שני נאשמים בביצוע עבירות מין שזוכו מחמת הספק תבעו את המדינה על התרשלות, וקיבלו פיצויים בסך 60 אלף ש"ח כל אחד – זאת לאחר שבית המשפט קבע כי הגשת ערעור על זיכויים הייתה "צעד אחד יותר מדי".
לא ייאמן: המשטרה הגישה כתב אישום בגלל טריקת דלת
שבעה קטינים הואשמו ביידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון במזרח י-ם
כאמור, שני הנאשמים זוכו מחמת הספק, אך המדינה הגישה ערעור על זיכויים. לאחר שגם ערעור זה נדחה והם זוכו באופן סופי, השניים תבעו את המדינה על רשלנות גורמי החקירה והתביעה.
למרות הטענות למחדלי חקירה, בית המשפט נטה לדחות את תביעת הנאשמים שזוכו. עם זאת, ההחלטה של המדינה להגיש ערעור גרמה לבית המשפט לקבל את התביעה באופן חלקי: " ההחלטה להמשיך בהליכי ערעור הייתה "צעד אחד יותר מדי", בתיק שעד כה היו בו כבר כמה וכמה פסיעות לא מדויקות".
השופט יניב הלר כתב כי "המדינה המשיכה ומשכה עוד ועוד את ההליכים המשפטיים נגד התובעים ולא עצרה, מבלי שהייתה לה כל סיבה מוצדקת לכך, תוך שגרמה להם לעינוי דין ולנזק נוסף בלא תכלית ממשית".
השופט הלר ביקר בחריפות את התנהלות התביעה בתיק: " לא היה מקום לנהל את הליך הערעור כפי שהחליטו רשויות המדינה לנהלו והדבר אף עולה בנסיבות אלו כדי התרשלות, שכן, התנהלות סבירה הייתה מגיעה למסקנה שכאן תמה דרכו של התיק וכאן תמו סיכוייו הריאליים".
"לאחר שכל הקלפים כבר היו פרוסים על השולחן, לאחר שההליך המשפטי הראשון נוהל עד תום, ונקבע בו בצורה נוקבת וברורה כי המתלונן לא היה אמין ושלא ניתן לסמוך על הודעותיו ועדותו; ולאחר שהתחוור כי גם ביתר "הראיות המחזקות" נפלו פגמים מהותיים וקשיים – בשלב הזה, מצופה היה שתישקל תמונת המצב העדכנית, וצריך היה לעצור".
השופט הוסיף: " לו הייתה המדינה נמנעת מלהגיש את הערעור, היו יכולים התובעים לנסות לחזור לנהל אורח חיים תקין עד כמה שניתן, ולפחות היו חוסכים מעצמם כמה חודשי סבל. זאת כבר לאחר הזיכוי בבית משפט השלום, או לפחות בחלוף המועד להגשת ערעור. לאורך כל תקופת הערעור המשיכו התובעים לחיות בחוסר ודאות, ולמעשה הליכי הערעור גרמו להם עינוי דין שאינו הכרחי".
בשל התמשכות ההליכים ומשך תקופת הערעור, השופט החליט לקבל באופן חלקי את התביעה וקבע כי על המדינה לפצות כל אחד מהנאשמים שזוכו ב-60 אלף ש"ח ו-15 אלף ש"ח שכר טרחת עו"ד.