פרקליטות מחוז תל אביב הגיעה בשבוע שעבר להסדר טיעון עם הנער בן ה-15, שהואשם בתקיפה מינית של כמה תלמידות בבית ספר יוקרתי בתל אביב. בעקבות כך, ל', שהעידה כי הנער אנס אותה, ואמה, שוחחו הבוקר (שלישי) עם גולן יוכפז וענת דוידוב ב-103FM וסיפרו את התחושות שלהן לגבי הסדר הטיעון וכמה האירוע שינה את חייהן.

בפתח השיחה, סיפרה ל', מה הוביל אותה לספר את סיפורה: "לא סיפרתי לאף אחד על מה שקרה במשך שנה שלמה, ופגשתי עוד כל כך הרבה בנות שעברו אותו דבר, שנאנסו ושתקו. יצאתי עם זה, סיפרתי להוריי והגשתי תלונה, ועדיין זה מרגיש לי כמו נושא שיש עליו טאבו, נושא שלא מדובר".

"כן הגשתי תלונה והגענו לביהמ"ש, אבל בסופו של דבר, בכל התהליך אסור לדבר על דברים מסוימים. שבועיים לפני שסיפרתי להורים, התחילו לי כל מיני מחשבות. להבין שמה שקרה היה אונס - היה בכלל תהליך של שנה, עד שהצלחתי לתת לזה תווית בראש, זה לקח המון זמן. ככל שמה שקרה נהיה לי ברור יותר במוח שלי, היה לי ברור יותר שלא אוכל להחזיק את זה לבד יותר מדי זמן, זה היה צריך לצאת באיזשהי צורה", הוסיפה.

ל' העידה כי שיתפה אתה המורים בבית הספר וכיצד הם הגיבו: "הם הקשיבו לי והיו סבלניים, בכל כך הרבה מזל נפלתי על שני מורים שהייתה להם את הרגישות והסבלנות לקבל את הסיפור הזה. זה מה שנתן לי את הדדליין לספר להורים. ברגע שאחד מהמורים בבית ספר יודע, יש לי עשרים וארבע שעות לספר לפניהם".

בהמשך, אמרה כי המורים ידעו להגדיר שמדובר באונס: "שבוע לפני שזה קרה, פנתה אליי אחת מהמתלוננות, סיפרה לי את סיפורה ושהיא הולכת להתלונן במשטרה, ואמרה לי שהיא יודעת שגם אני הייתי איתו במערכת יחסים ורצתה לדעת אם יש לי משהו לומר לה. זה העביר לי רצון לעשות משהו, לא יודעת אם לספר את הסיפור שלי אבל רצון להתחיל לעורר מודעות לזה שיש כל כך הרבה נפגעות. הבנתי שזה לא סיפור אישי שלי, הייתי צריכה לספר את זה למישהו וסיפרתי את זה למורה שלי. לא סיפרתי את זה כאונס אלא רק כ'תראי, גם לי הייתה סוג של פגיעה מינית'. היא אמרה לי - 'זה אונס, זה לא סוג של פגיעה מינית'". 

במקביל, סיפרה על הרגעים בו ראתה את התלמיד שהואשם בין כותלי בית הספר: "לא היינו בקשר הרבה זמן עד שקצת לפני שהגשתי תלונה הוא התחיל לדבר אליי, לפנות אליי יותר, לשאול לשלומי. "הוא שאל 'מה שלומך? מה נשמע?' פעם אחת הוא שם עליי יד ואז ממש התעצבנתי. צעקתי עליו, אמרתי לו שהוא בחיים לא יכול לגעת בי שוב".

לאחר מכן, שיתפה על הרגעים בו סיפרה על התקרית לאמה: "סיפרתי לה בטלפון, לא הצלחתי להתמודד עם זה. זה היה די אימפולסיבי. היו לי את ה־24 שעות הללו וידעתי שאני לא יכולה לראות אותה לפני, הייתי צריכה לעשות את זה כמה שיותר מהר. הייתי בדרך הביתה מבית הספר, התקשרתי לאמא שלי ונראה שאמרתי לה לשבת. נורא לא רציתי לראות אותה עצובה". 

