הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר
מאת עו"ד איתן ליפסקר
האם בית הדין הרבני מוסמך לדון בענייני רכוש?
על מנת להבין את הנושא ומשמעותו יש להסביר תחילה כי בנושאים מסויימים קיימת סמכות שיפוט מקבילה הן לבית המשפט האזרחי (בית המשפט לענייני משפחה) והן לבית הדין הדתי (במקרה של בני זו יהודים – בית הדין הרבני).
במקרה של בית הדין הרבני, יש לצרף את התביעה הרכושית לתביעת גירושין ולעשות זאת בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון.
חוק יחסי ממון בין בני זוג – ההסדר החוקי לענייני הרכוש המשפחתי
חוק יחסי ממון בין בני זוג מסדיר את הדין החל בישראל בנוגע לרכושם של בני זוג והוא מסמיך את הערכאה השיפוטית לחלק את הרכוש המשפחתי כאשר בני הזוג נפרדים (בדרך כלל עקב גירושין אולם גם במקרה של מוות).
החוק מאפשר לבני הזוג לקבוע בעצמם את אופן צבירת וחלוקת הרכוש וזאת באמצעות הסכם ממון שיערכו ביניהם.
בהעדר הסכם קובע החוק כי יחול שיתוף עקרוני בזכויות רכושיות.
יחד עם זאת, החוק מעניק שיקול דעת לערכאה השיפוטית לקבוע חלוקה לא שוויונית במקרים הנראים לה מתאימים.
החוק מחייב הן את בית המשפט האזרחי והן את בית הדין הדתי אולם היישום שלו בשתי הערכאות השיפוטיות אינו זהה.
האם ניתן לפגוע בזכויות רכושיות בגלל טענות אודות התנהגות אישית?
הדין האזרחי אינו מתייחס להתנהלות אישית של בני זוג, כגון בגידה, כנתון אשר יש לו השפעה על הזכויות הרכושיות של מי מהם.
לעומת זאת, הדין הדתי כן מעניק משקל להתנהגות האישית של בני הזוג ובמקרים מתאימים עשויה התנהגות כזו לשלול זכויות אישיות (כגון מזונות וכתובה) ואף לפגוע בזכויות רכושיות.
פסיקה ותיקה של בית המשפט העליון כבר קבעה כי לבית הדין הרבני אסור לפגוע בזכויות רכושיות בגלל טענות להתנהגות אישית כגון בגידה ואכן בשנים האחרונות נעלמה התופעה של פגיעה ישירה ברכוש בשל טענות מסוג זה.
שימוש בחוק יחסי ממון בכדי להצדיק פגיעה בזכויות רכושיות על רקע התנהגות אישית
אלא שהתברר כי במקום פגיעה ישירה בזכויות רכושיות על רקע התנהגות אישית, אימץ בית הדין לעיתים מסלול של פגיעה עקיפה, המבוססת על שיקול הדעת שהוקנה לערכאה השיפוטית לבצע חלוקה שאינה שוויונית.
כך התפתחה פרקטיקה משפטית שקבעה כי ניתן לטעון להפרדה רכושית בהסתמך על התנהגות אישית כגון בגידה. במקרים כאלה קבע בית הדין כי התנהגות אישית כזו מעידה על חוסר רצון לשיתוף רכושי וממילא התוצאה הנה חלוקה לא שוויונית של הרכוש.
בית המשפט העליון: אין להוכיח הפרדה רכושית על בסיס התנהגות אישית
פסקי הדין האחרונים של בית המשפט העליון קבעו למעשה כי הפרקטיקה הזו שגויה ואינה מיישמת כראוי את הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג.
בהתאם לקביעת בית המשפט העליון הפרדה רכושית יש להוכיח באמצעות פעולות רלוונטיות כגון רכישה נפרדת של רכוש או התנהלות כלכלית המוכיחה כי רכוש מסויים אינו משותף.
לעומת זאת, התנהגות אישית (כגון בגידה) כשלעצמה לא תהווה נתון רלוונטי להוכחת שיתוף או הפרדה רכושית.
לסיכום; אופן חלוקת הרכוש צריך להיות מוכרע על בסיס ההתנהלות הרכושית ולא האישית
מי שרוצה בהפרדה רכושית או בחלוקה רכושית שאינה שוויונית צריך לפעול לשם כך על בסיס רכושי כגון עריכת הסכם ממון או התנהלות רכושית המעידה על הפרדה.
לא ניתן לגייס התנהלות אישית לצורך הצדקה של הפרדה רכושית או פגיעה בזכויות רכושיות.
הכותב, עו"ד איתן ליפסקר מנהל משרד בוטיק המתמחה בדיני משפחה וירושה, בעל התמחות מיוחדת בדיני אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) והגירה בינלאומית של ילדים (בעקבות גירושין).
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).
הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר