רוצחת בעלה המתעלל יוצאת לחופשי:דלאל דאוד השתחררה הבוקר (חמישי) מבית הסוהר נוה תרצה, זאת לאחר שוועדת השחרורים אישרה אמש את קיצור עונשה. דאוד ריצתה 18 שנות מאסר על רצח בעלה שהתעלל בה במשך שנים ארוכות. מיד לאחר שחרורה מבית הסוהר נווה תרצה תעבור דאוד ישירות להוסטל של הרשות לשיקום האסיר.
דלאל, שלוותה בעורכת דינה רויטל בן שבת, אמרה לאחר שחרורה כי היא "מאוד מתרגשת. רוצה להגיד תודה לכל אלה שתמכו בי. מאושרת שאני יוצאת לעולם חדש. דמיינתי שאני משתחררת מבית הסוהר כבר שנים. מתגעגעת מאוד למשפחתי ורוצה כבר לפגוש את ילדיי".
דלאל דאוד משתחררת מהכלא. צילום: אבשלום ששוני
עוד בטרם נמסרה ההחלטה, נערכה מחוץ לבית משפט השלום ברמלה הפגנה למען שחרורה של דאוד. לאחר מתן ההחלטה אמרה דאוד: “קודם כל, אני רוצה להגיד תודה. אני מאוד מתרגשת. אני צריכה לטפל בילדַי ובמשפחה שלי. עברתי טיפול בכלא, והיום יש לי מסע מאוד גדול להתחיל בחוץ. אני רוצה להודות לשיקום. אם לא היו לי הטיפול והכלים שקיבלתי בכלא, לא הייתי עומדת פה היום. אני רוצה להודות גם למדינה, גם לעורכי הדין וגם למי שתומך בי בחוץ. זה מרגש אותי מאוד. החלום שלי הוא להעביר מסר לנשים, כדי שלא יגיעו למצב שאני הגעתי אליו”.
דאוד משתחררת שבע שנים לפני תום המועד המקורי של ריצוי עונשה, ואף שבפני הוועדה הונח מסמך שלפיו אביו של המנוח מתנגד בכל תוקף לשחרורה. החלטת הוועדה התקבלה לאחר שפרקליטות המדינה הודיעה כי מסכימה לשחרור המוקדם “לאור הליך טיפולי ושיקומי שהאסירה עוברת בבית הסוהר שבגינו, בין היתר, נקבע שמסוכנות האסירה נמוכה”.
בנוסף נמסר: “הפרקליטות מסכימה לשחרורה המוקדם של האסירה לאור תוכנית הטיפול שמציעה הרשות לשיקום האסיר למשך חמש שנים מיום השחרור, הימצאות האסירה באגף פתוח של שיקום קבוצתי והתחשבות באינטרס הציבורי של שיקום ומתן הזדמנות למי שריצתה את עונשה ועמדה בכל הפרמטרים הקבועים בחוק”.
בפעם הקודמת שדאוד הגישה בקשה לשחרור מוקדם, הפרקליטות התנגדה והוועדה קיבלה את עמדת המדינה. לפני שנתיים החליט נשיא המדינה ראובן ריבלין לאפשר לדאוד לבקש את קיצורו של עונשה, בעקבות בקשת חנינה שהגישה.
דאוד נישאה לעלי ב־1992 והוא החל להכותה גם בזמן שהייתה בהריון. התעללויותיו הובילו אותה לנסות ולהתאבד, לאחר שהתלוננה פעמים רבות למשטרה ואף פנתה לרשויות הרווחה וסיפרה כי היא חוששת שבעלה ירצח אותה. דאוד גם הגיעה כמה וכמה פעמים עם חבלות לבית החולים – אך ניסיונותיה לברוח מעלי ולזכות להגנה של בית החולים העלו חרס.
בינואר 1997 נמצאה גופתו של הבעל בפח אשפה בכפרם של בני הזוג, אבו סנאן, בגליל המערבי. דאוד נעצרה והכחישה כל מעורבות לרצח. בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה אותה מחמת הספק, אך המדינה ערערה וב־2002 הרשיעו אותה שופטי העליון דאז מרים נאור, אדמונד לוי ומישאל חשין ברצח וגזרו עליה מאסר עולם.
פרקליטתה של האסירה, עו”ד רויטל בן שבת, הודתה על עמדת הפרקליטות ואף חיזקה אותה: “המקרה של דלאל יש בו מעין אינטרס ציבורי גם ליתר האסירות וגם לציבור הרחב. המקרה שלה נכנס ללב הציבור, כמו שנקרא. כפי שהפרקליטות סקרה את הנסיבות שהובילו לביצוע העבירה, את החיים שהיא עברה ואת זה שהיום בדיוק במצבים כאלה כמו של דלאל, תוקן החוק הנוגע לנשים שהביאו למות בעליהן המתעללים, באופן שמגביל את העונש עד ל־15 שנות מאסר ודלאל נמצאת כיום כבר 17 שנים בכלא”.
עו”ד ספיר סלוצקן עמרן, ממובילות המאבק לשחרור של דלאל, מסרה: “דלאל דאוד הייתה צריכה להשתחרר ממזמן. רק בזכות המאבק הציבורי, הצדק נעשה. סוף סוף, דלאל תזכה להגשים את חלומותיה: לחזור להיות אמא לילדים שלה, ולעזור לנשים אחרות להיחלץ ממעגל האלימות הרצחנית”.
עו”ס תמר דהאן, חוקרת ופעילה חברתית למען נשים נפגעות אלימות שהורשעו ברצח בן זוגן המתעלל, מסכמת: “היום הוצאנו את הצדק לאור. לצערי, 18 שנים מאוחר מדי. רק בזכות הכוח שלנו כציבור וזכותנו להתאגד ניצבנו לצד דלאל, והיא תצא לחופשי ותחל את חייה. בכלא נווה תרצה ישנן עוד שלוש נשים שהורשעו ברצח בן זוגן המתעלל. אנחנו נשחרר אחת אחת ונילחם לשינוי החוק כך שמקרים מעין אלו ייחשבו להגנה עצמית”.
שתי נשים מרצות כיום מאסר ממושך בגין רצח של בן זוג, ואישה נוספת מרצה גם היא מאסר בגין שידול לרצח בן זוגה. כולן טוענות שלרצח קדמה מסכת של התעללות מצד בן זוגן. מדובר באריקה פרישקין, שהורשעה כי ב־2003 דקרה את בן זוגה למוות בדירתה של נערה שעמה בילה. היא הואשמה גם בכליאה ובהתעללות בקטין; נסרין מסראווה, שהורשעה ב־2011 בכך ששידלה את אחיו של בן זוגה, גיסה, לרצוח את בן הזוג ביריות אקדח; וסימונה מורי, שנשפטה ב־1996 למאסר עולם על רצח בן זוגה יחד עם המאהב שלה.