בג"ץ קיבל אמש (ראשון) את עמדת המדינה לפיה מדיניות הקפאת הליכי האכיפה נגד בניה לא חוקית ביהודה ושומרון "אינה חורגת ממתחם הסבירות", ודחה את עתירת רגבים, תוך שמתח במקביל ביקורת על המדינה: "ספק אם טענות המדינה מתיישבות האחת עם השנייה".
הצעד הבא בנוגע לחוק הסבירות? הקרבות בלשכת עורכי הדין נמשכים | פרסום ראשון
מחלוקת נוספת עם היועמ"שית: התרגיל של הממשלה שעשוי להשפיע על חיות
קרוב לשלושה חודשים ממועד הדיון בתיק, ניתן פסק הדין על ידי הרכב השופטים בראשות הנשיאה חיות בעתירת תנועת רגבים בעניין נוהל של משרד הביטחון והמינהל האזרחי, אשר מקפיא באופן גורף ואוטומטי הליכי אכיפה כנגד מבנים בלתי חוקיים בשטחי C ביהודה ושומרון, במידה ובעל המבנה הבלתי חוקי הגיש בקשה להיתר בניה רטרואקטיבי או ערר על דחיית בקשה להיתר.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
במסגרת פסק הדין, השופט גרוסקופף התייחס לחוק הסבירות המעוגן בחוק יסוד השפיטה שנכנס לתוקף לפני שלושה שבועות, וקבע כי פסק הדין מייחס את קבלת ההחלטות לגורמי המקצוע, אלוף הפיקוד וראש המנהל האזרחי, ולא לשר הביטחון, ובכך קבע כי החוק אינו רלוונטי לעתירה.
השופט גרוסקופף כתב: "הערה: ביום 26.7.2023 פורסם ברשומות תיקון מס' 3 לחוק יסוד: השפיטה, שלפיו בית משפט זה 'לא ידון בעניין סבירות ההחלטה של שר ולא ייתן צו בעניין כאמור' (סעיף 15(ד1) לחוק יסוד: השפיטה). על רקע זה, יש להבהיר כי על אף שהמשיב 1 לעתירה הוא שר הביטחון, בהינתן שהנוהל המעודכן ויישומו הם בגדר 'החלטות' של המשיבים 3-2 – הסעיף האמור, שמכוון להחלטה של שר, אינו רלוונטי לענייננו".
העתירה שהוגשה בשנה שעברה, מתייחסת כאמור לנוהל המשמש את המינהל האזרחי לפיו מבנה בלתי חוקי בשטח C שהוגשה לגביו בקשה להיתר בניה או ערר על דחיית בקשה, כל הליכי האכיפה נגדו מוקפאים עד לבירור הבקשה. מקורו של הנוהל הוא בחוק הירדני השורר עד היום בשטחי יהודה ושומרון ותכליתו היא הסדרת הליכי התכנון והבניה – קודם הליכי תכנון ולאחר מכן תהליך של בניה.
לפי החוק הירדני, רק בקשה שהוגשה בתוך זמן קצוב של 15 יום מיום קבלת צו הפסקת עבודה, תוביל להקפאת האכיפה. בפועל, הנוהל מרחיב את טווח הזמנים לכל זמן ועת ולמעשה עוצר באופן אוטומטי וגורף את הליכי האכיפה כנגד כל מבנה אשר כנגדו תלויה ועומדת בקשת היתר או ערר על דחיית בקשה.
מצב זה נמשך בדרך כלל שנים ארוכות בהן "נהנה" עבריין הבניה מהגנה מפני הריסה, כפי שניתן לראות בנתונים אותן חשפה תנועת רגבים: בשנים 2018-2020 הוגשו 1,302 בקשות להיתר, מתוכן 0 אושרו, 801 נדחו ועוד כ- 500 תלויות ועומדות. באותן שנים 479 עררים נידונו, מתוכם 475 נדחו, נתון המוכיח כי בקשות הערר חסרות כל ביסוס ומוגשות במטרה לזכות בחסינות של שנים, במהלכה משלימים את הבניה, מפתחים ומאכלסים את המבנה ויוצרים מצב בלתי הפיך.
בדיון שהתקיים בסוף חודש מאי האחרון, טענה המדינה כי בסמכות גורמי האכיפה להקפיא הליכי אכיפה כנגד מבנים בלתי חוקיים, בשל סדרי עדיפויות לאכיפה הנקבעים משיקולים שונים, ובנוסף הציגה פרשנות מרחיבה ללשון החוק הירדני, שלטענתה מאפשר לה את הקפאת ההליכים.
השופט גרוסקופף קבע כי טיעוני המדינה אינם עקביים. "נקל להיווכח כי בין שתי דרכי הטיעון הללו קיים מתח מסויים". גם הנשיאה חיות ציינה כי "הילוכם של המשיבים בהעלאת טענות אלה מעורר קושי, אשר ספק אם הן מתיישבות האחת עם השנייה."
הנשיאה חיות הוסיפה ומתחה ביקורת על המדינה, על שלא הציגה נתונים עדכניים בנוגע למספר בקשות ההיתר ומספר העררים על דחיית בקשות שהתקבלו. "חזקה על המשיבים כי יבחנו מעת לעת את המדיניות שהם נוקטים בהקשר זה וייתנו דעתם לנתונים העדכניים שהצטברו בידם לאחר פרסום הנוהל, על מנת לוודא כי נתונים אלה תומכים במדיניות הנקוטה על ידם", כתבה.
עם זאת, בית המשפט העליון פסק כי אין עילה מספקת להתערבות וכי קיומו של הנוהל "אינו חורג ממתחם הסבירות", וכאמור, דחה את העתירה.
"דרשנו לתקן את הנוהל ולפחות להשוות אותו לדין הישראלי. מסתבר שהענקת פרס לעברייני בניה פלסטינים סבירה בעיני בג"ץ", אומר עו"ד בועז ארזי המייצג את תנועת רגבים בעתירה, "נוהל הקפאת ההליכים הביא אותנו למצב אבסורדי של אלפי מבנים בלתי חוקיים שברור לכולם כי אין להם כל אופק תכנוני והיתכנות להסדרה, אשר נהנים מחסינות בזכות אותו מסמך המונח על שולחן המינהל האזרחי שנים ארוכות והבניה בשטח ממשיכה באין מפריע. לטעמנו, במצב שנוצר כעת, הדרג המדיני חייב להיכנס לעובי הקורה המשפטית ולשנות את הנוהל".