תחקיר שפרסם היום (חמישי) אתר עיתון "הארץ" חושף כי שדרן הרדיו ומנחה הטלוויזיה המשמש כמנכ"ל תחנת "רדיו תל אביב" דידי הררי הטריד לכאורה נשים שהיו כפופות לו במסגרת עבודתן או לימודיהן האקדמים באופן סדרתי. התחקיר המעמיק והמפורט מביא את סיפוריהן של שבע נשים שהיו סטודנטיות שלו או עבדו תחתיו/איתו כאשר הראשון התרחש לכאורה ב-1997 והאחרים אירעו בעשור האחרון.
המקרה החמור ביותר הוא של שמרית (שם בדוי), והוא גם הישן ביותר בסדרת הפגיעות המיניות שמיוחסת להררי בתחקיר. "הוא ניסה לכפות עליי מין בניגוד לרצוני, וחשוב לי שזה יתואר באופן הזה", היא אומרת. השנה הייתה 1997. שמרית הייתה אז בת 20 והועסקה ברדיו 103FM בתפקיד אדמיניסטרטיבי זוטר. "הייתי ילדה שתכננה לעשות תואר בתקשורת וחלמה לשדר ברדיו", מספרת שמרית.
"יום אחד, באמצע יום עבודה, הוא קרא לי אליו למשרד בתואנה כלשהי. כשנכנסתי הוא נעל אחריי את הדלת ומיד התנפל עליי. הוא הטיח אותי על השולחן שלו והתחיל לנשק ולמשש אותי. ואני, ילדה בת 20, מוצאת את עצמי פתאום צריכה להדוף מעליי את דידי הררי. אני זוכרת כל פרט מהסיטואציה. את הטעם שלו. את הלשון שלו מנסה להשתחל לי בכוח לפה. אותו גוהר מעליי. הייתי בהלם מוחלט. איכשהו הצלחתי לדחוף אותו, פתחתי את הדלת וברחתי".
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות
לטענתה, "אף אחד בתחנה לא ידע. גם לחברות הכי קרובות ולמשפחה לא סיפרתי. שנים הלכתי עם הבושה. תהיתי אם היה בי משהו שפיתה אותו, שגרם לו לעשות את זה. האם זה בגלל שהלכתי עם מיני, בגלל שהסברתי לו פנים, בגלל האופן שבו סידרתי את השיער".
"אחרי הסיפור הזה דידי התעלם ממני לגמרי. התעלמות מופגנת. כמובן שהוא לא התנצל או הביע חרטה. התנהג כאילו אני לא קיימת. אוויר. זמן קצר אחר כך התחלתי ללמוד ועזבתי את התחנה".
"בשנים שחלפו מאז ביססתי זוגיות טובה, הקמתי משפחה והיום אני אמא למתבגרים. אפשר לומר שאני אישה שמחה, אבל אי־שם גם נמצאת מישהי שלא הצליחה להתגבר על הפגיעה הזאת. זה עדיין מלווה אותי. כשראיתי אותו מנחה את טקס הדלקת המשואות, עלתה בי תחושת בחילה קשה. לא הבנתי איך הטורף הזה מגלם תפקיד ממלכתי ונחשב למין מאמי לאומי כזה".
"הרגשתי כמו זונה, חסרת ערך"
מקרה נוסף הוא של שירה (שם בדוי), מפיקה צעירה בתחנת 103FM בה שידר הררי במשך שנים וגם סטודנטית שלו בחוג לתקשורת באוניברסיטת אריאל ב-2016. גם כאן יובא הקטע כפי שפורסם בתחקיר מוסף "הארץ".
"הוא היה יכול לזרוק דברים כמו 'הכל טוב ויפה, אבל אף אחת לא יפה כמו שירה', סתם באופן הכי אקראי, ולשלוח מבט דרך הזכוכית", היא מספרת. "אני זוכרת שנדרכתי, ואינטואיטיבית הייתי מנסה שהמבטים בינינו לא יצטלבו. ככל שעבר הזמן הוא שילב את השם שלי בשידור יותר ויותר. היה שואל לדעתי, אומר 'איזה אלופה את שירה', 'בואי שבי איתנו באולפן'. נוצר מין קשר כזה שבו הוא כל הזמן מרים לי. מאזינים ואורחים בתוכנית התחילו להתעניין בי. רוצים לראות מי זו שירה", אמרה.
"הוא היה כל הזמן מתלהב ממני, מחבק אותי, מתגאה בי. 'תכירו, זו הסטודנטית שלי'. הכל כאילו בפן המקצועי. אבל את מוצאת את עצמך מתכווצת, מנסה להעלים את עצמך".
לפי התחקיר, השנה הייתה 2016 ושירה הייתה אז סטודנטית בשנה ג' במסלול הרדיו באריאל. הררי הוביל (ועודנו) את סדנת פרויקט הגמר.
"באחד הימים בתחנה הייתה לנו שיחת מסדרון והוא הזכיר שלמחרת הוא נוסע להעביר אצלנו שיעור באריאל", היא מספרת. "הוא ידע שאני גרה לא רחוק ממנו והציע לי טרמפ, מהבית לאוניברסיטה ומהאוניברסיטה לתחנה".
"אם הרגשתי איזשהו סטרס מהנסיעה הזאת, אמרתי לעצמי שזה מהלחץ על מה נדבר. הייתי מין ילדה כזאת מהפריפריה שרוצה להצליח בעולם התקשורת. בן הזוג שלי באותו זמן לא אהב את זה שהסכמתי לנסוע איתו. זה ממש הכעיס אותי. מה אתה מערב בזה קנאה? זה הרי דידי הררי. הוא מין צביקה הדר חמוד כזה, יותר מבוגר מאבא שלי, יש לו שלוש בנות. מה הקשר?".