אמא של ל', סיפרה כי "אני מנסה לשחזר מה היה בשיחה". היא הוסיפה כי "אני זוכרת איפה ישבתי, אני זוכרת של' דיברה איתי ואיך היא נשמעה. כל הזמן שאלתי 'איפה את' כי נלחצתי מאיך היא, והיא עוד באופן יחסי ומגונן צחקקה ואמרה 'אני בסדר, אני בדרך הביתה'. אני חושבת שהייתה תגובה מנותקת".

"לא יודעת מה חשבתי, אולי היא בהיריון, זה כמו בסרטים, מה כבר יכול להיות? היא מסבירה לי, אני זוכרת שהייתי בעיקר בשוק, וכל מה שרציתי הוא שהיא תחזור הביתה ולהבין איך היא. היה מקום של 'תחזרי כבר הביתה'. יש לך כנראה מנגנון כזה שאתה נמצא לא נמצא, איזה שוק, בהתחלה אני כן קצת ייבבתי. אני כן זוכרת שמאותו רגע שאם אני לא רואה אותה פיזית, אני נשמטת", הוסיפה. 

"אני מרגישה שאני לא מכירה את עצמי יותר"

ל' סיפרה על התקופה הקשה שעברה מאז האירוע: "אני מרגישה שמשהו נהרס בתוכי, שמשהו כל כך לא בסדר, כאילו אני לא מכירה את עצמי יותר, משהו נדפק ונהרס ואני לא מצליחה להגיד לעצמי מה. אני אומרת לעצמי שמה שקרה עם אותו ילד זה סוג של ניצול מיני, 'את פשוט לא היית מוכנה וזה היה בסדר'. הייתי במערכת יחסים, זה חלק ממערכת יחסים, עד שאת פשוט מבינה שזה לא. אני זוכרת שהייתה לנו סדנת זום על אלימות מינית, וחלק ממנה הייתה שקופית על אלימות מינית בזוגיות, וזה עשה לי כזה 'אני מזהה פה יותר מדבר אחד'. שם זה קצת נכנס למוח".

בהמשך, סיפרה על התהליך מול בית הספר ומול המשטרה: "הגשתי תלונה במרחב בצפון תל אביב, יחד עם שאר הבנות, שבוע אחרי שסיפרתי לאמא שלי ולכולם, אפילו פחות. מהרגע שזה יצא ממני הייתי צריכה שזה ייצא לכל העולם, קיבלו אותנו בצורה טובה מאוד, נחקרתי על ידי כמה חוקרות רגישות ומקסימות". 

לדבריה, "זה אירוע מחזק. "כי כשאני יושבת מול החוקרת ומספרת לה שוב את אותו סיפור, אי אפשר לשנות את מה שקרה שם כי זו אמת, את כבר לא יכולה לעוות לעצמך את זה בראש כי את חייבת לזכור מה שקרה ומשם את צריכה להתקדם, כשאומרים לך 'אנחנו מאמינים לך', ואת עם כל כך מעט אמונה במערכת של המשטרה. הם באמת האמינו לי והקשיבו לי והיו סבלניים ורגישים. כרגע חתמו על הסדר טיעון מול הבחור, מה שאומר שהוא הודה על כל הדברים בכתב אישום. הייתי שם עם עוד 5 המתלוננות האחרות".

בסיום, ביקשה להעביר מסר לבנות שעברו אירועים דומים: "אני חושבת שאנחנו עושות כל דבר שאנו יכולות בשביל לשמור על עצמנו כל יום וזה לא קל, זה בעיקר לכל מי שיכול להקשיב ולעזור. כמות הקטינות שנפגעות מינית בתקופה האחרונה וכמות הקטינים שפוגעים מינית כל כך גבוה, וזה לא נגמר, זה מרגיש כאילו הפגיעות האלה הן בסוג של שטח אפור למרות שאין דבר כזה שטח אפור".

"כשאני אומרת לא ואנשים ממשיכים - אי אפשר להמשיך עם זה. כמה טוב שמדברים על זה. מרגיש כאילו אין לנו שום מקום בעולם לומר את מה שאנחנו חושבות כרגע, בסופו של דבר אני מסכימה להיות במערכת יחסים עם אדם מסוים אבל אני לא מסכימה שיאנסו אותי", סיכמה.