השופט המחוזי לשעבר, עו"ד משה גלעד שהעריך שהפרקליטות לא תערער על זיכוי רומן זדורוב, שוחח היום (שני) עם יואב מינץ בתוכניתו "קפאין" ברדיו צפון 104.5FM על ההחלטה הסופית של הפרקליטות.
תם ונשלם: לא יוגש ערעור על הכרעת הדין בעניינו של זדורוב
בפתח הראיון אמר עו"ד גלעד: "מנסיוני ראיתי, רוב הציבור אינו מבין מספיק טוב את הליך הערעור. במשפט ראשון בין אזרח למדינה, בוחנים את צדקת הראיות שיש נגדו, ושומעים את העדים על דוכן העדים. לעומת זאת בערעור בוחנים דבר אחר: צדקת פסק הדין ולא צדקת העדים. רוב המשפטים בתחום הפלילי, בנויים על השאלה: האם השופט מאמין לעדי התביעה או לא, הרי אין אפליקציה שקובעת מאמין לא מאמין. השופט מסתכל, שומע, בוחן את הראיות. השאלה לא רק אם הוא מאמין, אלא האם הוא מאמין בדרגה הזו שהוא אומר אין לי ספק יותר. הסיבה לכך היא שתהליך קביעת האמון בבן אדם נבנה אצל כל אחד מאיתנו מהסתכלות על הדובר, מצורת הדיבור, מהסומק על לחייו, מתנועתו, תנועת עיניו, מתחושה פניית של השופט, מניסיונו, רב השנים ונבנה אמון".
"כשבודקים את צדקת פסק הדין, העליון רואה בערעור רק ניירות והם קרים", המשיך. "זה לא משפט חדש ולכן בית המשפט העליון קבע כלל ברור, גם כדי לחסל את גודל וכמות התיקים שמונחים לפניו, כי הגישה בישראל מאד קלה. מה שקרה במשפט זדורוב, קבעו שופטי הרוב, אנחנו מאמינים לעד זה ולא מאמינים לעד אחר. אותו כלל חל על מומחים. רק לעיתים נדירות כשבית משפט מחוזי קבע 'אני מקבל את המומחה הזה ולא את המומחה הזה', בית המשפט העליון מתערב. מכאן באה האמירה של פרקליט המדינה שאומר 'במשטר הראייתי שנוצר, מה אני אעשה בעליון?' הרי ישאלו אותו מיד: 'על מה אתה מערער? על מה אנחנו בעליון נקבע הפוך מהמהימנות של השופטים?'".
בסיום הראיון נשאל גלעד האם הוא חושב שהאמת תצא לאור לגבי זהות הרוצח, והשיב: "השאלה מאד מעניינת. רק נחליף מילה אחת: במקום 'האם אתה חושב', ל'האם אתה מנחש'. אין דרך לומר. יש סוף להליכים המשפטיים. גם אם יבוא מישהו וימצא בעוד 30 שנה באיזו בדיקה מיוחדת של כדור בדולח ויגיד: "כן, מצאנו את הרוצח". אז אם זה יהיה מישהו אחר, ימחאו כפיים לבית המשפט המחוזי ולעליון. אם זה יהיה זדורוב, נגמר, פסק הדין חלוט. אדם לא יכול להיות רדוף, כל יום, כל היום, כל שנות חייו".