נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ פנה היום (שלישי) ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בעקבות דברים אותם נשאה המשנה ליועמ״ש, עורכת הדין דינה זילבר באירוע פומבי במכון הישראלי לדמוקרטיה. הנציב הדגיש את החומרה הרבה בה הוא רואה את הדברים, ובפרט שעו״ד זילבר נהגה באופן דומה בעבר ואף קיבלה הערה על כך. הנציב סבור שעל היועץ לטפל בנושא בהתאם לחומרתו ולאירועי העבר.
מלשכתו של היועץ המשפטי לממשלה נמסר, כי "היועמ"ש ישמע את התייחסותה של עוה"ד זילבר לדברים, ובהמשך לכך יחליט כיצד להידרש לפניית נציב שירות המדינה ולפניות נוספות בנושא".
ביום ראשון נשאה זילבר נאום תקיף במיוחד נגד הממשלה בכנס "משילות או דמוקרטיה" מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה, שנערך בסימן המאבק על האינטרס הציבורי בין נבחרי הציבור והדרג המקצועי בשירות המדינה. היא הזהירה כי "שיח המשילות הוא מפלטו של הפייק מנהיג" והפצירה: "עלינו לעבור למשילות סולידרית, מאחה, משילות שיש בה כבוד הדדי, משילות של אחווה ולא של שיסוי, של אחדות ואיחוי ולא של שנאה וניכור. משילות של תקווה".
"בגדי המלך החדשים בשנים האחרונות הם שיח המשילות. המשילות עליה לא מפסיקים לדבר בשנים האחרונות היא מחוז חפץ וירטואלי, פאטה מורגנה, כמו נווה מדבר מדומיין לצמאים ומוכי חום במדבר, שכמה שנתלים עליה כתרופת הפלא, החיסון החברתי לכל החוליים שלנו, כך היא מתרחקת והולכת", אמרה המשנה ליועמ"ש.
"המשילות היא אותה כסות מרהיבה שאמורה להיטוות ממיטב הבדים ועל ידי מיטב החייטים, ולאפשר לשלוט ולקדם מדיניות, לו רק לא יפריעו לכך השופטים, או היועצים המשפטיים; או נערי האוצר, או אנשי הדיפ סטייט, או התקשורת המוטה והמגויסת; או האקדמיה האנטי-פטריוטיות; או עולם התרבות האליטיסטי המנותק שחי על חשבוננו ורק מוציא דיבתנו בעולם, או תכניות הסאטירה שפוגעות במורל הלאומי, או מהנדסי התודעה, או בוגרי קרן וקסנר, או הקרן החדשה לישראל, או החמוצים, או הסמולנים, או אלה ששכחו מה זה להיות יהודים או סתם ערבים או אופירה וברקו".
לדברי זילבר, "לפעמים, אפילו הכנסת או ועדה בכסת, אם איננה מגשימה את ציפיית ה"העתק-הדבק" של המונח בפניה ומעיזה להרהר, לדון ואפילו לשנות בו משהו ובכך למלא את תפקידה לביקורת פרלמנטרית, תיחרך באש המשילות הקדושה. איש לא ינכה מזעם מסדר אבירי המשילות, אפילו לא כבוד נשיא המדינה שהוכתם אף הוא כפוגע במשילות, "מזלזל ברצון העם ופוגע בדמוקרטיה".
"משילות היא חלק חיוני והכרחי בדמוקרטיה, אבל גם בדמוקרטיה, במובנה הרחב, היא חלק ממשילות בריאה", אמרה זילבר והוסיפה: "יש לייחד תשומת לב והעמקה למונח 'משילות' בפני עצמו ולרכיביו. משילות היא בראש ובראשונה מנהיגות, שרטוט חזון, התוויית כיוון, הצבת יעדים, יצירת הסכמה לאומית רחבה סביב המהלכים הנדרשים, הבטחת אמון הציבור בשלטון, פעולה לטובת האזרחים ולא רק לטובת הבטחת השלטון, לפעול לטובת כלל אזרחי המדינה, גם אלה שלא בחרו בשלטון".
"לפעמים אנחנו עדים לתופעות של גלגול אחריות. לפעמים כדי לא להודות באמת המצערת של היעדר מנהיגות, מפעילים את הוונטילטור המפזר את האשמה לכל עבר. במקום להתמודד עם קשיים, השלכות, יתרונות וחסרונות, במקום להסתכל פנימה – מסיטים את המבט ומכוונים אצבע מאשימה החוצה. אומרים, "הי תראה שם, ציפור", כמו שהיינו אומרים כשהיינו ילדים כדי להסיט את תשומת הלב של הזולת הרחק מאיתנו, אומרים היום "הי, תראה שם פקיד". מייצרים מציאות מדומיינת של פרקליטות שבתוך הפרקליטות, או של מדינת פקידים חורשי רע במסתרים המתכננים הפיכה שלטונית. תוסיפו קצת דם לקינוח הדבש ויש פה קאמבק מטורף של הפרוטוקולים של פקידי ציון. תרבות של חיפוש אשמים במקום נטילת אחריות".
