שר המשפטים אמיר אוחנה הגיע למשרד המשפטים עם אג'נדה סדורה, שעליה כבר הצהיר טרם כניסתו. העיקרון המנחה את אוחנה הוא חשיבות המשילות והעמידה מאחורי עקרון זה, גם אם הוא נמצא בחיכוך עם הדרג המקצועי במשרדו, החל ביועץ המשפטי לממשלה וכלה בפרקליט המדינה הקודם שי ניצן ובכירים נוספים. הן בסוגיית המינויים והן בסוגיית המתיחות עם הדרג המקצועי, אוחנה הולך בדרך סלולה זמן רב.
מתיחות מול בכירי המערכת המשפטית הייתה גם בתקופתם של חיים רמון ודניאל פרידמן כשרי משפטים, אך נדמה כעת שהמתיחות בשיאה והיא מהולה גם בעננה הרובצת באופן טבעי מעל גיבוש המהלכים, בפרט לקראת המשפט המתקרב של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
השר אוחנה, שיש הטוענים שהוא עושה דברו של נתניהו, מראה שיש לו תפיסת עולם שעבורה הוא אינו עוצר באדום. אין ספק שהוא לא רואה עצמו כשר משפטים זמני, והוא רוצה לשוב למשרד גם לאחר הבחירות. למשחקי הכוחות לקראת הבחירות הקרובות יש השפעה גורלית בסוגיה זו. האם תצליח הצמרת הפקידותית במשרד המשפטים להשיב לעצמה את הכוח והשליטה במסדרונות, אך פחות בציבור ובדעת הקהל - או שגישת המשילות של אוחנה תמשיך להוביל?
ראינו השבוע שמחלוקת על זהות ממלא מקום לפרקליט המדינה כבר הובילה למחלוקת שעברה מאחורי הקלעים אל פני השטח. השבוע הזה והחודשים האחרונים סביב התנהלות מינוי עו"ד דן אלדד לממלא מקום פרקליט המדינה, מגבירים את החשש בקרב אותם כוחות בפרקליטות מהקו הנוקשה של השר אוחנה. אולם חובת ההוכחה היא עליו. אם אלדד יצליח להטביע את חותמו, ייתכן שהחזית תירגע. אם לא, היא עלולה ליצור קרעים חדשים בין השר לפרקליטות. לנו נותר רק לחכות.