האם שהחלה לעבוד כסייעת כדי לחשוף אלימות בגנים: "רציתי להציל את הילדים"

אחרי שצפתה בסרטוני ההתעללות מהגן של כרמל מעודה, במסגרת הפרשה שפרצה באמצע 2019, הרגישה דקלה (שם בדוי), פעילה חברתית ואמא לילד בגיל הגן, שאינה מסוגלת יותר לשתוק. "הסרטון גרם לי לעצבים בגוף ברמה כזו שאמרתי שאני חייבת לפעול", היא מספרת כעת.

מאחר שהרגישה שהמערכת לא פותרת את הבעיה, ושהילדים מופקרים בגנים, החליטה להפוך על דעת עצמה לסייעת סמויה, כלומר מי שעובדת כסייעת בגני ילדים על מנת לחשוף תופעות של התעללות בגנים ולנסות למגר אותן. כעת, בימים אלה, היא מחפשת נשים נוספות שיצטרפו ליוזמה שלה וגם מקווה לקבל תרומות כספיות שיסייעו לה ברכישת מצלמות נסתרות ומכשירי הקלטה המסייעים בתיעוד התעללות ובחשיפתה.

"התחלתי להיכנס לעבוד בגנים שיש כלפיהם חשדות", היא מספרת כעת. "התחלתי לעבוד כסייעת, רק עם מצלמה נסתרת. עבדתי, לא התערבתי בנעשה, אבל תיעדתי מקרים. בגן הראשון שחשפתי, הרגשתי סיפוק מטורף שהצלחתי להציל את הילדים ורציתי ללכת לעוד גן ועוד גן".

כיצד את בוחרת לאילו גנים להגיע?
"אני כל הזמן קוראת בפייסבוק כתבות על התעללות בגנים. בתגובות תמיד יש הורים שכותבים: 'גם הבן שלי עבר התעללות בגן'. בפעם הראשונה פניתי בהודעה פרטית לאמא שכתבה שהבן שלה עבר התעללות לפני כמה שנים ולקחתי ממנה את פרטי הגן. התקשרתי לאותו גן, שאלתי אם צריכים סייעת, למחרת התקבלתי. ראיתי איך אני מתקבלת לעבודה בקלות. לא מתבקשת להציג שום מסמך. לא היעדר רישום פלילי מהמשטרה, לא הכשרה, לא תעודה. פשוט כלום".

מה גילית בגן הזה?
"ביום הראשון ראיתי שאין שום תכנים, לא עושים שום דבר עם הילדים. הייתה קבוצה של עשרה ילדים שנמצאים בחדר, שמו להם משחק על הרצפה והם היו צריכים להעסיק את עצמם. ביום השני כבר התחלתי לראות את הפרצוף האמיתי של הגן. היו בו שתי כיתות: כיתה שבה אני עבדתי ובה גילי שנה עד שנתיים, וכיתה עם ילדים בגילי שנתיים־שלוש. בקבוצה השנייה כל היום שמעתי צרחות על הילדים. גם בכיתה שלי ראיתי ילד שלא רצה לשבת, והטיחו אותו באגרסיביות על הכיסא".

"ראיתי ילדים משועממים שדוחפים אחד את השני כי אין להם תעסוקה, ואז מקבלים צעקות מצוות הגן. ראיתי ילדים בני שנה שמאכילים אותם בכפות גדולות ועמוסות של אנשים מבוגרים. אפילו אני לא יכולה להכניס כף כזאת לפה שלי. הילדים לא יכלו אפילו ללעוס. יום אחד שמעתי בכי מהכיתה השנייה. נכנסתי וראיתי ילד יושב לבד, כשכולם בחוץ, כולל הגננת. הילד היה לבד עם צלחת אוכל, כשכל הצלחת מלאה נזלת. הייתה שם סייעת שניקתה את הגן בזמן הזה ובכלל לא התייחסה אליו. עבדתי שבוע בגן הזה ותיעדתי את הנעשה. בעקבות כך, ההורים פנו למשטרה וזה גם יצא לתקשורת".

לדברי דקלה, בגן השני שהגיעה אליו המראות היו לא פחות קשים. "נתקלתי במישהי שכתבה בפייסבוק שעבדה בתור סייעת בגן מזעזע עם הזנחה מטורפת", היא מספרת. "היא כתבה 'בבקשה תצילו את ילדי הגן הזה'. פניתי אליה, לקחתי פרטים, התקשרתי לגננת, הייתה חסרה לה סייעת ולמחרת התחלתי לעבוד. הגננת הייתה עם משפחתון בבית, לבד עם 20 ילדים בגילי שלושה חודשים עד ארבע שנים. כולם באותה קבוצה, באותו חדר".

