אלפי תלונות נסגרות על ידי המשטרה זמן קצר אחרי שהוגשו, מבלי שבפועל התנהלה חקירה או מבלי שנעשתה פנייה אל חשוד, וזאת בהסתמך אך ורק על חוות דעתו והחלטתו של קצין חקירות בכל תחנה.
כשמצרפים אל מספר זה את עשרות אלפי התיקים שבסופה של חקירה לא מגיעים לכדי הגשת כתבי אישום, המשמעות עבור הציבור היא "היעדר ביטחון אישי". ההתבטאות הזו נשמעת בשנים האחרונות בלא מעט מפגשים עם הציבור ובדוחות שמועלים בין היתר על ידי מבקר המדינה.
בחלק מהמקרים עילת הסגירה מוצדקת, אולם אל מול אלה ישנם לא מעט מקרים ש"נופלים בין הכיסאות", כפי שמגדירים אותם חוקרי משטרה, המציינים כי "אין סיכוי שהמשטרה יכולה לחקור את כל התלונות המוגשות על ידי אזרחים מדי יום. זה בלתי סביר מול כוח האדם הקיים בארגון בכלל ובתחום החקירות בפרט".
לדבריהם, "קצין חקירות עורך ניפוי של תלונות על סמך חשיבות ובוחן אם על פניו, מעיון מתוך דברי המתלונן, יש עילה להמשיך לחקור או אם מתקיימות נסיבות של עבירה פלילית. אם הוא סבור שלא, הוא סוגר את התלונה והודעה נשלחת אל המתלונן". הם מוסיפים: "לעתים ישנן טעויות ולכן עומדת בפני המתלונן הזכות לערער על ההחלטה. במקרה כזה התיק נבחן ביסודיות יתר, ואם מוצאים שהערעור מסתמך על ראיות או מצדיק את פתיחת התיק, הוא נפתח מחדש".
השאלה הגדולה שנשאלת היא: כמה מהמתלוננים מגישים את הערר על החלטת המשטרה אחרי שקיבלו לידיהם את המסמך המודיע על סגירת התיק?
מסתבר שבשל עומס במתלוננים, ומצב שבו לכל חוקר בתחנה מופנים בין 50 ל־100 תיקי חקירה לטיפול, מקבלים קציני החקירות החלטות מקדמיות על סגירת תיקים לפי מהות וחומרת התלונה וכמובן בהתייחס לראיות שהוצגו על ידי המתלונן. במקרים שבהם מדובר בעבירות חמורות, מופנית התלונה לחקירה על פי דין. במקרים שבהם התלונה מדברת על לשון הרע, חבלה, איום מרומז, תרמית בסכום זעום יחסית, חרף היותו משמעותי עבור המתלונן, מתקבלת לא אחת החלטה על סגירה בעילה של חוסר עניין לציבור, היעדר ראיות מספיקות, עבריין לא נודע או שהתלונה אינה מקימה הצדקה לחקירה פלילית, מבלי שהתנהלה חקירה.
לידי "מעריב" הגיעו לאחרונה מקרים שבהם הוחלט על ידי המשטרה על סגירת תיק גם בהודעה של "מדובר בסכסוך עסקי", אולם בעקבות פנייה נוספת ובחלק מהמקרים התערבות העיתון, אחרי שהוצגו הטיעונים המוצדקים לכאורה של המתלונן, תיק התלונה נפתח מחדש והחקירה מתנהלת.
אזרחית שהגישה תלונה שנסגרה על ידי המשטרה סיפרה: "הגשתי תלונה וטענתי שהופנה לעברי בסופר גדול איום מרומז. כמי ששימשה כחברת מועצה בעבר, אני סבורה שהמשטרה הייתה אמורה לנהל חקירה ולבדוק את הפרטים, כשבראש ובראשונה היה עליה לפנות לאותו סופר ולאסוף מצלמת אבטחה.
"במשטרה החליטו לסגור את התלונה מחוסר עניין לציבור וזה מקומם. אני כאזרחית מאוימת לא מעניינת את הציבור? ביררתי ובסופר אמרו שיש להם מצלמות, ואכן רואים את התקרית אבל החוקרים לא הגיעו. הגשתי ערעור על ההחלטה וציינתי אפילו שם של חשוד ואני מקווה שהפעם יתייחסו לעניין אחרת. מבחינתי, במצב שכזה אני מרגישה לא בטוחה מבחינה אישית".
ממשטרת ישראל נמסר: "במשטרה מתקבלות מדי שנה יותר מ־300 אלף תלונות. ככל שעולה חשד לביצוע עבירה פלילית, משטרת ישראל פותחת בחקירה בהתאם לאמור בהוראות החוק במטרה להגיע לחקר האמת".