פסיקת בג"ץ ברוב דרמטי (12 תומכים מתוך 15 שופטים), הקובעת כי יש לו סמכות לבטל חוק יסוד, מאשררת יסודות בסיסיים של כל משטר דמוקרטי - הכנסת אינה יכולה לחוקק ככל העולה על רוחה וכוחה חייב להיות מוגבל, כך טוענת עו"ד ענת טהון אשכנזי, מנהלת המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה.
משה סעדה מבהיר: כך הממשלה צריכה לנהוג בצל הדרמה המשפטית
"מחדל גדול פי כמה ממלחמת כיפור": ינון מגל בביקורת על נתניהו?
עוד היא מוסיפה כי פסיקה זו איננה בגדר מהפכה חוקתית נוספת, כפי שיש כבר הטוענים לכך, אלא בלימה הכרחית של הקואליציה לעשות שימוש בלתי לגיטימי בכוח הרוב בכנסת אשר בידיה. אם כבר, מדובר בעצירה ברגע האחרון של מהפכה משפטית המבקשת להפוך את הרוב הקואליציוני בכנסת לכל יכול.
בפסיקתם שופטי בג"ץ הכירו בחובת בית המשפט להימנע ככל האפשר מביטול חקיקה, שלא כל שכן כאשר מדובר בחוק יסוד, כמו במקרה הזה. אולם, הרוב המכריע של השופטים פסקו כי אם לבג"ץ לא תהיה סמכות לבטל חוק יסוד, באותם מקרים חריגים וקיצוניים בהם יש פגיעה בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, המשמעות היא שלכל רוב קואליציוני תהיה אפשרות להגדיר כל חוק כ"חוק יסוד" ולחוקק כל דבר, לרבות חוקי יסוד אשר יש בהם פגיעה של ממש בזכויות בסיס של האזרחים כמו ביטול הזכות לבחור ולהיבחר, מינויים בלתי ראויים ועוד.
ההכרה בסמכותו של בג"ץ לפסול חוקי יסוד נובעת, בהתאם לעמדתם של רוב השופטים, מהכרזת העצמאות, חוקי היסוד שנחקקו על ידי הכנסת ופסיקתו הקודמת של בג"ץ. אולם, פסיקה זו גם נובעת מהיעדר כל הליך ייעודי ונפרד לכינון נורמות חוקתיות. חלקם הצביעו על הפרקטיקה הבעייתית של כינון ותיקון חוקי יסוד באופן תדיר, המעידה על זילותם ועל הפיכתם לכלי משחק בידי הרוב הפוליטי. רבים מהשופטים הדגישו כי במשטר הדמוקרטי הישראלי, הבלם היחיד הינו בית המשפט וכי אם לא תהיה לו סמכות לפסול חוקים במקרים קיצוניים, לא יהיה אף גורם המאזן את כוחם של הממשלה והכנסת.
לפי רוב הרכב בג"ץ זהו בדיוק המקרה הנוכחי. חוק יסוד הקובע באופן גורף כי לבית משפט אין סמכות לבקר החלטות ממשלה שהינן בלתי סבירות באופן קיצוני הוא בדיוק הדוגמא לאותם מקרים קיצוניים וחריגים. קביעתו זו של בג"ץ איננה בגדר מהפכה כלל ועיקר. בכך בג"ץ עושה את תפקידו: להגן עלינו האזרחים מפני עריצות הרוב. כך נוהג בית משפט במשטר דמוקרטי.