"הפטריוטיות היא מפלטו של הנבל', אמר סמואל ג'ונסון בחיבורו 'הפטריוט' ושיח המשילות הוא לפעמים מפלטו של הפייק מנהיג. ג'ונסון תיאר את הפוליטיקאי הפטריוט כאדם ש'פעילותו הציבורית נובעת ממניע אחד - אהבתו לארצו, שאין בליבו לא תקווה ולא פחד ביחס לעצמו, ואין בו לא אהדה ולא סלידה אלא באשר לטובת הכלל', מי שיודע לקיים את אהבתו למולדתו במעשים של ממש. ההמשך שלו רלבנטי גם לשיח המשילות: "הטחת עלבונות היא נשקו של הפחדן, וצביעות היא תחמושתו העודפת".
"הקורונה היא תקופה קשה שממחישה את התחרה העדינה, השברירית של רקמת המשילות. נחקק חוק קורונה חדש. הדרג המדיני קיבל את ארגז הכלים המלא – מאלו הדרקוניים ביותר, הנסמכים על חקיקת חירום מנדטורית, דרך אמצעים הננקטים מכוח חקיקת חירום רגילה – מה לא אושר במסגרת הזאת? מסגר ועד תיקוני שב"כ שחודרים לפרטיות? כל העתירות נדחות, אפס ביקורת שיפוטית. לא ניתן להאשים במקרה זה את ביהמ"ש העליון. היועמ"ש מאשר כמעט הכול ועבר לגור בקבינט הקורונה, מערך הייעוץ המשפטי הציבורי כולו מגויס 24/7 לאתגרים המשפטיים שמשבר הקורונה מציף. לא ניתן להאשים גם אותו".
"כשהכבלים לכאורה הוסרו, האם המשילות מורגשת? במאבק בקורונה אין שום חסמים כמעט. תקציב המדינה? הפקידים הלכו הביתה, לא הם המונעים את קידומו. מה מפריד בין הדרג המדיני לבין אישור של כלכלה עמוקה?"
"עשרות מינויי בכירים מוקפאים. מי עוצר את המדינה מלמנות פרקליט מדינה, מפכ"ל, חשכ"ל, ממונה על התקציבים, מנכ"ל למשרד רה"מ, מנכ"ל למשרד המשפטים ועוד שורה ארוכה של תפקידים מקצועיים. שום בית משפט או פקידות לא מונעים את המינויים הללו, שהם קרונות ברכבת המשילות התקועה".
"מצד שני, כיוונים שבאמת תורמים לייעול המשילות לא מדוברים – צמצום מספר המשרדים, קיצוץ במשרות מיניסטריאליות ומנגנונים מנופחים שנחיצותם מסופקת ועבודה לפי יעדים ותכניות עבודה".
"במקום לדבר ולפעול 'נגד', בואו נתלכד בעד. במקום שיח לעומתי, מלבה, בואו ננסה יחד, כל אחד ממקומו על גבי הספינה המטלטלת במים סוערים – מי על סיפון הקברניט, ומי ממקומו כחותר בבטן הספינה - בואו ננסה את המשילות הסולידרית".
"משילות שאינה מבוססת על יריבות מלאכותית בין נבחרי ציבור למשרתי ציבור ועל יצירת "דמון" מדומיין; אלא על תפיסה מורכבת, השתתפותית, המכירה בריבוי הגוונים והפנים של החברה הישראלית. כזו שתשאף לא רק לדבר בשמם של מודרים, אלא גם ליתן להם מקום וקול ומנדט וחלק ונחלה ברמות השונות של קביעת המדיניות ויישומה. משילות סולידרית, שבנויה על קשב, משילות מאחה, משילות שיש בה שיתוף ציבור, וארגונים חוץ ממשלתיים, מכל קצות הקשת, ויש בה כבוד הדדי, משילות של אחווה ולא של שיסוי, של אחדות ואיחוי ולא של שנאה וניכור. משילות של תקווה".
"אז למי מצלצלים פעמוני המשילות? כותרת זו הלקוחה מספרו של המינגווי מ-1940 שנכתב אחרי מוראות מלחמת האזרחים בספרד מהדהדת אזהרה מפני התדרדרות לכך. מקורה בכתביו של ג'ון דאן, משורר בן המאה ה-17 ,שביטא את הרעיון של אחדותה של האנושות "שום אדם אינו אי...מות כל אדם אותי הוא ממעט, כי בכלל האנושות אני, לכן לעולם אל תחקור לדעת עבור מי צלצל הפעמון. לך הוא מצלצל". לך ולך ולי הם מצלצלים. צלצול השכמה שהצרימה שבו הולכת וגוברת, עד שנשמע, עד שתפקח את עיניה".