מה ראית שם?
"שם היה לי יותר קשה מהגן הראשון. ראיתי ילדים יושבים בחדר קטן ומטונף בצורה נוראית. התבקשתי להחליף חיתולים לכל התינוקות על שולחן אוכל באמצע החדר הזה. בזמן שהחלפתי חיתולים עם קקי כל הילדים עמדו סביבי עם פרוסת לחם ביד והסתכלו. אמרתי לגננת 'תזיזי אותם, זה בסדר שהם רואים?', היא ענתה לי שהם אוהבים להסתכל. בגן הזה לא הייתי מסוגלת לעבוד יותר מיום אחד, וגם המקרה הזה בסופו של דבר הגיע לתקשורת".

התחום האפור

מאז דקלה נכנסה לגנים נוספים ברחבי הארץ, ולדבריה הרבה מהמקרים שתיעדה לא הגיעו בסופו של דבר לתקשורת כי הם נפלו בתחום האפור. "למשל, בגן שעבדתי בו במרכז הארץ ראיתי איך גננת צועקת על תינוק בן שנה שלא רוצה לישון", היא מתארת. "גם שם האכילו את הילדים בכפות גדולות עמוסות באוכל, ומי שלא נרדם היו צורחים עליו. אלימות פיזית ומכות אומנם לא ראיתי, אבל כל מה שראיתי הוא לא פחות קשה מאלימות פיזית. הייתי חוזרת מהגן הביתה, והיה לי קשה להירדם בלילה. הייתי חושבת על חוסר האונים שהילדים נמצאים בו".

אף אחד לא חשד בך בגנים שהיית בהם?
"לא. בכל הגנים גם ציינתי שאין לי ניסיון. היו אומרים לי 'לא חשוב, זה לא משנה'. היה לי קשה מאוד לא להתערב במה שנעשה שם, אבל הייתי עושה לעצמי עבודה פסיכולוגית ואומרת לעצמי: 'יש לך מטרה, תנשמי, אל תתערבי'".

לא חששת שמישהו עלול להתנקם בך?
"זה הדבר האחרון שמפחיד אותי. מה שעומד לנגד עיניי זה להציל את הילדים. זה הסיפוק שלי. בהזדמנות הזו אני גם רוצה לקרוא לכל הסייעות שעובדות בגנים, שרואות דברים ומפחדות לדבר או לדווח למשטרה, שייפנו למספר הטלפון המיועד לכך (מספר הטלפון לפניות מופיע בסוף הכתבה – א"ש). אני אכנס לגנים האלה, אתעד ואדאג לתלונה. כמובן שאני מבטיחה להן דיסקרטיות. היום יש סייעות שמפחדות להתלונן וממשיכות לעבוד כי מאיימים עליהן".

לאחד הגנים הגיעה דקלה בעקבות פוסט שהעלתה אישה שגרה בסמוך לגן, ובו שאלה מה עליה לעשות אם יש לה חשד לגבי גן. "השכנה הזאת הייתה עדה לבכי מוגזם מהגן וראתה מהחלון כל מיני דברים שהיו נראים לה חריגים", מספרת שירה (שם בדוי), אם לילד שלמד בגן זה. היא מודה שלאורך התקופה שבה בנה שהה בגן הייתה לה תחושה של חוסר אמון בצוות. "בני היה חוזר עם כל מיני סימנים שלא היה לגננת הסבר לגביהם, הייתי רואה אותו תמיד מנוזל, לא נקי", מספרת שירה. "היה לו קשה להיפרד בבוקר, ובעיקר הוא היה נראה לנו עצוב. הייתה בי מחשבה להוציא אותו מהגן, אבל אחרי שחיפשתי, ראיתי שזה הרע במיעוטו והשארתי. זה ייסורי המצפון שיש לי".

איך הגבת כשצפית בסרטונים שדקלה צילמה?
"לא הייתי מופתעת. ראיתי איך הוא בכה המון זמן ללא מענה, ראיתי איך הוא מלוכלך בנזלת מכף רגל ועד ראש, איך הוא יושב לבד בעונש כי הוא בכה, ובעיקר שמעתי את הגננת אומרת: 'יאללה, תתקדם בחיים, מה אתה בוכה, מה זה הפינוקים האלה'; דברים שלא קל לשמוע. הוצאתי את הילד מהגן, אבל זה לא הגיע לתלונה במשטרה כי מה שהיה לנו ביד לא היה פלילי. זו בדיוק הנקודה לגבי התחום האפור הזה. הרי אפשר להגיד שזו שיטת חינוך, ש'גם את צועקת על הילדים שלך בבית'".

