ב־1 בנובמבר, בזמן שהציבור בישראל יממש את זכותו הדמוקרטית לבחור, יש גם מי שיסתייעו במעמד על מנת לטפח את תחום האספנות הייחודי שלהם: פתקי בחירות.
אחד האספנים הוותיקים בחבורה הוא שאול לדני בן ה־86, פרופסור אמריטוס להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן־גוריון ומי שנחשב לאחד מבחירי ההלכים בישראל בכל הזמנים ומחזיק בשיא עולמי בתחום זה. לדני, ניצול שואה וניצול טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, עלה עם משפחתו לישראל בשנת 48’. מאז הבחירות לכנסת השלישית ב־1955 הוא אוסף פתקי הצבעה.
“יש לי אוסף שלם של מעטפות הצבעה ואוסף פתקיות ההצבעה הוא לא מושלם, אבל יש לי כמה פתקיות מהאסיפה המכוננת”, הוא מספר. “מהיום שבו התחלתי להצביע, אספתי את כל פתקיות ההצבעה. בבחירות הראשונות, מאחר שמדינת ישראל הייתה בתקופת צנע, עשו שימוש משני במעטפות לאחר הבחירות, אז גם את אלה אספתי. את הפתקיות והמעטפות שהודפסו לפני שהתחלתי לאסוף - השגתי בתקופה מאוחרת יותר במכירות פומביות למיניהן”.
מה גרם לך לטפח אוסף כזה?
“מהילדות התחלתי לאסוף כל מיני דברים, לא רק בהקשר של בחירות. תקופת איסוף הבולים עוד לא חלפה אצלי. הצגתי גם אוספים שלי בתערוכות רבות. בדרך כלל לא זרקתי אף פתק הצבעה. ב־15 מערכות הבחירות האחרונות אני משתדל לקחת את כל פתקי ההצבעה, ובבחירות שלפני כן לא אספתי את כל הפתקים, אלא השתדלתי לקחת כמה שיותר, ומה שלא לקחתי – הוספתי לאוסף בשנים אחרות”.
מה פריט ההצבעה הכי מיוחד או נדיר באוסף?
“מעטפות ההצבעה מהאסיפה המכוננת ב־1949, כולל המעטפות החיצוניות לחיילים, ואותו הדבר גם מהבחירות השניות. הפריט הכי ישן שיש לי הוא גלויה מפתיחת האסיפה הנבחרת הראשונה של היהודים בארץ ישראל בירושלים בשנת 1919. יש לי גם פריטי אספנות מהבחירות השניות, השלישיות והרביעיות בתקופת המנדט הבריטי, אבל בהקשר זה אין לי פתקי הצבעה או מעטפות. במשך שנים רבות חשבתי שברשותי האוסף של כל מעטפות ההצבעה, עד שגיליתי שהמעטפות החיצוניות לחיילים מהכנסת השלישית אינן ברשותי. כשראיתי זאת במכירה פומבית – רכשתי והוספתי לאוסף".
"פתקים אני לא קונה, אלא משיג בדרך כלל. יש לי דברים פיקנטיים גם בנושא של הפתקיות: הפתק של מפלגת התימנים, פתק הצבעה של הרשימה העצמאית בבחירות לאסיפה המכוננת של יצחק גרינבוים, פתק ההצבעה של מפלגתו של פלאטו שרון ופתק ההצבעה של מפלגתה של פנינה רוזנבלום”.
קסם מיוחד
אוסף פתקי הבחירות של דן (דני) שלזינגר (73), מהבעלים של הוצאת הספרים “סיני”, מוצג החל מהשבוע ועד 31 בדצמבר בתערוכה “פעם היו פה בחירות...” באולם הספרים השמורים (לשעבר) באוניברסיטת תל אביב. הוא מגדיר את עצמו ”ארכיאולוג אורבני”, שאוסף פריטי אספנות וכרזות היסטוריות שהודפסו בישראל משנות קום המדינה. “יש לי מאות פתקי בחירות מכל שנות המדינה”, אומר שלזינגר. “האמת היא שאני אוסף הכל, כל מה שקשור להיסטוריה של מדינת ישראל”.
איך אתה משיג את הפתקים?
“אני הולך לשוק הפשפשים ביפו כמעט כל יום, נובר ומחפש. לפעמים אני מוצא בבתים של אנשים. למשל, לפני 25 שנה מצאתי ערימת כרזות ופתקיות בחירה בבית שרוף ברחוב בלפור בתל אביב. בשנות ה־40 וה־50, אדם בשם קריבוס היה יוצא בלילה, מוריד את הפלקטים שהדביקו בבוקר ומגלגל אותם אחד בתוך השני. הוא קנה גראז’, ושם הוא אחסן את האוסף. יום אחד כל הגראז’ נשרף, עברתי שם וכל מה שניצל – אספתי. היו שם כרזות בחירות ופתקי בחירות, שהתווספו לאוסף שכבר היה לי”.
