זריקת אבנים בכבישי הנגב, לרוב מהכפרים הבדואים הסמוכים, היא תופעה מוכרת איתה מתמודדת משטרת ישראל. אמש (רביעי), זה קרה פעם נוספת, כאשר משפחת עמר, שעשתה את דרכה בכביש 25 מדימונה לביתם במושב סמוך לנתיבות, נפגעו מזריקת האבנים, יחד עם נהגים נוספים שהיו בכביש.
נריה, תושב הדרום שנהג ברכב סיפר ל"מעריב": "יצאנו ב-12 בלילה מדימונה לכיוון המושב. חמש דקות לאחר מכן אשתי, שבהריון, התחילה לצרוח 'קיבלתי אבן בבטן'. באותו רגע אני לא הבנתי כל כך מה קורה. ראיתי שהילדים נפגעו מזכוכיות, אבל בלי נזק חמור. יצאתי מהאוטו, לא היה שם אף אחד, הם נעלמו. זה קורה כל הזמן. יצאנו בנס, זה יכל להיגמר אחרת. אחרי האירוע אשפזו את אשתי בבית החולים".
הוא הדגיש בדבריו כי אין לו תלונות למשטרה: "הם עובדים קשה מאוד כדי לטפל במצב, עושים מאמץ גדול אבל צריך לשנות את המדיניות. זה רק מחמיר. אין פתרונות קסם. עכשיו זה אבנים, בהמשך ירי. זה לא מעשה קונדס של ילדים, זה פיגוע לכל דבר. המשפחה שלי ניצלה בנס, יכול להיות שהמשפחה הבאה זה יגמר באסון. אשתי בטראומה, מפחדת לנסוע לבד. אני מעודד אנשים להתנדב למשטרה כי רק ככה אפשר לשנות את הדברים".
עדי אמזלג, תושב באר שבע שנפגע מאבן משחזר: "אני נסעתי מכיוון דימונה לבאר שבע. חטפתי אבן לשמשה, זה פגע לי בפנים. כשיצאתי מהאוטו התעלפתי, איבדתי הכרה. שמעתי עוד רכב שעצר בפתאומיות. זה היה סרט רע ומפחיד. מסוכן. חוויה לא נעימה בכלל, זה לראות את המוות מול העיניים. הצלחתי לבלום ולעצור בצד הדרך. זה מחזה מאוד מפחיד, זה לא מחזה שאתה מצפה לו. הכביש היה מלא בשוטרים, אבל הם לא מפחדים מכלום. אין הרתעה, יכולתי לאבד את החיים שלי ולא לראות יותר את הילדים והמשפחה שלי - השוטרים שהיו שם נתנו לי עזרה גדולה, הם מאוד דאגו לי, היה לי קור בגוף והשוטרים סייעו לי ועטפו אותי עד שהגיע אמבולנס".
תא״ל במיל׳ וחברה בוועדת החוץ והביטחון, ח"כ שרון ניר, אמרה בתגובה לאירוע יידוי האבנים: "אני שולחת איחולי רפואה שלמה לנפגעים וקוראת למערכת האכיפה לפעול באופן נוקב, ללא פשרות ולהעניש את הפוגעים. אתמול 'ממשלת הבלוף על מלא' הפילה את הצעת החוק שלי, שבאה לקבוע בחוק עונש מינימום ליידוי אבנים וזריקת בקתב״ים על-מנת להרתיע ולא לאפשר לטרור בצורותיו השונות להרים את הראש. הבטיחו להלחם בטרור, הבטיחו ביטחון אישי אבל לא הבטיחו לקיים הבטחות -בושה".