במקום המדינה

עד כה הספיקה דקלה לעבוד בכ־50 גנים ברחבי הארץ, אך לנוכח חשיפת מקרי ההתעללות הרבים בתקופה האחרונה, הרגישה כי היא לא יכולה יותר להשתלט לבדה על הנושא ולהגיע לכל הגנים שלגביהם היא מזהה חשדות. כתוצאה מכך, בימים האחרונים פורסם בדף הפייסבוק של אסנת ואתורי, יו"ר "הורות בזכות" - ארגון שפועל למען קידום זכויות, מיצוי זכויות ורווחה של הורים וילדים בישראל, פוסט שכתבה דקלה ובו ביקשה לגייס סייעות סמויות כמוה.

בפוסט היא כותבת כי תתווך ביניהן לבין גנים שעולה לגביהם חשד להתעללות ותעביר אותן הדרכה אישית איך להתקבל לעבודה, איך להתנהל בתוך הגן וכיצד לתעד. לדברי דקלה, על מנת שהיוזמה תצא לפועל כבר בתחילת ספטמבר, היא חייבת לגייס בדחיפות כסף כדי לרכוש מצלמות נסתרות ומכשירי הקלטה. "אני עצמי לא אכנס יותר לגנים כי כבר נחשפתי", היא אומרת. "עכשיו אני מחפשת נשים אחרות שיהפכו לסייעות סמויות ויצילו נפשות של ילדים".

קיבלת כבר תגובות?
"קיבלתי מלא פניות של נשים שרוצות להתנדב לכך. כולן אומרות לי שהסיבה הראשונה שהן רוצות לעשות זאת היא כי נמאס להן כבר לשמוע על מקרי התעללות בגנים כל שני וחמישי. הנשים הללו ילכו לכל גן שנקבל עליו דיווח או חשדות מוחשיים לכך שמשהו שם לא כשורה".

לדבריה, הנשים שפנו אליה עד כה הן כאלה שמוכנות לקחת חופש לכמה ימים מעבודתן כדי לסייע במשימה החשובה. "אני קוראת למי שיכולה להתנדב שתפנה אליי, כדי שתהיה כל פעם תחלופה, שנשים לא ישרפו את עצמן. אני אנהל את המערך הזה", היא אומרת. "אני מדברת עם המתנדבות, מנסה להבין מה מניע אותן, עושה להן סוג של תחקיר כי לא כל אחת מסוגלת להיות סייעת סמויה. אני גם מחפשת מישהו שייתן סיוע מימוני כדי להתחיל להרים את הפרויקט הזה ולהפוך אותו למשהו ממוסד. אני רואה בזה שליחות".

חני (שם בדוי), מאזור המרכז, היא אחת הנשים שפנו לדקלה כדי לשמש סייעת סמויה. היא כבר התקבלה לעבודה בגן, שאותה תתחיל ב־1 בספטמבר. "היה לי ממש קל להתקבל לעבודה", היא מספרת. "התקבלתי טלפונית. לא דרשו ממני להגיע פיזית לראיון, לא ביקשו שום הסמכות, רק הסבירו מה דרוש ממני. נאמר לי שיבדקו עבר פלילי, אבל בינתיים כבר התקבלתי".

מה הניע אותך להתנדב למשימה?
"סיפורי ההתעללות ששומעים לאחרונה מהגנים הם מזעזעים. זה כואב לכל בן אדם. החלטתי לתרום מזמני לצורך כך. דקלה ציידה אותי במצלמה והסבירה לי איך לנהוג".

את לא חוששת שתיחשפי?
"תמיד יש חשש, אבל אני לא חושבת שאיחשף. כמו כן, המטרה היא מעל הכל. אני רואה בזה חד־משמעית שליחות. כרגע בגלל הקורונה אין לי עבודה קבועה, ואני מוכנה להקדיש לכך זמן ולהציל נפשות של ילדים".

"זה התחיל כמיזם של דקלה, ונהפוך זאת למשהו חברתי ומאורגן", אומרת ואתורי, שמסייעת לדקלה בפעילותה. "אנו מנסים לעשות במציאות הבלתי אפשרית הזאת את מה שהמדינה לא עושה: להגן על הילדים. המטרה היא שכל בעלת גן תחיה בתחושה שהיא לא מוגנת ושיכול להיות שיש אצלה סייעת סמויה; שכל איש צוות יחשוד שמי שלידו יכול לשים סוף לקטסטרופה שמתחוללת בגן. כל מי שפוגעת בילדים, שתיקח בחשבון שהתמונות והצילומים שלה יהיו מפורסמים בכל מקום. אנחנו רואים את אוזלת היד של המערכת בפיקוח ובענישה, ואולי מיזם חברתי כזה יוכל לסייע". 

להתנדבות למיזם ולהעברת תרומות בביט: 050-7111214