מתי התחלת עם זה?
“זה קיים אצלי מאז ומתמיד. יש לי בבית שלושה חדרים עם אוספים שאגרתי. כל נייר שאני מוצא – אני אוגר, וזה נכון גם לפתקי בחירות בקלפיות. אני אוהב במיוחד למצוא מציאות, למשל מצאתי בשוק הפשפשים את הניירות של שולמית אלוני, של אביגדור קהלני, שמעון פרס וכו’. אני אוהב את זה”.
יש פתקי בחירות שחביבים עליך במיוחד?
“יש כל מיני דברים מעניינים, כמו למשל ‘כן’ (רשימה למען ארץ ישראל), ‘א’ (מפלגת פועלי ארץ ישראל ובלתי מפלגתיים), ‘נס’ (רשימת שלום) או ‘יא’ (שיתוף ואחוה). יש בזה קסם מיוחד”.
אותיות והומור
גיל כהן (53) החל לאסוף פתקי הצבעה בגיל 6. “אני במקור מקריית ים, ומאחורי הבית שלנו, היכן שהיו גני הילדים, היו הקלפיות", הוא מספר. "כיוון שתמיד אהבתי לאסוף ניירות - עטיפות מסטיק, עטיפות ממתקים ופתקים - עוד כילד, לקראת סוף שנות ה־70, התחלתי לאסוף את הפתקיות. הייתי הולך עם אמא ואבא להצביע, ואספתי אז פתקים גם מהקלפי. בתקופה ההיא, ללכת לקלפי ולהצביע הייתה תחושת שליחות. אספתי גם פתקיות הצבעה מהבחירות לרשויות המקומיות”.
מה משך אותך בזה?
“הרבה פעמים הקוריוז. היו כל מיני פתקיות של מפלגות הזויות כמו ז’ (הכוח השקט), ואפילו אספתי פתקים לבנים מתוך הקלפי. זה מצחיק אותי כי במשך השנים הם הצהיבו. מה יש לאסוף פתק לבן? חתיכת נייר עם כלום. אבל אספתי. ברשויות המקומיות היו גם פתקים צהובים, אז גם את זה אספתי, וכך התפתח לו האוסף. במשפחה שלנו מאוד אהבו אותיות והומור, אז זה הסתדר יפה. לימים, כשלמדתי קצת גרפיקה, השתמשתי בעיצוב של פתקי הבחירות כדי להפעיל את הדמיון. אבא שלי גם גרפיקאי, אז הייתה מודעות גדולה בבית לפונטים ולסוגי כתב, וגם היום אני מתעסק בעיצוב וגרפיקה. זה מעניין אותי”.
מה הפתק הכי מוזר שיש לך?
“יש פתק הצבעה שהיו עליו את האותיות ‘חי’. תמיד מצחיק אותי שאם מחברים את הפתקיות יוצא ‘חי חי חי’. יש את ‘טס’ (התנועה למען המולדת), 'ו’ (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון – פנתרים שחורים וחוגי ציבור יהודים וערבים), ‘בגד’ (חזית דתית מאוחדת) ועוד. אהבתי את השטויות האלה, זה תמיד נורא הצחיק ושעשע אותי”.
בניגוד לקולגות שלו האוספים, כהן הפסיק לאסוף פתקיות עכשוויות. “האותיות לא השתנו יותר מדי, וזה אותו פונט”, הוא אומר. “פעם הרגישו גאווה על שיש יותר ויותר אותיות וסיסמאות, היום אף אחד לא מייחס חשיבות לפתקיות האלה, וגם הפוליטיקה השתנתה מאז, אז אני פחות מתעניין בפתקיות כיום. פעם הדפוס היה יותר מושקע. היום אני כבר לא יודע לקשר פרצוף לאותיות, ופעם היה דגש על האותיות בפתקים. פעם, בעיניי, היו נותנים כבוד לאותיות. היום כבר לא”.
שלזינגר טוען כי גם תופעת אספני פתקי בחירות הולכת ונעלמת: “הדור ההוא שאהב לאסוף את הפתקים האלה הולך ונעלם, והדור הצעיר פחות מתעניין באיסוף פתקי בחירות או פריטים שנוגעים להיסטוריה של ישראל. היום הכל נגיש ברשתות החברתיות, והמשמעות של הפתקים האלה היא פחות חזקה ועוצמתית מאשר בעבר. אני, בכל אופן, משוגע לדבר וממשיך ואמשיך לאסוף כל מה שאפשר בנוגע לפתקים, מעטפות וכרזות בחירות”.