מחלקת הדרכות חינוכיות בבית הספר הבינלאומי להוראת השואה ביד ושם והמחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה חברו לאחרונה לפרויקט שייעודו שיח יוצרים בנושא ייצוג השואה ומשמעותה לדורות הבאים. במסגרת הפרויקט, בהנחיית אדוארדו מיטלמן, יצרו הסטודנטים עבודות שונות (סרטונים, אפליקציות, ספרים ועוד) לשימוש חינוכי במסגרת מפגשים עם קבוצות מהארץ ומהעולם. כל פרויקט מביא נגיעה אישית ומבטא רבדים חדשים בהתמודדות עם הנושא.
בכל יום ראשון התקיימו בגטו טרזין משחקי כדורגל שהעניקו לכ־3,000 צופים מאוכלוסיית הגטו רגע של שפיות. המשחק ארך כשעה משום שעקב מצבם הפיזי של השחקנים הם לא יכלו לשחק משחק מלא. מציאות הטרנספורטים למחנות ההשמדה הפכה כל משחק למשחק האולי אחרון.
קבוצת הנערים היתומים נקראה "הנשרים" ונחשבה לקבוצה אהודה במיוחד - וכך בחרו נועם אלון, רוני ירושלמי ואלכס קפלונסקי, סטודנטים לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה, לקרוא לפרויקט שלהם, שבו הם מציגים את הגבורה של ליגת הכדורגל בגטו טרזין, שהתקיימה נגד כל היגיון.
"רצינו לחשוף התנגדות אחרת, הקשורה לנפש ולרגש", מספרים השלושה, שמוסיפים, "גילינו כי בגטו טרזין המשיכו לקיים ספורט, ריקוד ושירה, שהיוו עבור אוכלוסיית הגטו הסחות דעת ומקום מפלט. גם בתנאים כל כך קשים שכוללים רעב כבד, מצוקה, חולי ומוות מצאו היהודים מקום לאסקפיזם, ועשו דברים בשביל הנשמה. הכדורגל היה אחד הדברים שהחזיקו אותם בחיים, גרמו להם להרגיש אנושיים".
בפרויקט שיצרו, באמצעות ייצוג של פריטים מזוהים מעולם הכדורגל, הם מזמינים את הצופה להכיר את סיפורה של הליגה מנקודות מבט שונות על ידי סריקה של ברקוד המקשר לצפייה בסרטונים שיצרו.
נועם אלון מספר שהוא אוהד כדורגל מאז שהוא זוכר את עצמו: "אני חושב שדרך פרויקט כזה הדור הצעיר יוכל להתחבר לתחושות של היהודים שחיו בגטו, משום שהכדורגל הוא אותו כדורגל, הוא עובד על אותם רגשות של מי שמשחק כדורגל בשכונה, גם אם משחקים את המשחק בתנאים קשים. הנפש לא נעלמת כשמציאות הזוועה מתחילה, ורציתי לתת מקום לאחת מהדרכים שעזרו לחיים בגטו לשרוד".
רוני ירושלמי מוסיפה: "הספורט תמיד היה חלק משמעותי בחיים שלי, שיכול למלא ולחבר תמיד, והדבר הסתבר לנו כנכון גם לגבי שחקני וצופי הכדורגל בגטו טרזין, הוא שימש להם נקודת אור ומשהו לצפות לו".
לדברי אונה שגב, ראש המחלקה לתקשורת חזותית ועיצוב גרפי במרכז האקדמי ויצו חיפה, "זוהי הזדמנות יוצאת דופן להיחשף לסיפורים שאינם בהכרח מוכרים, ולהציג אותם באופן חזותי שמפיח בהם חיים. הפרויקט מהווה אבן דרך משמעותית עבור הסטודנטים, הן במישור האישי והן במישור המקצועי־לימודי".