"אני זוכרת בדיוק מה לבשתי באותו יום. שמלה יפה שלדעתי זרקתי אותה אחר כך. הדרך הלוך דווקא עברה יחסית חלק, למרות שבדיעבד אני מבינה שאז הוא הכין את השטח. סיפר כל מיני בדיחות גסות, רכילויות מיניות על מגישים בתחנה, דיבר על הסוטה ההוא והסוטה הזה. הרגשתי לא כל כך בנוח אבל ניסיתי להישאר קול".
"הוא אמר שהוא מאחר, והציע שאת הפרויקט שלי נשמע ברכב. זה היה נראה לי מוזר כי זה הרי פרויקט זוגי ויש לי שותפה, אבל הוא התעקש שנאזין לפרויקט בדרך", סיפרה ל"הארץ".
"דידי נתן לי טרמפ. פתאום הוא לקח לי את היד והתחיל לנשק אותה. התחלתי להתפתל ממבוכה. ככה זה נמשך כמעט כל הנסיעה. הוא מלטף לי את הירך ואני מזיזה. מלטף שוב ואני מזיזה. כשהגענו לרדיו, מישהו ראה אותנו יוצאים מהרכב. הרגשתי כמו זונה".
"מהרגע שעלינו על הרכב ועד סוף הנסיעה יש לי הבזקים קצרים. הפרויקט שלי עסק באירוע אישי ולאומי מאוד כאוב. בזמן שברקע נשמעו עדויות מתוך הזוועה ששילבתי בעבודה, דידי לקח לי את היד והתחיל לנשק אותה בתשוקה. זה היה לגמרי אאוט אוף קונטקסט. מיד כשיצאנו מהאוניברסיטה. דקה הוא לא חיכה. ואני, מהמבוכה, מתחילה להתפתל ומנסה לייצר שיחה על הקטע שאנחנו שומעים, ועל הקטע הבא, והוא מסמן לי להיות בשקט. 'ששש'. ככה זה נמשך כמעט כל הנסיעה. הוא מלטף לי את הירך, ואני מזיזה. מלטף שוב, ואני שוב מזיזה. אני זוכרת את עצמי חושבת, 'אולי אני פשוט אפתח את הדלת ואקפוץ'. זו תחושה שלא עוזבת אותי. חוסר האונים מהידיעה שאני תקועה שם. והוא פשוט לא מפסיק", סיפרה בתחקיר.
"באמצע הדרך הוא עצר לקנות לנו קפה וסנדוויץ'. ואני מהמבוכה עוד מודה לו בלבביות. שנאתי את עצמי באותו רגע וחשבתי, 'מילא שאת לא מסוגלת להגיד לא, אבל מה את מצחקקת?' תחושה זוועתית".
כשהגיעו ליעד ויצאו מהרכב נתקלו שירה והררי באחד העובדים הבכירים בתחנה. "אותו עובד בוחן אותי מלמטה למעלה, ושואל במין חיוך כזה 'מאיפה אתם מגיעים?' חייכתי בחזרה ובפנים מתתי. הרגשתי כמו זונה. ובכל זאת נכנסתי איתו למעלית. הייתי בטוחה שהוא הולך לנשק אותי, אבל למזלי זה לא קרה. למחרת הוא שלח לי הודעה: 'את חייבת לי קפה'. לא עניתי. בזה זה נגמר", סיפרה שירה.
חמש שנים לאחר מכן אזרה שירה אומץ וסיפרה לאנשי אוניברסיטת אריאל על מה שקרה. לאחר זמן עזבה את 103FM והשתלבה בתפקיד דומה ברדיו תל אביב. הררי הגיע לשם מעט אחריה. "מהרגע שדידי נכנס לתפקיד, החלטתי שאני מספרת לכל הבנות בתחנה. שאני מזהירה אותן". אולם עד מהרה התברר לה שבנות נוספות תיארו תחושה שלפיה הררי, שמונה למנכ"ל, חודר להן למרחב האישי באופן שמעורר בהן אי־נוחות.
לפי התחקיר, לפחות שישה עובדים ועובדות פנו באחרונה להנהלת 102FM וגוללו טענות על התנהגות פסולה לכאורה של הררי כלפי נשים בתחנה. ביולי האחרון זומן הררי לשיחת אזהרה.
דידי הררי מסר בתגובה ל"הארץ": "המקרים המתוארים בכתבה, כפי שהוצגו בפניי בעילום שם, לא קרו ו/או הוצאו מהקשרם. ולכן החלטתי מיוזמתי לגשת ולהיבדק בפוליגרף. בבדיקה נמצאתי דובר אמת בהתייחס לכל האירועים הנטענים. אני אדם משפחתי, אמפתי, רגיש, אכפתי ועם אופי אבהי, וחשוב לי לציין שאם מישהי חשה חציית גבול או תחושת אי־נוחות, אני מצר על כך. מעולם לא הייתה לי כוונה לפגוע או להטריד. במהלך קרוב ל-40 שנות קריירה עבדתי עם מאות א.נשים שיכולים להעיד על התנהלותי המכבדת. הובא לידיעתי כי במהלך הכנת הכתבה פנה עיתון "הארץ" לנשים רבות ששהו ועבדו בסביבתי, ואלה סיפרו כי התנהלותי במקום העבודה הייתה ללא דופי. כולי תקווה שעדויות אלה יצוטטו במלואן בכתבה".