חודשיים חלפו מאז פורסם דו"ח חקירת אסון מירון, ובו נמתחה ביקורת על תפקודו של מפכ"ל המשטרה רנ"צ יעקב שבתאי באירוע החמור, אולם מאז ועד לתקרית לוחמי מג"ב עם מפר סדר חרדי, שהגיע למירון בניגוד לחוק וחרף צו אלוף פיקוד העורף, התעמת עם הלוחמים והתנהג באלימות, עד שהופעל נגדו כוח והוא הוטח לכביש. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ניהל מאבק תקשורתי וחשוף כנגד המפכ"ל במטרה לבזותו ולסיים את כהונתו כחודש לפני המועד שקבעה הממשלה.
היועמ"שית לבן גביר: "זימון המפכ"ל לשימוע לא חוקי ועולה ממנו חשד לשיקולים זרים"
עמי אשד יכול לצחוק מהצד: מה שאפשר לספר על הזובור של בן גביר למפכ"ל
אז תחילה נשים את הדברים על השולחן ונבהיר. לא השר האריך את כהונתו של רנ"צ שבתאי, אלא הממשלה והיא הבלעדית לסיים, לקצר או להדיח אותו. במטרה לשכנע את חברי הממשלה לתמוך בהארכת הכהונה של רנ"צ שבתאי, ידע השר בן גביר לציין: "המפכ"ל מממש את מדיניות השר ופועל בנחישות ובעוצמה מול האתגרים שעומדים בפני משטרת ישראל. בעת הזו, בזמן מלחמה עצימה, חשוב לשמור על הרצף הפיקודי של הארגון, ועל כן החלטתי להאריך את כהונת מפכ"ל המשטרה".
אז אמירות לחוד, ומעשים לחוד. חודשיים אחרי הארכת כהונתו של רנ"צ שבתאי כאמור התפרסם דו"ח מירון, ואיש לרבות השר בן גביר, לא צייץ אפילו במרומז כי שבתאי אינו ראוי להמשיך בתפקידו. אגב, במהלך אותה תקופה לא הוטחה ביקורת פומבית לגבי תפקודו מעבר למחלוקות בשיחות בין השר למפכ"ל, מחלוקות לכאורה לגיטימיות כנהוג בין ממונה לפקוד.
האירוע האחרון במירון עם תקיפת המתפלל, הוביל להתערבות ישירה של השר בפנייה אל מפקד מחוז צפון ומשם להשעיית הלוחמים, עוד לפני שנפתחה נגדם חקירה במח"ש. כל זה היה ימים אחדים אחרי מחלוקת שהתגלתה בין השניים לגבי מינויים של בכירים בצמרת המשטרה החל מדרגת סנ"צ ואחרי תקופה ארוכה ששבתאי מחל על כבודות ואולי כבוד הארגון והלך אחרי השר, הפעם הוא בלם את רצונותיו של בן גביר.
ייתכן שזה האירוע שהוציא את השר משלוותו באופן קיצוני ובמקרה במירון הוא החליט להתעלם לכאורה מהמפכ"ל שהגיב בפנייה אל היועצת המשפטית לממשלה בטענה חמורה כנגד השר על התנהלות בניגוד לחוק ולפסיקת בג"ץ.
כאן בעצם החל הגנון בין השניים שמנהיגים את משטרת ישראל וביטחון הפנים של המדינה שעה שבן גביר זימן את המפכ"ל לשימוע, כיבס כביסה מלוכלכת בטענה שהוא לא מתפקד ועל אירוע כזה המפכ"ל לא יכול היה להבליג. מקורביו מתחו ביקורת על התנהלות השר, היועצת המשפטית הבהירה לו כי הוא נוהג בחוסר סמכות ופועל משיקולים זרים לכאורה, כשהיא מרמזת לכאורה על כוונתו לעקוף את החלטתה בעניין מינויו של המפכ"ל הבא ניצב אבשלום פלד וכן את הוועדה למינוי בכירים.
האירוע הנפיץ הזה לא הסתיים ואל היועמ"שית הצטרפה גם התנועה לאיכות השלטון שמיהרה לבקש צו ארעי שיורה לשר לחדול ממעשיו. בן גביר, שהבין כי לא יצלח את בג"ץ החליט למשוך את האירוע, אולם הנחית פצצה חדשה כשהודיע שיביא את נושא הדחתו של המפכ"ל לאישור הממשלה.
כאן חשוב להבהיר מספר דברים. אחד כבר מלכתחילה אם בן גביר היה פונה לממשלה בבקשה להדיח את המפכ"ל הוא היה חוסך ממנו את ההשפלה והביזוי לפחות בעיני הציבור. עוד קודם לכן לא ברור מדוע לא יכול השר לביטחון לאומי, להתאפק קמעה, לתת כבוד למפכ"ל שהתקפל עבורו לא אחת, ולהמתין 30 יום כדי להיפרד ממנו בצורה מכובדת.
מה כל כך מיהר השר לקפוץ מהמקפצה וליצור פולמוס ציבור כזה מבוטל, כזה מביש וכזה מתסכל תוך תחושה שאין לנו על מי לסמוך כי אם בזה מתעסקים הגבירים בשעת מלחמה, אז על איזה ביטחון לאומי אנחנו מדברים, ומה יחשוב השוטר בקצה.
והערה נוספת גם לעברה של היועצת המשפטית לממשלה. לא ראוי ונכון שלעיתים גורמי מקצוע מאבדים את משמעות תפקידם. אם מדובר בתפקיד יועץ, אזי המעסיק, קרי השר, ראש הממשלה ואולי הממשלה, לא חייבים תמיד להשלים עם דעתה ועל כל ייעוץ משפטי אחד יש חוות דעת שונות, כי זוהי דמוקרטיה.
בסופו של דבר האחריות היא על השר, או ראש הממשלה ובמידה ולא קיבל את עמדתה של היועצת המשפטית ותיקרה תקלה אזי, הוא אחראי על הכישלון. כך צריך לנהוג ולא בדרך של איומים מבחינת היועצת המשפטית לממשלה שבסופו של יום למרות מקצועיותה וכישוריה היא פקידה מקצועית. בכל מקרה, היועמ"שית חייבת להיות זו שתציב את הגבולות, תחשוף את המגבלות ותיידע בהוראות החוק, אבל כאן מסתיים תפקידה והאחריות לכאורה נופלת על כתפי מזמין חוות דעתה, או מקבל ההחלטה.