כאן חברה, אני רוצה ללמוד, לעבוד ולהקים כאן משפחה. אומנם ישראל זאת מדינה קשה ויש בה גם אנשים חוצפנים, אבל אני מבסוט בארץ. אני רוצה לגור בתל אביב. זאת עיר מדהימה, שיש בה הכל. תוך כמה דקות עוברים מאווירה לאווירה".

"מאוד אשמח לסייע לחבר'ה צעירים שרוצים לעלות לארץ ולהתגייס לצה"ל", הוא מוסיף. "אני רוצה להקנות מהניסיון שלי ולהקל עליהם בהתאקלמות, בתרבות ובאולפן, כי לא פשוט להגיע לבד לארץ רחוקה".