ורה סלינג'ר, תושבת תל אביב בת 35, מתמודדת עם תסמונת קרוהן מורכבת, מוזנת בהזנה ורידית ומרותקת לכיסא גלגלים. בנוסף, היא סובלת מדיכוי חיסוני, מצויה בתת־משקל ונזקקת לסיוע סיעודי בכל שעות היממה.
אחרי שנתיים שבהן נדדה בין בתי חברים, הוסטלים ואכסניות לאחר שפונתה מדירתה בשל הידרדרות במצבה הבריאותי וחוותה קריסה כלכלית, נמצאה ורה בחודש יוני זכאית לדיור ציבורי בהחלטת ועדת חריגים במשרד הבינוי והשיכון. אלא שלמרות מצבה הגופני והבריאותי, משרד השיכון אכלס את ורה בדירה בגודל 16 מ''ר בשכונת התקווה בתל אביב, ששימשה בעבר מחסן.
סלינג'ר נאלצת להתמודד מדי יום עם שורה של ליקויים ומכשולים בביתה שלה, בהם מעברים, דלתות, שירותים ומקלחת שאינם מונגשים, רמפה בכניסה בשיפוע מסוכן ולא תקני וקירות המכוסים בעובש וברטיבות. בנוסף, השטח המצומצם של הדירה לא מאפשר מגורים של מטפל סיעודי צמוד, שלו נזקקת ורה במשך 24 שעות ביממה.
"אני מותשת ואין לי כוחות להתמודד יותר. התמודדות של אנשים עם נכויות קשות מול המערכת היא מלחמה שסופה ידוע מראש", אומרת ורה בייאוש. "התחושה היא תחושה קשה, מבזה ומדכאת. מצבי לא באמת מעניין את משרד השיכון. הרשויות עושות הכל בשביל לרמוס בני אדם כדי שיוותרו על דרישותיהם. אני מתביישת שזו המדינה שאני חיה בה".
האגודה לזכויות האזרח, שליוותה אותה בעבר בהליך הזכאות לדיור ציבורי, התגייסה לסייע לה פעם נוספת. במכתב ששיגרה עו"ד רעות שאער, מנהלת המחלקה לפניות הציבור, דורשת האגודה ממשרד הבינוי והשיכון לרכוש או להנגיש דירת מגורים ראויה שתאפשר לממש את זכותה של ורה לקיום בכבוד ולדיור ראוי על פי החוק.
"גם כאשר מנגנוני קבלת ההחלטות של משרד השיכון קובעים זכאות לסיוע בדיור, הדבר מגיע לאחר מאבק ממושך", טוענת עו"ד שאער. "לא זו אף זו, הפתרונות המוצעים לזכאים אינם מתקרבים לעמוד ברף של קיום תחת קורת גג ראויה, וזאת משום שמלאי הדירות נשחק ודולל והופנה למטרות אחרות לאורך שנים. גם במצב זה, למשרד השיכון נהלים המיועדים בדיוק למקרים שבהם לא קיימת במלאי דירה מונגשת מתאימה לבעל נכות שנמצא זכאי, ומאפשרים רכישת דירה מתאימה בקומה נמוכה, אך המשרד בחר שלא להפעילם כאילו לא די במאבק שנאלצה לנהל עד כה ובהתמודדותה עם מצבה".
ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה: "המשרד מכיר ומלווה את גברת סלינג'ר ולפנים משורת הדין אושרה בוועדת חריגים זכאותה לדירה שאושרה לאחר שהביעה הסכמתה לקבלה. אישורים רפואיים שהציגה נבחנו על ידי ועדה רפואית שקבעה כי אינה רתוקה לכיסא גלגלים לצמיתות. ככל שחל שינוי, עליה להמציא לחברת חלמיש אישור של לשכת הבריאות המחוזית והבקשה תיבחן. לחילופין אם לא, ונדרשות התאמות למגבלות הניידות שהציגה, ניתן לטפל בבקשה במסגרת שיפור תנאי דיור למוגבלים בניידותם".