פסק הדין הדרמטי של שופטי העליון משנה את העמדה שהיתה נהוגה עד כה כלפי הליכי הגיור, כך שגם אלו הרפורמים או הקונסרבטיבים, יאפשרו למי שעברו אותם לקבל אזרחות מכוח "חוק השבות". הדבר לא היה אפשרי עד כה, ובעצם הפסיקה הדרמטית, בית המשפט העליון אימץ את מבחן הקהילה היהודית המוכרת, לפיו במידה והגיור נעשה בקהילה יהודית מוכרת בהתאם לאמות המידה המקובלות בה, ניתן להכיר בו. פסק הדין קובע את הדין על פי החוק הקיים בלבד, והכנסת יכולה בכל עת לקבוע הסדר אחר בחוק.
חוק השבות קובע שיהודי הוא גם מי "שהתגייר". בעת שנוסף ביטוי זה לחוק בשנת 1970, הכנסת בחרה שלא לאמץ את הצעת חלק מחבריה להוסיף למונח "שנתגייר" את המילים "לפי ההלכה" או "לפי הרבנות הראשית". בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, בשנת 2005 החל שר הפנים להכיר בגיורים שנערכו בקהילות רפורמיות או קונסרבטיביות בחו"ל.
העותרים בהליכים הנוכחיים הם מי שעברו הליכי גיור בקהילה קונסרבטיבית או רפורמית בישראל, וביקשו לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, אך נדחו על ידי שר הפנים. הם פנו במהלך 2005-2006 לבית המשפט העליון בבקשה שיקבע האם הם זכאים לאזרחות. השופטים סברו כי הכנסת היא זו שצריכה להכריע אם גיור תקף לצורך החוק, וההכרעה בנושא נדחתה פעמים רבות במהלך 15 השנים באחרונות, על מנת ששר הפנים והכנסת ימצאו פתרון לעותרים ולסוגיה העקרונית. הסיבה שבג"ץ נדרש להכריע בנושא, היא עצם העובדה שבעשור וחצי האחרונים טרם הושג פתרון לבעיה.